המטרות הסמויות מאחורי חתימה על שטר בטחון

בנוסף נטען שהנתבעים לא המציאו שטר בטחון ע"ס 25,000 ₪ בהתאם לתנאי ההסכמים שנכרתו וכי הפרו הם את ההסכם בכך שהציבו מתקן לממכר ממתקים ושלגונים הפוגע בעסקיהם של שוכרים אחרים במיתחם, התובעת טוענת שעולה חשש כי לנתבעים "שותף סמוי" שאיננו צד להסכמים.

אפשר אולי היה לחשוב על מצב אחר בו ניתן לכרוך בין הליך לפי פרק ט"ז4 לתקסד"א ולבין הליך בסדר דין רגיל מקום בו ברור כי כריכה זו של ההליכים לא תסכל את המטרה שבבסיס פרק ט"ז4 הנ"ל וברור כי הפגיעה במשכיר הנה מינימאלית ומכל מקום איננה פוגעת בזכות הבסיסית ביותר והיא קבלת תמורה/הכנסה/תשואה על הנכס ברם לא זהו המקרה לפני.

מכל מקום, בחקירתו הנגדית של מר מירקין "רופאו" הפגמים, הוא אישר שאין לו מחלוקת ביחס לשטח אותו היה צריך לקבל מהתובעת, הוא אישר את חתימתו על נספח א' להסכם (מוצג ת/1), הוא אישר שמדובר בהסכם שכירות וכל הניסיונות להצביע על כך שחלקה 9 איננה שייכת לתובעת היא בבחינת התפרצות לדלת פתוחה שכן מנספח א' להסכם ברור כי אותה חלקה איננה חלק מהמושכר ושייכת למינהל מקרקעי ישראל והגם שהמינהל איננו עומד על רגליו האחוריות ככל שנעשה שימוש בחלק מאותה חלקה 9, הסכים מר מירקין בדיעה צלולה כי אם תבוא דרישה כספית מהמנהל ביחס לאותו שימוש, הוא יישא בתשלומה.

...

טוענים הנתבעים כי יש "לפסול" את דרך הגשת התביעה משום שלא צורפו מסמכים מהותיים, אינני מקבל טענה זו, גם אם נשמט מסמך כזה או אחר מכתב התביעה הרי בנסיבות העניין לא נגרם עיוות דין כלשהו, מסתבר שלנתבע יש לא מעט מסמכים משלו ומכל מקום מה שנשמט איננו קשור כלל לבסיס ההליך קרי קיום מערכת חוזית של שכירות וקיום עילה להפסקתה עקב אי תשלום דמי שכירות.

עדותו של מר מירקין הגם שספק אם הייתה יכולה להביא למסקנה השוללת או משנה את לשון ההסכמים שבכתב, הייתה מגומגמת ומהוססת ואם לקבלה כפי שהיא, הרי לכל היותר הבין מר מירקין ובאופן סובייקטיבי לחלוטין את אופי ההתקשרות ואופן הפעולה העתידי בין הצדדים באופן מוטעה.

סיכום אשר על כן הנני מורה לנתבעים, יחד ולחוד, לסלק ידם ולפנות את תחנת הרחיצה כהגדרתה ברישא ולהחזירה לתובעת.

במסגרת סיכומיו מיקד הנתבע טענותיו בחתימה על כתב הויתור והסילוק ובהעדר הרשאה (החזקת ההמחאות על ידי התובע בנגוד לדין ולהסכם ושימוש בהן שלא למטרה בגינה נימסרו).

לאור היחסים הקרובים, היתנהלות הצדדים בינם לבין עצמם, משך מספר שנים, לרבות בכל הנוגע לעניינים הכספים ובפרט לגיוס ומתן ההלוואות, נעשתה תמיד בעל-פה, על בסיס אמון מוחלט, וללא כל מערכת הסכמית וללא כל תעוד, כל זאת "מאחורי גבו" של אביו של הנתבע.

"חוזה למראית עין" – המסגרת המשפטית סעיף 13 לחוק החוזים קובע כדלקמן: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה". באשר למהותו של חוזה למראית עין נקבע בע"א 3642/11 כהן נ' גטאס פסקה 6 (פורסם בנבו, 3.3.14): "חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה'... בחוזה כזה מיתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמתי והסמוי שלא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב...". ראו גם: גבריאלה שלו דיני חוזים 167 (מהדורה שניה, 2003); **** פרידמן ונילי כהן חוזים א 158 (1991); ע"א 6295/95 בוחסירה נ. בוחסירה, פ"ד (1) 259, 261 (1996).

כך, כפי שמתאר הנתבע: "לימים, נותקו קשרי הידידות ביני לבין מחמוד, וזאת, בין היתר, על רקע חקירות שנעשו על-ידי הרשויות השונות כנגד מחמוד, בגין חשדות לבצוע עבירות פליליות וביטחוניות חמורות (לכאורה)" (ס' 40 להתנגדות לבצוע שטר); וכפי שאישר הנתבע בעדותו: "ש. זו הפעם הראשונה שהתחלת לחשוד שהוא גבה ממך ריבית? ת. לא. הם הראו לי דברים מרשות המסים ואז התחלתי לחשוד..." (עמ' 27, ש' 35; עמ' 28 ש' 1).

" ובהמשך: "השלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה". דהיינו, סעיף 19 (א) לפקודה, הקובע כי "למחזיק תהא 'רשות לכאורה' להשלים את החסר ככל הנראה לו", מעמידה את האדם שבידו מצוי המסמך בחזקה, שקבל מכח מי שחתם על השטר, הרשאה להשלים את החסר.

...

בכל הנוגע לטענה בדבר היעדר תמורה, הרי שבמסגרת סיכומיו זנח הנתבע, ובצדק, את טענתו בעניין זה, מה גם שדינה של הטענה להידחות, נוכח קביעתי כי ההמחאות נשוא ההליך ניתנו לתובע כחלק מהחזר ההלוואות שהעמיד עבור הנתבע.

לעניין זה אני קובעת כי לא נסתרה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה.

סוף דבר לאור הקביעות כי התובע עמד בנטל להוכיח כי כתב הסילוק הוא הסכם למראית עין, שאין בו כדי לקבוע כי כל חובות הנתבע לתובע נפרעו, ולאור המסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל על נתבע בתובענה שטרית לפגום בתוקף השטרות, התביעה מתקבלת במלואה.

החייב טען עוד כי מעולם לא ראה את מיסמך האישור, לא חתם עליו, לא קיבל מהניה את הסכום שנזכר בו (370,000 ₪) ולא חתם על 20 שטרי-ביטחון לצורך השבת סכום זה. החייב שב וציין כי חתם רק על שטרי-הבטחון לצורך הבטחת השבת ההלוואה הבנקאית בסך של $100,000, אשר דינם בטלות הואיל וכאמור, הניה לא מילא את חלקו בהסכם.

ברם, הנאמן היתנגד לכך וטען כי "אני מיתנגד להצגת השיטריות. אני לא יודע מה עסקת היסוד שעומדת מאחורי השיטריות. במבט חטוף ראיתי שהתאריכים הם משנים 2007-09 לכן אני לא מצליח להבין את הרלבנטיות שלהן, לא לענין רלבאנטיות להליך עצמו אלא איך הם קשורים לעסקה נשוא המחלוקת כאן. משלא צורפו ולא הוגשו אני מיתנגד להצגתם"; ומיד בהמשך: "חברי מציג לי שטרות שמועד הפירעון שלהם הוא ינואר 2007 והוא נעשה בספט' 2006 והוא השטר היחידי שעליו יש תאריך בו נעשה השטר. היא הנותנת. מה הקשר של השיטריות האלה להליך הנוכחי, קל וחומר לעדות של החייב שאומר שהיו לו יחסים קודמים בינו לבין הניה. אני מיתנגד להצגתם. אם רצו היו צריכים להגיש בתצהיר" (שם, עמ' 14-13).

[כבוד השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 581 (1979) (להלן: "עניין ביטון".] המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, בעיניין מסוים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין.

...

בהתאם לכך, אני מורה על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו על חלקו של החייב בנכס לטובת אפרים הניה, יצחק הניה וישראל אלישע ו/או לטובת גב' אורלי מסה ועו"ד ראובן (רובי) גלבוע, והנאמן רשאי להציג פסיקתא מתאימה לחתימתי.

לפי שעה תעמוד בתוקפה החלטתי מיום 9.12.2019 בעניין זה ומחצית חלקו של החייב בדמי-השכירות תועבר לנאמן, וזאת אלא אם כן הצדדים יגיעו להבנות אחרות.

ברם, אני מורה עוד כי מעתה ואילך עו"ד בן עזרא ישתף את הנאמן בהליכי ההשכרה של הנכס וכי השכרת הנכס וגביית דמי-השכירות תיעשה על-ידי הנאמן ועו"ד בן עזרא בצוותא חדא, ולא באופן בו עו"ד בן עזרא הוא "המשכיר" והוא מעביר את החלק הרלוונטי לקופת-הכינוס.

בין 13.4.21 לבין 16.4.21, במסגרת התכנית, הגיע הנאשם למקום, הניח בתיבת הדואר פתקים המיועדים למתלונן בהם כתוב, בין היתר: "אני צריך סה"כ הלוואה להתחיל חיים שכבר סיימתי. תעשה טובה לעצמך, אני לא צוחק, לא דבר יעצור", "אל תהיה חזיר... אני שם זין על כל העולם. אל תנסה אותי, אני סובל יותר. אין לי זמן למשחקים", "אל תעשה שטויות, be smart". ביום 16.4.21, בשעה 23:28 או בסמוך לכך, במסגרת התכנית, הגיע הנאשם מתל אביב למקום במטרה להצית את העסק של המתלונן, וזאת על מנת להטיל מורא עליו ולגרום לו להעביר לנאשם כספים.

מעובדות כתב האישום בת"פ 35172-04-21 עולה, כי ביום 20.10.19 הנאשם הגיע לבניין מגורים ברחוב ערבי הנחל 11 בגבעתיים (להלן: "הבניין") וניגש לחלקו האחורי של הבניין למקום חניית האופניים, כשהוא נושא באמתחתו את הכלים הבאים: מכפתיים (קאטר), מברג שטוח, מסורית יד ומכפתי פטנט, שהם מכשירי פריצה (להלן: "מכשירי פריצה").

בנוסף למתואר לעיל, החזיק הנאשם בתיקו, בתוך שטר כסף מקופל, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.1598 גרם נטו, לצריכה עצמית, ללא היתר וללא רישיון מאת המנהל.

להתרשמות עורך חוות הדעת, נסיבות חייו הקשות של הנאשם הובילו אותו להיתמודד מגיל צעיר עם דכאון סמוי.

עבירת ההצתה נתפסת כעבירה חמורה לא רק בשל הסכנה האינהרנטית הטבועה בה, אלא גם על שום המסר העברייני האלים העולה הימנה, מסר שיש בו כדי להטיל אימה ופחד ולפגוע בתחושת הבטחון האישי של הציבור (ר' בהקשר זה ע"פ 559/22 מדינת ישראל נ' יחיא ואח' (14.3.22); ע"פ 8347/19 נתי מיהרט נ' מדינת ישראל (17.03.2020); ע"פ 6466/18 ואיל ראגאבי נ' מדינת ישראל (01.05.2019); ע"פ 3256/19 אליהו אברזל נ' מדינת ישראל (02.06.2019); ע"פ 2249/18 מדינת ישראל נ' פלוני (‏11.11.2018); ע"פ 4311/12 מילאד סורי נ' מדינת ישראל (15.10.12), ע"פ 5074/10 מרדאווי נ' מדינת ישראל (19.9.12)).

בטרם חתימה, אני תקווה כי הנאשם ישכיל לנצל את תקופת המאסר, שהיא אינה קצרה, לצורך הישתלבות בתוכניות טיפוליות במסגרת שב"ס והרשות לשקום האסיר, על מנת שיצא ממעגל העבריינות אליו נקלע, וישוב לנהל אורח חיים נורמאטיבי עם שיחרורו מהמאסר.

...

בהתחשב בריבוי העבירות ובנסיבות ביצוען, בעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים שאינה גבוהה, ובהתחשב בענישה הנוהגת שנעה בין ענישה מותנת שלצידה קנס גבוה או של"צ בהיקף נרחב ועד למספר חודשי מאסר ממש בשל כל עבירה ועבירה, אני סבורה שמתחם העונש ההולם הכולל לכל עבירות אלה בתיקים שצורפו, נע בין ארבעה חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל לצד ענישה נלוות.

בבואי לשקול את הנסיבות לחומרה ולקולה, אני סבורה שהיה מקום לגזור עונש על הנאשם שליש האמצעי של המתחם בחלקו התחתון.

סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, מצאתי לגזור על הנאשם עונש כולל, כדלהלן: 34 חודשי מאסר.

בפריימריס 99, התמודדו בסופו של יום שלושה מועמדים בבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת הליכוד: אריאל שרון, אהוד אולמרט (להלן: "אולמרט") ומאיר שטרית (להלן כולם ביחד: "המועמדים")".

אפיק סמוי זה, הוקם ונוהל באמצעות חברת קש בשם "אננקס מחקרים בע"מ" (להלן: אננקס), שהוקמה לצורך זה. מנהלה הכללי של אננקס היה גבריאל מנור (להלן: מנור), חברו הטוב של המערער ונאשם 2 בכתב האישום, וכל בעלי מניותיה היו תושבי חוץ ואזרחי ארה"ב. עיקר התרומות שהגיעו לאננקס היו משלושה תאגידים רשומים בחו"ל: The College for National Studies Inc (The College להלן:); The American Israel Research Friendship Foundation Inc (The American להלן:); Center for National Studies and International Relationship (The Center להלן:); ומתאגיד הרשום בארץ בשם "המכון לביטחון ושלום" (להלן: המכון).

בית משפט קמא מצא חומרה יתרה בדרך בה נקט המערער, בכך שהסתיר את המטרה האמיתית מאחורי פעולותיו, אפילו מהאנשים עימם עבד, כאשר הוא שיזם, הקים וניהל שני מסלולים מקבילים ונפרדים של מערכת חשבונות.

בית משפט קמא לא קיבל כאמור את הטענה וקבע כי כל אחת מהעבירות היא חמורה בנסיבות העניין, כנדבך בתכנון מראש של עשייה בדרך שקרית מתוך כוונה ומודעות: "הנאשם 1 לא בחל במעשה מירמה כלפי כל מי ששרת את מטרת המרמה. לא בחל בהכנסת חברו הטוב הנאשם 2 למעגל המירמה והכחש, לא בחל בהכנסת ספקים ונותני שירותים לאותו מעגל. כאמור, אף הביא לכך שאביו חתם על תצהיר שיקרי, לא בחל לרמות את המטה הרישמי ואת המוסד לבקורת של המפלגה, לא בחל לרמות את הציבור ולהסתיר מפניו את שהיה אמור להיות גלוי לעיני כל" (עמ' 18 לגזר-הדין).

...

הוא הגיע למסקנה כי בשל האנטרס הצבורי, חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ריבויין, משך תקופת ביצוען, השלכותיהן הקשות והפגיעה בציבור ובמרקם הדמוקרטי, נוטה הכף לענישה מחמירה ומוחשית.

המסקנה המתבקשת, איפוא, היא, כי מלכתחילה, בעניין כשלנוּ, הנסיבות היוצרות את הטענה, אינן צריכות להיות בעוצמה הנדרשת לצורך ביטול ההליך או זיכוי הנאשם.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בעיניינו של המערער, הגעתי למסקנה, כי בית המשפט קמא, סטה מהותית מהמידה הסבירה, בנסיבות הכוללות הנוגעות אליו.

סבור אני כך, לא רק מחמת זה שממליץ אני בפני חבריי, להקל בעונש המאסר בפועל ובאופן הנשיאה בו. גם זה ממין העניין.