המלצת ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה

באותו יום, הגישה פרקליטות המדינה הודעה לבג"צ במסגרת העתירה, בה נאמר: "בשים לב לכך שבהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 10.12.20 לא ניתן צו ביניים, כפי שהדבר התבקש על ידי העותר;, ונוכח פסיקת בית המשפט הנכבד לפיה ככלל הליכי מינוי אינם בלתי הפיכים (ראו למשל: בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל (החלטה מיום 20.4.09)), היתכנסה אתמול, 13.12.20, ועדת האיתור לישיבתה השניה לבחירת מנהל לרמ"י. במסגרת ישיבה זו רואיינו תשעה מועמדים לתפקיד. בתום הראיונות האמורים גיבשה הועדה את המלצתה הסופית בנוגע למועמד לניהול רמ"י.

המבקש טוען כי וועדת האיתור נימנעה מלבדוק את הטענות הרבות שפורסמו בתקשורת בדבר הקרבה היתרה שבין המשיב לשר ליצמן, ונפל בהחלטתה פגם משלא קיימה את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה המורה לוועדה לאיתור מועמדים לוודא שכישוריו של מועמד בעל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, תואמים לתפקיד ולהתייחס בנימוקיה לאותה זיקה, ולנמק את בחירתה בו על אף הזיקה, תוך הצגת הכישורים המצדיקים בחירה בו. המבקש טוען כי מכתב של שר הדיגיטל לנציב שירות המדינה ולפרקליטות מיום 19.1.21, שבו הוא מציין שחלפו למעלה מחודשיים מאז הסכים לבקשת נציב שירות המדינה לאייש את משרת מנהל רשות החברות הממשלתיות באמצעות ועדת איתור וולונטרית, תומכת במסקנה שמינויו של המשיב 5 כמנהל רמ"י נקבע מראש.

...

לא נמצא לנו שמתן סעדים נחוץ להבטיח אפשרות של פסילת מינויו של המשיב, אם לאחר בירור ההליך העיקרי, ייקבע שנפלו פגמים בהליכי וועדת האיתור ובמינויו של המשיב, היורדים לשורש המינוי, ושמטעמים של שמירה על שלטון החוק והבטחת ההתנהלות התקינה, השיווינית וההוגנת של המינהל הציבורי, אין מנוס מביטול המינוי.

סוף דבר מכלול השיקולים שמנינו בעניין קיומן של ראיות מספקות לביסוס עילת תביעה, מאזן הנזקים, הנחיצות של סעד זמני להגשמת המטרה של הבטחת זכות לכאורה במהלך ההליך השיפוטי וקיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין, תום לבם של הצדדים ושיהוי, מובילים את בית הדין לדחות את בקשת המבקש לסעדים זמניים.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪, למדינה וכן למשיב.

הנימוקים שפורטו במסגרת ההחלטה היו: אף שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה הפלילית נגד העותר עולה בקנה אחד עם המלצת צוות החקירה ביאל"כ הרי שלא ניתן להיתעלם מהאמירה הקשה של צוות החקירה, ביחס אל העותר ולפיה "נפל דופי חמור בהתנהלותו במקרה זה- הן ברמה המצופה מקצין שב"ס ומפקדם של הצוערים, והן ברמה האנושית-הערכית-המוסרית המצופה מכל אדם". המשיב הבהיר בהחלטתו כי הוא אינו סבור שיש לייחס לעותר כשל במישור הערכי-המוסרי, וכי הוא אינו מטיל ספק ביושר, בנאמנות ובערכים של העותר, אך מסקנות צוות החקירה מלמדות על כשל במישור הפיקודי.

בפרשת משה אשר, עלתה שאלת משקלה של החלטת ועדת איתור הממליצה על אדם לתפקיד מסוים, כאשר השר הממנה, באותו מקרה שר האוצר, בחר שלא לקבל את המלצת ועדת האיתור ונמנע מלאשר את המינוי המומלץ.

בית המשפט העליון בחן מצב דברים שיש בו דמיון מסוים לענייננו – סרוב שר משרי הממשלה לאשר מינוי בנגוד להמלצת ועדת איתור, וכתב את הדברים הבאים: "כאמור, על הגורם הממנה ליתן להמלצת הועדה משקל רב במסגרת שיקוליו. מקום בו חפץ הוא לדחות את ההמלצה, עליו להצביע על טעם שהוא כבד דיו בכדי לגבור על משקלה הכמעט מכריע של המלצת הועדה..." (עניין משה אשר, פסקה 16 וכן ר' לעניין זה בג"ץ 5158/09 יעל ארן נ' ממשלת ישראל, פסקה 10 (7.1.2010)).

...

איזון השיקולים הכולל, ובעיקר חלוף פרק זמן העולה על שבע שנים (שכעת כבר עומד על שמונה שנים) מאז האירועים, והתפקוד המעולה של העותר במהלך השנים מאז אסון הכרמל, הביאו אותי אפוא למסקנה כי נקודת האיזון שנבחרה על ידי המשיב אינה יכולה לעמוד וכי אין מנוס מן המסקנה כי ההחלטה סוטה סטייה מהותית ממתחם הסבירות באופן המאפשר, ואף מחייב, את התערבות בית המשפט בהחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר.

סיכום על יסוד כל האמור אני מקבל את העתירה, מבטל את החלטת המשיב מיום 17.6.18 כך שהמלצת הנציבה למנות את העותר לתפקיד סגן מפקד בית סוהר קציעות תוך קידומו לדרגת גונדר משנה - תאושר.

המשיב ישלם לעותר שכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪ וכן ישיב לו את האגרה בה נשא בעת פתיחת ההליך.

כן נטען כי הליך בחירת היועץ המשפטי לועדה נעשה באופן מקצועי, עינייני ויסודי, הן על ידי ועדת האיתור והן על ידי הועדה, החל מבדיקת עמידת ההצעות שהוגשו במסגרת המיכרז בתנאי סף, קיום ראיון מקיף של המציעים אודות ניסיונם המקצועי, היתרשמות ושיקלול הנתונים, גיבוש עמדה ביחס למועמדים המובילים, מתן הנמקה מפורטת להמלצה וכן דיון בממצאים ובמסקנות ועדת האיתור בועדה.

מעיון בהמלצת ועדת האיתור עולה כי השיקולים שנשקלו בבחירת המועמדים הסופיים הנם שיקולים רלוואנטיים ונאותים, כגון היתרשמות מכישוריהם המשפטיים והאישיים של המועמדים, אופן הפעלת שיקול הדעת של המועמדים, רהיטותם הלשונית ויכולת ניתוח וכתיבה וכן היתחשבות בייצוגיות ונועם הליכות של המועמדים, כיאה לתפקיד היועמ"ש. יצוין כי גובה שכר הטירחה נקבע במיכרז בצורה שאינה מאפשרת למועמדים להגיש הצעות לעניין זה, שכן נקבע שכר טירחה חודשי מראש (ריטיינר), ורק עניין שכר הטירחה למקרים החורגים מהייצוג הרגיל שנקבע במיכרז היה נתון להצעות המועמדים.

כמו כן, יש לנקוט בגישה מצמצמת בעת היתערבות בהחלטת המליאה שאימצה את המלצת ועדת האיתור, זאת נוכח מומחיותה של ועדת האיתור ותכליתה לאסוף מידע ומתן סיוע לגורם הממנה בקבלת ההחלטה על בחירת המועמד המתאים ביותר לתפקיד [ראו: בג"צ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל (1.3.16); בג"צ 8134/11 עו"ד ורו"ח משה אשר נ' שר האוצר (29.1.12)].

...

סבורני, כי לאור האמור לעיל, אין להתערב בשיקול דעתם של המשיבים 1 -4 בעניין בחירת היועמ"ש, לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והליך הבחירה בוצע בהתאם לנהלים ובצורה נאותה.

על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי אין להתערב בהחלטת המשיבה 1 שניתנה על פי המלצת ועדת האיתור, לבחירתו של המשיב 5 כמועמד מתאים לתפקיד היועמ"ש, לאחר שנוהלו ההליכים בהתאם לנוהל שפורסם על ידי משרד הפנים ובהתאם להזמנה להציע הצעות, נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים המתאימים והתקבלה החלטה שאיננה בלתי סבירה או בלתי ראויה בנסיבות העניין.

בסיכומו של דבר, מהטעמים שפורטו לעיל ובכפוף להערתי שבשולי האמור, אני מורה על דחיית העתירה.

במסגרת יישום הליך המיכרז, ועל פי הוראות חוזר המנכ"ל, פעלה ועדת איתור (להלן: "ועדת האיתור"), אשר כללה את יו"ר הוועדה המרחבית – אינג' רנא חטיב (להלן: "יו"ר הוועדה"), מהנדס הוועדה המרחבית – אינג' אברהים חדאד (להלן: "מהנדס הוועדה"), והיועץ המשפטי של הוועדה המחוזית - עו"ד דרור לביא אפרת (להלן: "יועמ"ש הוועדה המחוזית").

יו"ר הוועדה מצטרפת לטיעוני העותר לגבי כך שנמנעה ממנו שלא כדין האפשרות להופיע בפני המליאה, וכי חברי המליאה כלל לא שקלו את מועמדותו וכישוריו של העותר, למרות שכל המסמכים היו בפניהם, כולל המלצת ועדת האיתור, וכי הם לא הפעילו שיקול דעת בבחירה במשיבה 4 ולא התייחסו לעובדה שלא ניתן למנותה בשנית לאחר שסיימה קדנציה כיועצת משפטית של הוועדה המרחבית.

לעניין הטענה כי לא ניתן היה למנות את המשיבה 4 ליועצת משפטית מאחר והסתיימה תקופת העסקתה בת חמש שנים וטרם חלפה תקופת צינון מיום סיום העסקתה, נטען כי הוראות הנוהל אשר קבעו כי נידרשת תקופת צינון של שנתיים, בטרם ניתן למנות שנית יועץ משפטי לאותה ועדה מרחבית, בוטלו למעשה נוכח עמדת היועץ המשפטי לממשלה ופסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים לפיה, הדרישה לתקופת צינון של שנתיים מסיום הכהונה כיועץ משפטי באותה ועדה מרחבית, מהוה פגיעה של ממש בחופש העיסוק, ולפיכך אין לראותה כתנאי סף או כשיקול בלעדי, אלא "רק" כשיקול שיש להביאו במכלול השיקולים.

...

אזכיר כי הן המציע הנוסף והן חברי הועדה העלו מטעמם את הטענה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף כל המציעים, היות ולכולם יש אינטרס בתוצאת העתירה וצירופם מתחייב מכוח תקנה 6 לתקנות סדרי הדין המנהליים.

סבורני כי אכן היה מקום לצרף את כל המציעים כמשיבים, ובמיוחד את שני המועמדים הכשירים, ונזכור כי על פי תקנה 6(א) לתקנות סדרי הדין המנהליים, יש לצרף כמשיב "כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה", ונקבע לא אחת כי הטעם לכלל זה הוא כפול: כדי שלא לפגוע בצד שעתיד להיפגע מהחלטה בעתירה בלא שניתנה לו האפשרות להציג את עניינו לפני בית המשפט וכדי לסייע בפריסת התמונה העובדתית המלאה לפני בית המשפט בידי הגורמים שהנתונים הרלבנטיים נמצאים בידיהם (עע"מ 6573/19 לנצמן נ' משרד החינוך (04.03.2020)).

סיכום – לאור כל האמור לעיל במקובץ – אני מורה כדלקמן: החלטת מליאת הועדה המרחבית מיום 17.2.2021 מבוטלת.

השר ציין את חשיבות המשרה והצורך הבהול במינוי מנהל לרמ"י. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה השיבה לשר כהן ביום 16.10.20, כי "אין חובה בדין לבחור את המועמד לתפקיד מנהל רשות באמצעות ועדות איתור" אך "קיימת עדיפות של ממש בקיום הליך של ועדת איתור, גם אם הדבר נעשה באופן וולונטרי, וזאת לצורך איוש מקצועי, ראוי ומיטבי של המשרה, וזאת על אף שאין מניעה משפטית לפעול לקידום המינוי גם בלא קיום כל הליך תחרותי". עוד הודיעה המשנה ליועץ המשפטי כי "מן הבחינה הפראקטית, בפרט במקרים בהן ישנה דחיפות באיוש המשרה, ניתן לקיים את פעילות ועדת האיתור בפרק זמן קצר ומהיר. ככלל, ועדת האיתור פועלת בהתאם לנוהל עבודת הועדה לאיתור מועמדים. מהנוהל עולה, שלאחר פירסום המיכרז לצורך הגשת מועמדויות, באפשרות הוועדה להיתכנס פעמיים בלבד". על פי סיכום בין שר השיכון והבינוי לבין נציב שירות המדינה, ביום 28.10.20 פורסמה מודעה על ידי משרד השיכון והבינוי בדבר קיום הליך לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל רמ"י "לאיוש מיידי". דרישת ההשכלה בהליך הייתה "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר (רצוי במשפטים, כלכלה, הנדסת תעשיה וניהול, אדריכלות, גאוגרפיה ומינהל עסקים)". דרישות הניסיון המקצועי היו 10 שנות ניסיון בניהול במיגזר הציבור ו/או הפרטי, ומתוכן 5 שנים בתפקיד ניהולי בכיר בשירות הצבורי".

פגמים הקשורים להמלצות שהנתבע הגיש בהליך האיתור - הוועדה התבססה בנימוקי החלטתה על שתי המלצות שהתקבלו תוך ניצול יחסי כפיפות וקרבה- מבלי לספק גילוי נאות ביחס אליהן (המלצה של עו"ד קמיניץ שניתנה עת בת זוגתו היתה כפופה לנתבע; המלצה של המשנה הקודם ליועמ"ש לממשלה, עו"ד שרית דנה, ששירותיה החיצוניים נשכרו (ונשכרים עד היום) על ידי רמ"י בתקופה בה כיהן הנתבע כיועמ"ש של רמ"י, בהקף כלכלי משמעותי, ובפיקוחו, תוך יצירת ציפייה כי יאריך את ההיתקשרות עימה ברמ"י. עו"ד דנה נתנה שירותי ייעוץ משפטיים גם לחברות ממשלתיות, עת הנתבע כיהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות; בשנת 2015 הועלו נגד הנתבע טענות לפיהן ביצע "מחטף" בועדת המכרזים בה שימש כיו"ר באמצעות ניצול יציאתה למספר דקות של סגנית מנהל רמ"י, לקידום בחירתה של עו"ד דנה, אף שנקבע בדיעבד כי היה מותר לו לעסוק במינוי זה); התובע טען להטייה של חברי ועדת האיתור ומתן יחס מועדף לנתבע – תוך היתעלמות מנתונים עובדתיים המקנים יתרון בולט לתובע.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.