הנתבע הגיש בקשת רשות להגן, בה טען, בראשי הפרקים, את הטענות הבאות:
המחאת הזכות נועדה על מנת להבריח נכסים ולכן חסרת תוקף; ההמחאה חסרת תוקף לגופה וזאת כאשר הסכמת עו"ד ג'אבר להמחאה אינה הסכמה מרצון חופשי, כאשר התובעים עצמם לא הסכימו להמחאה וכן כאשר הנתבע לא נתן את אישורו להמחאה, אשר לטענתו הנה גם המחאת חבות; הזכות המומחית מרוקנת כל תוכן וזאת כאשר כל זכות שהייתה לעו"ד ג'אבר מכוח פסק הדין ניפרעה על ידי קזוז חובות של עו"ד ג'אבר, לרבות חובות שנוצרו לפני פסק הדין וכן חובות למס הכנסה.
המסגרת הנורמאטיבית
סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק המחאת חיובים), קובע כדלקמן:
"זכותו של נושה, לרבות זכות מוקנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה".
המחאת זכות אינה מותנית בהסכמת החייב, זולת אם מתקיימים אחד הטעמים המפורטים בהמחאה.
...
על כן, טענת הנתבע אף בהקשר זה נדחית.
לאור מכלול האמור, דין התביעה להתקבל.
לסיכום
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
סך 334,682 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום פסק דין זה. סכום זה ישולם מהפיקדון שהפקיד הנתבע, והיתרה (הנובעת מהפרשים כאמור) תשולם על ידי הנתבע עד יום 11.10.23, ולאחר מועד זה תשא הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד התשלום בפועל.