המלצה למשיכת תביעה חרף התנגדות התובעת

בנסיבות העניין, על רקע טיעוני הצדדים ומטעמי יעילות והגיון משפטי, נקבע בהחלטה עם תום הדיון בין היתר כי "..בשים לב לעובדה כי מיתנהלת בבית משפט השלום תובענה שעניינה תשעה שיקים שהוגשו לבצוע על ידי בנק הפועלים, ואשר הוגשה לגביהם היתנגדות התובעות כאן (ת"ט 39844-04-21 ושמונה ת"ט נוספים הנידונים בתיק מאוחד, ככל הנראה, 44038-12-20, בפני כב' השופט גד מינא), נראה כי לעת הזו אין מקום לקדם את ההליכים בתיק טרם שיינתן פסק דין סופי בהליך הנ"ל הקבוע להגשת סיכומי הצדדים.

לדבריו בקצירת האומר – ועל רקע הליכים שונים שהתקיימו טרם הגשת התובענה (ר' סעיפים 6-1) – וחרף החלטות שניתנו והגם שהיה ברור לתובעות כי קיימת חפיפה בין ההליך דנן לבין ההליך (המאוחד) שהתקיים בבית משפט השלום ( כבוד הש' ג' מינא) אשר ננקט על ידו, בגין שיקים של התובעות שחוללו, עדין נימנעו התובעות מלמשוך את תביעתן דנן, דבר שהיה חוסך לו הוצאות לרבות הגשת כתב ההגנה.

התובעות בתשובתן מציינות כי פעלו כהמלצת בית המשפט בהחלטתו מיום 4/3/24 וזאת על רקע 'שינוי הנסיבות' שתואר בתגובותיהן .

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשלול מהנתבע באופן קטגורי זכותו לפסיקת הוצאות לטובתו, בשים לב כי נקודת המוצא שהוכרה בפסיקה ובתקסד"א היא, כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה.

סבורני כי הפרוטוקול מיום 12/3/24 וההחלטה שניתנה עם תום הדיון אך משקף לכאורה את העובדה שהתביעה בתיק זה הוגשה 'טרם זמנה', בשים לב לקיומו של 'ההליך המקביל' (כלשון התובעות) הקודם בזמן, בין אותם הצדדים בבית משפט השלום [ת"ט 44038-12-20 ו- 8 אח', בנק הפועלים נ' אפרודיטה ו-ש.א.ג ], ואשר ההכרעה בו צפויה היתה להביא, מן הסתם, לשינוי מצב הדברים העובדתי והמשפטי [כפי שארע בפועל].

סוף דבר בפרשת פאיירפלאי נפסק בין היתר כי "..ככלל, התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות המשפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית בשיקול דעתה, או אם דבק בהחלטה פגם או פסול מוסרי" (שם פסקה 8) (ר' גם: רע"א 8185/18 שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ (פורסם בנבו,26.2.19), פסקה 17; ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (פורסם בנבו, 1.9.15), פסקה 27; רע"א 1102/23 מיכה צמיר מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר, (פורסם בנבו, 28.8.23), פסקה 11).

לאור המלצת בית המשפט לתביעות קטנות בדיון שהתקיים ביום 2.6.2019, מחקה התובעת את התביעה והגישה תביעה לבית הדין לעבודה.

בסמוך לכך הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, וביום 5.1.2020 הוריתי על ביטול פסק הדין חרף היתנגדות התובעת.

מאחר שמר רחמני לא התייצב לדיון, משכה הנתבעת את תצהירו מתיק בית הדין והוא אינו חלק מראיותיה (עמ' 17 ש' 22-17).

עלינו לבחון, האם התובעת באה מרצונה לעבודה (במובנה המילולי) אצל הנתבעת? האם קיבלה תמורה כספית? האם היה חוזה בין התובעת לבין הנתבעת והאם נוצרה מערכת זכויות וחובות הדדית? האם התובעת הייתה מחויבת למסגרת שעות או למסגרת ימים מוגדרת? האם התובעת הייתה רשאית להפסיק את היחסים בכל עת, ללא השלכות משפטיות? האם התובעת הייתה נתונה למרות הנתבעת או למרות מי מטעמה? בבחינתנו את הסממנים, יש להיתחקות אחר אומד דעת הצדדים באשר לאופי היחסים באשר לתקופה מושא התובענה.

...

אולם, שוכנענו כי התובעת לא קיבלה תמורה עבור חודשים בהם נתנה שירות לנתבעת, עקב המחלוקת בין הצדדים בעניין זהות מפיק החשבוניות.

לפיכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לסכום של 2,000 ₪ עבור כל אחד מהחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2018 – מהמועד בו הנתבעת הפסיקה להעביר לה תשלום עבור שירותיה ועד למועד יציאתה לתקופת לידה והורות, ובסך הכל – 6,000 ₪, כנגד הצגת חשבונית כדין.

במקרה דנן, מצאנו לנכון שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

כמובן שמדובר בהמלצה בלבד ורשאית התובעת שלא להסכים לכך, או אז יהיה צורך לשקול האם יש מקום לסילוק על הסף חרף היתנגדות התובעת וזאת לאחר קבלת היתייחסות בא כוחה לאמור בהחלטתי זו. אודה כי אני חש שאני מיטיב עם התובעת לא פחות ואולי אף יותר מאשר עם הנתבעים, בכך שהחלטתי להמליץ לה למחוק את תביעתה כבר עתה.

ההמלצה למחיקת התביעה היא ללא צו להוצאות, גם ביחס לנתבעים 3 ו-4, אשר כבר הגישו כתב הגנה קצר מטעמם ללא ייצוג של עו"ד. לחילופין, אם אינה מסכימה התובעת למשוך את תביעתה, ומיותר לציין כי זו זכותה, אני מאפשר לה באמצעות בא כוחה להגיש את טיעוניה ונימוקיה, מדוע אין מקום לסלק את התביעה על הסף מכוח הנימוקים האפשריים שהועלו בהחלטתי זו וזאת כדי שאוכל לשקול האם יש להתיר את ניהול התביעה אם לאו.

...

לפיכך, כלפיה, אולי אפשר להימנע מביקורת על העמדת סכום התביעה על סכום כה חסר פרופורציה לנסיבות העניין, אולם אני סבור כי יש טעם נפגם בכך שבא כוחה מצא לנכון לייעץ לה להגיש תביעה על סכום שכזה או הסכים להגיש בשמה תביעה על סכום כזה וקשה שלא לתהות, האם העובדה שהתובעת פטורה מאגרה, היא הסיבה לכך ש"האצבע הייתה קלה על ההדק" בקביעת סכום התביעה, אשר לכל היותר ואם בכלל (וכאמור אני נוטה כרגע, גם אם לא מגובש, לכך שאין מקום לתביעה), סכומה המקסימאלי האפשרי בנסיבות אם בכלל מגיע לכדי סכום הנמוך משמעותית מגבול הסמכות של בית משפט לתביעות קטנות.

בא כוח התובעת יודיע לכל הנתבעים אשר כבר בוצעה להם מסירה של כתב התביעה על החלטתי זו לרבות נתבעים 3 ו-4.

המערערים, בעלי אחת הדירות בבית המשותף סירבו לחתום על הסכם התמ"א ומשכך, הוגשה תביעה למפקחת על רישום המקרקעין, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק החיזוק, במסגרתה התבקש סעד אישור הסכם התמ"א למרות היתנגדות המערערים ואכיפת חתימתם על הסכם זה. בפסק דין אשר ניתן על ידי המפקחת ביום 21/4/21 נדחתה היתנגדות המערערים להסכם התמ"א והתקבלה התביעה כנגדם (להלן: "פסק הדין הראשון").

במסגרת דיון אשר היתקיים בערעורם של המערערים ביום 12/12/21, הומלץ למערערים למשוך את ערעורם בעיקר בהנתן שחלק מטענותיהם הופנו כנגד ממצאים עובדתיים חיובים או שליליים שניתנו על ידי המפקחת וכן נטענו טענות וראיות שלא הועלו בפני המפקחת.

לאחר מחיקת העירעור הגישו התובעים תביעה למפקח על רישום המקרקעין אשר הוכתרה כתביעה לפיצויים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החיזוק, במסגרתה עתרו כנגד המשיבים וכן כנגד היזם לשיפויים בגין נזקים אשר נגרמו לרכושם כפועל יוצא מפרויקט החיזוק נשוא הסכם התמ"א. בפסק דינו של המפקח נשוא העירעור נדחתה תביעתם של המערערים על הסף, משנקבע על ידי המפקח כי אינו מוסמך לידון בתביעה.

...

דיון והכרעה; לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל הואיל ואמנם שגה המפקח בקובעו כי אין הוא בר הסמכות העניינית לדון בתביעה כפי שהונחה לפניו.

לאור כל האמור והמפורט – הערעור מתקבל, פסק דינו של המפקח – בטל והתיק יושב לדיון בפני המפקח.

התובעת הגישה היתנגדות בתיק ההוצל"פ וכן תביעה לסעד הצהרתי לקביעת גובה שכר טירחתה בגין ייצוג הנתבע 1 במסגרת ת"א (נתניה) 3580/08 ובגדרו הגיעו הצדדים – התובעת והנתבע 1 – להסדר פשרה (להלן בהתאמה: "התיק האזרחי" ו-"הסדר הפשרה", שם מוצג 6).

דא עקא, ביום 2.9.08 הודיע סניגורה של התובעת לבית המשפט כי הציג לפניה את עקרונות הסדר הטיעון והמליץ לה לקבלם אך יש לה הסתייגויות ממנו ולאחר הפסקה לצורכי הדברות הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט – "לא הצלחנו להגיע להסדר, למרות ניסיונות רבים" וב"כ המאשימה הודיע כי התביעה חוזרת בה מן ההסדר עליו הודיעו הצדדים לבית המשפט ובקש לקבוע מועד לסיכומים.

ביום 11.9.08 הוטל עיקול על סכום של 60,000 ₪ מתוך כספי הפיקדון על ידי נושה אחר מנושי התובעת וכאשר נודע לה הדבר הגישה בעצמה, ללא מעורבות סניגורה, בקשה לבית המשפט בקשה למשוך את יתרת סכום מעבר לסכום שעוקל ולהעבירו לידי צד שלישי שלדבריה היה איש אמונה, לדבריה על מנת שיטפל בהעברת הסכום שאינו שנוי במחלוקת לנתבע 1, ובית המשפט העביר את הבקשה לתגובת התביעה והסניגור (שם מוצג 12) אך בנתיים הוטלו על כספי הפיקדון עיקולים נוספים.

...

סוף דבר לא שוכנעתי מטיעוני התובע, לאור המצב המשפטי והעובדתי כפי שהובא בפניי, כי דין העיקולים להתבטל או כי היו בטלים מעיקרא.

עוד וללא קשר לתוצאה המשפטית של הליך זה, לא יכולה להיות מחלוקת שסכום הפקדון שהפקידה התובעת במסגרת ההליך הפלילי לא הגיע בסופו של דבר לידי הנתבע 1.

בה בעת, כספי הפקדון שעוקלו ומומשו הגיעו בסופו של דבר ברובם לידי נושים אחרים של התובעת ובכך הפחיתו את מצבת חובותיה, ולמעשה היא זו שזכתה ביתרון כלכלי מהם – בין אם באופן בו תכננה ובין אם לאו – ולא הנתבע 1.

סיכום סוף דבר – התביעה נדחית במלואה.