המלצת משרד החקלאות להיתר בנייה במשק חקלאי

מאחר שכאמור, מדובר במשק חקלאי, יש צורך בהמלצה של משרד החקלאות לצורך קידום הבקשה למתן היתר.

עם זאת, ומאחר שנזק בלתי ממוני לא נזכר בכתב התביעה, הבהירה בדיון האמור ב"כ הנתבעת כי "בכתב התביעה אין אזכור של רכיב נזק של עגמת נפש ואנו מתנגדים להרחבת חזית בעיניין זה." מכאן, ומחמת הרחבת חזית אסורה, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, גם לו שוכנעתי כי הוא זכאי לפצוי בגין נזק מסוג זה. ויודגש: אין לי ספק כי אם נגרמה לתובע עגמת נפש, הרי זו תוצאה של היתנהלותו שלו, ושל המנעותו המכוונת לקדם את הטיפול בבקשתו לקבלת המלצה של משרד החקלאות לבניית הדיר.

...

על כן, דין התביעה להידחות.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בטענות נוספות של הנתבעת, לרבות התייחסות למשמעות אי הגשת עתירה מנהלית על ידי התובע.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

לאחר הגשת הסיכומים הגישה המשיבה עוד שתי הבהרות אליהן צורפו מסמכים חדשים – לאחת צורפהוחתימתו של משרד החקלאות על בקשה להיתר לתוספות הבנייה בשטח של 82 מ"ר נושא הבקשה שלפני וחוות דעתו הממליצה להיעתר לבקשה, ולשניה צורפה חתימתה של הועדה החקלאית בחברה הכלכלית לפיתוח עמק חפר בע"מ על הבקשה להיתר המאשרת כי אינה מיתנגדת לתוספות הבנייה.

עיון בגוף הבקשה להיתר, אשר מתכוונת המשיבה להגיש וצורפה אף היא, מלמד כי זו כוללת שני רכיבים, כאשר בפרק המיפרט במשבצת תיאור הבקשה הם מתוארים כך, הרכיב הראשון – "הכשרת תוספת והריסות ביחס ל-2 מתבנים הקיימים מכוח היתר ...", והשני – "הרחבת השמוש במתבנים כמבני משק חקלאיים המשמשים את מרכז המזון של האגודה". גם במשבצת השמוש העקרי המבוקש בהיתר מוצג השמוש כך – "מתבנים / מבני משק חקלאיים לשימוש מרכז מזון". נהיר מתוך הבקשה להיתר כי ההיתר מגדיר גם שימוש וקיימת משבצת ספציפית העוסקת בכך, בשונה מטענת המשיבה, כאשר טופס בקשה למתן היתר בניה אינו גחמה גרידא אלא מוסדר בתקנות התיכנון והבניה.

...

נוכח מכלול האמור לעיל סבורני כי הוכחה תשתית המצדיקה בהחלט את מתן הצו גם בשים לב לשיקולי ההכבדה ומאזן הנוחות.

סוף דבר אני מקבל את הבקשה באופן שניתן בזה צו למניעת פעולות או עבודות הכנה במקרקעין ואיסור שימוש במקרקעין לכל שימוש שאינו למתבן, כמפורט לעיל.

לאור אופן ניהול ההליך וטיב טענותיה של המשיבה אני סבור כי יש מקום לחייבה גם בהוצאות ההליך, ועל כן אני מחייב אותה בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪.

מכאן ועדיין במישור סמכות וועדת הערר, לשאלה האם הוראות התכנית הכוללנית מאפשרות מתן היתר בהתאם לתכניות קודמות, שכן , במקרה דנן נתנה המשיבה את ההיתר, בין היתר, בהסתמך על קיומה של צמידות בין חלקת המשיב בה מיועד להיבנות הדיר (תוך אימוץ המלצת משרד החקלאות כי זה ייבנה בחלק הדרומי של אותה חלקה הקרוב למיתחם 8), לבין מיתחם 8, שלפי התכנית הכוללנית ניתן יהיה לבנות בו מבנים חקלאיים.

אף בסעיף 2.5.2 לעתירה ציינה העותרת כי בסעיף 3.12 להוראות התכנית נקבע כי: "במתחמים 7 ו-8 יותרו מבני משק חקלאיים בכפוף להוראות תכנית ג/21904 על עדכוניה ובכפוף לאישור משרד הבריאות". הינה כי כן לפי ההוראה הנ"ל הרי שבמתחם 8 מותר להקים "מבני משק חקלאיים" (ובכללם דיר כבשים).

...

לבסוף נקבע בסעיף 32 להחלטה בערר כדלקמן:- "אשר על כן, אנו קובעים כי יש לאשר את הבקשה להיתר, בתנאים עליהם המליץ משרד החקלאות, לבינוי מצידה הדרומי של החלקה. הוועדה המקומית תתקן החלטתה בהתאם, לרבות בעניין התאמת הבנייה לתקנים להקמת המבנים לפי התכנית החקלאית, ולשאר האישורים הנדרשים להקמתה. תנאי למתן ההיתר יהיה, כאמור, הפקדת התכנית הכוללנית". טענות העותרת לטענת העותרת משקבעה המשיבה כי לא נפל פגם עקרוני בהחלטת העותרת, הרי שמדובר בהחלטה סבירה והיה על המשיבה להימנע מלהתערב בה, קל וחומר מלקבל החלטה הפוכה.

לא שוכנעתי כי וועדת הערר נמנעה מלשקול שיקולים רלוונטיים, או חלילה שקלה שיקולים זרים שאינם צריכים לעניין.

משכך, סבורני כי לא נמצאה עילה להתערבותי בהחלטת וועדת הערר.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, נדחית העתירה.

ככל שהמשיב הוא גורם ממליץ (מה שעולה לכאורה מהאמור במוצג 9 של המערער, הוא מכתבו מיום 26.5.1994 של מנהל הרשות לתיכנון במשרד החקלאות, לפיו "כל אישור הניתן על ידי המשרד הוא בגדר המלצה בלבד וכפוף לחוקי התיכנון והבניה"), נראה כי לא היה מקום לתקוף את החלטת הרשות הממליצה, אלא להביא החלטה זו לשיקולה של הרשות המוסמכת, אשר אמורה היתה לקבל החלטה סופית בבקשת המערער לקבלת היתר בניה.

לצד האמור, גם אם נקבל את עמדת המשיב, כי שימוש חורג שנעשה בעבר על-ידי המבקש במבנה שנהרס (כמו במקרה דנא), או במבנה אחר שבשטח המשק החקלאי של המבקש, הוא שיקול עינייני לצורך המלצה על מתן היתר לבניה מחדש של מבנים חקלאיים (או מתן אישור לכך), ואף אם קיים חשש סביר מפני שימוש חורג בעתיד, הרי שאין זה שיקול עינייני יחיד והוא אינו יכול לעמוד לבדו.

...

בפסק דינו מיום 7.12.2011 דחה בית משפט קמא את עתירת המערער בקבעו כי שאלת השימוש החורג שנעשה במשק הוא שיקול רלוונטי, ואפילו מרכזי, בשיקולי המשיב בבואו להמליץ בפני הוועדה המקומית אם להיעתר לבקשה להיתר בניה.

משרד החקלאות, אליו הועברה הבקשה לאישור, דחה את בקשת המבקש ובהתאם סרב המינהל לאשר בחתימתו את בקשת המבקש, בטענה כי על פי תוכניות הבנייה המבוקשות, מבקש המבקש לבצע פעילות תעשייתית, מסחרית דהיינו, פעילות של מפעל לריסוק גרעינים והכנת מזון למשק החי, שהינה פעילות בנגוד למדיניות הקרקעית בישראל ובניגוד לחוזה השכירות שנחתם בין המינהל לבין המושב, המחייב את המבקש.

יש להוסיף ולחדד כי תחילה בנה המבקש מבנה בגודל של 1,800 מ"ר. והגם שהתריע בפניו הפקח, של הועדה המקומית לתיכנון ובנייה, כי מדובר בבניה שאינה על פי חוק, וגם לאחר שקיבל את תשובתו של משרד החקלאות, המסרב להמליץ על מתן היתר בנייה בגין המבנה הראשון, בנימוק כי הפעלת מרכז מזון אינה בבחינת עיסוק חקלאי, למרות כל אלה, המשיך המבקש בדרכו ובנה את הסככה הנוספת בשטח של כ-1,100 מ"ר. מידע זה הסתיר המבקש בתחילת הדרך והדברים באו בפני רק מפי המשיבות.

...

לא דרושה קרקע חקלאית לצורך פעילות תעשייתית יצרנית זו ועל כן, אין לאפשר לקיימה בתחומי הנחלה החקלאית.

מעבר למבנים האמורים הקיימים מבקש הוא להוסיף כיום שני מבנים נוספים בשטח כולל של 1,000 מ"ר. שוכנעתי, מדברים אשר באו בפני, כי מרכז מזון, בהיקפים אותם מתפעל המבקש, אינו נדרש לצורך הזנת עדר בקר של 1,000 ראש וכי די בקיומו של מרכז מזון בשטח של כ-500 מ"ר. גם אם אחד משיקוליו של משרד החקלאות לדחות את בקשת המבקש הייתה מעוגנת בשיקולים של חוסר כדאיות כלכלית וגם אם אין זה בבחינת שיקול לגיטימי לדחיית הבקשה אזי, לא הייתה זו הסיבה המכרעת לדחיית הבקשה כי אם בבחינת הסבר נוסף לחוסר סבירות הבקשה אשר באה בפניו על ידי המבקש, הכול במטרה לאשרר את קיומם של המבנים אשר ניבנו ללא היתר.

סוף דבר, התובענה נדחית.