המעביד החדש באותו מקום עבודה קודם

אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות"(ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פושט-רגל פ"ד מו(4) 601, 606 – 607 (1992)).

  הוראות ההסכם הקבוצי לעניין תשלום דמי ההבראה קובעות אף הן ותק על פי רצף עבודה באותו מקום עבודה (סעיף 5/א. להסכם הקבוצי) אלא שבהבדל מדמי חופשה או פדיון חופשה, אין הם בבחינת "שכר עבודה". בשל כך, לא ניתן להחיל על דמי ההבראה את הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר ואין לקבל את הטענה, כי הנתבע חב בעיניין זה בחוב המעביד הקודם.

...

משכך, ומשאיני סבורה כי שכרו של התובע הופחת, הנני קובעת כי השכר הקובע לחישוב זכויותיו של התובע עומד על סך של 7,000 ₪.

בפרשת בן איתי קבע בית הדין הארצי: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30(א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").

טענת הנתבעת כי התובע חתם על טופס הודעה לעובד וטופס 101, לא נסתרה, עם זאת לא שוכנעתי כי הובהר לתובע פשר הטפסים שעליהם התבקש לחתום.

פדיון חופשה דינו כדין שכר לכל דבר ועניין (סעיף 17 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (חוק חופשה שנתית)) ומעסיק חדש באותו מקום עבודה חייב בתשלום שכר שהמעסיק הקודם לא שילם.

...

לפיכך, התביעה להפרשי שכר נדחית.

כתב התביעה מסמן את חזית המחלוקת בין הצדדים ואין מקום להיעתר לסעד זה שלא נתבע במסגרתו.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, על החברה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: · 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד; · 8,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת; · 5,000 ₪ בגין פיטורים ללא עריכת שימוע מראש וכדין.

כך באים דברים אלה לידי ביטוי אצל הרדוף: "בהתחלף מעבידים, ייטיב המעביד החדש לעשות אם יבהיר חד-משמעית – ובהקדם – מה יהיו תנאי העבודה אצלו. בטרם יתחיל העובד לעבוד אצל המעביד החדש, רצוי שיסכם אתו את תנאי העבודה". ערים אנו לכך כי פסיקה זו רלוואנטית לחובת המעסיק החדש המקבל את העובד באותו מקום עבודה.

ערים אנו לכך שהתובעת מילאה לגב' אלין משוב ובו לא העלתה טענות נגדה, עם זאת עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי היא מבהירה מדוע עשתה זאת ואנו מקבלים את הסבריה בנידון: "אמרת קודם וציינת את אלין אלול, אני רוצה להראות לך במסגרת המסמכים שהנתבעת הגישה באמצעות תצהירו של יינון אהרוני, משוב שערכת לגב' אלול, נספח 4 לתצהירו? המשוב הוא לשנת 2014 ונכתב ב28.6.15. את ערכת את המשוב הזה? ת. כן. ש. במשוב די שיבחת אותה? ת. כן ש. לא טענת מילה כנגדה במשוב בזמן אמת, כפי שאת טוענת היום? ת. אני ערכתי לאלין אלול משוב ואני אמרתי אז וגם היום, שהיא אשת מיקצוע ראויה מבחינת ידע, מבחינת מיומנויות ובודאי מבחינת אינטליגנציה. באותה תקופה שכתבתי את המשוב, זה היה בשנת 2015, אני מתקנת, הדברים התחילו ללכת קשה מאוד בכל הנוגע לקשרים עמה שנכנסתי, ולאט לאט מתוך עבודה קשה ומאומצת בעיקר מצדי, ראיתי שחל סוג של שיפור ביחסים. רשימת ההמתנה של חקירות ילדים הלכה והצטמקה, שזה מבחינתי פרמטר חשוב. כאילו לכאורה מהמקום שהייתי בו, גם היא מציינת באותו משוב שהפנת, שהיתה אווירה טובה והערכה נעשתה מתוך כבוד הדדי וכו', אני רציתי לשבח אותה, על ההתקדמות שמבחינתי חלה בהתייחסות שלה למשרד, ומצד שני היה לי אינטרס גדול ואני מציינת זאת , לגייס אותה כי יש לה המון מה לתת, כדי שיחד איתי ולא נגדי נצעיד את כל היחידה קדימה. וזה הסיפור של זה. עוד דבר אבקש לציין שגם בתקופות הקשות ביותר ותאמינו לי שהיו תקופות איומות, אם הכפשות והשמצות הכי נמוכות שאפשר רק לדמיין, גם אז כל אחת מהן זכתה ממני ליחס מכובד, אני גם לא יודעת לדבר לא מכובד" (ר' עמ' 13 שורות 11-26).

...

עם זאת לא שוכנענו כי יש לקזז את הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שיש בהם כדי לפצות אותה על הנכות הנפשית שנגרמה לו ואין לכך קשר לפיצוי ממוני בנוגע להפסד שכר.

אשר על כן שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין ההפרש בין השכר שקיבלה עובר להעברה מתפקידה לבין הפנסיה שקיבלה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

כמו כן מדובר בפיצוי בגין ימי מחלה שהתובעת בחרה לקבלם והתשלום בגינן נעשו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה והוראות התקשי"ר. בכל הנוגע לטענת של אבדן אחוזי פנסיה לא שוכנענו כי יש לפצות בגין רכיב זה, שעה שהתובעת קיבלה יותר משבעה אחוזי פנסיה נוספים בשל מצב בריאותה.

גם לפי סעיף 1(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים), בעת חילופי מעסיקים באותו מקום עבודה נשמרת רציפות העסקתו של העובד לעניין הזכאות לפצויי פיטורים: "מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פצויי פיטורים." (ההדגשה אינה במקור) מכל מקום, לצורך החלת אחריות על מעסיק חדש לחובות מעסיק קודם מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר, ולצורך רציפות העסקה לפי חוק פצויי פיטורים בעת מעבר ממעסיק למעסיק, על התובע מוטלת חובת ההוכחה להראות כי המפעל עבר ממעסיקו הקודם למעסיקו החדש וכי הוא נשאר לעבוד באותו מקום העבודה בעת חילופי המעסיקים.

...

סוף דבר לאור המפורט לעיל, עיקרה של התביעה ככל שהיא נוגעת לחיוב הנתבע בחובות מעסיקו הקודם של התובע – נדחית.

בכל הנוגע לתקופת העסקתו של התובע בנתבע – התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בהודעה לעובד בסך 500 ₪.

התביעה לפיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין תלושים פגומים – נדחית.

על יסוד גרסה עובדתית זו, נטען שיש לחייב את הנתבעים מס' 4 -5 בתשלום זכויותיו לאורך כל תקופת העסקתו, בהיותם המעסיק האחרון, החב בחובות המעסיקים הקודמים מכוח הוראות הדין בדבר רצף העסקה באותו מקום עבודה.

כאמור, הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים.

...

פיצויי הלנה דין התביעה לפיצויי הלנה להידחות, מאחר שרוב הרכיבים בגינן נפסקו סכומים לזכות התובע אינם מהווים שכר עבודה אשר נקבע מועד בחוק לתשלומו (ע"ע (ארצי) 631/06 עמאד אבראהים – עיריית מע'אר, 28.5.07; ס' אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה ו' 5, 27 (תשנ"ו).

אשר לתביעה להפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות – בנסיבות בהן התביעה כולה הוגשה סמוך מאוד לתום תקופת ההתיישנות של פיצויי הלנת שכר (ר' סעיף 17א' לחוק הגנת השכר) ובשים לב לסכום שנפסק לזכות התובע, מצאנו לפסוק פיצויי הלנה בסך 500 ₪.

סוף דבר: א. התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 נמחקה; התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.