המחאת זכות בלתי חוזרת: המחאת זכות בלתי הדירה

החברה הטעימה כי בשנים 2010 ו- 2011 סיימו הנתבעות את פעילותן בהפסד ולפיכך התובע אינו זכאי לכל תשלום ודרשה כי הוא ישיב את הסכומים שנטל לכיסו בסך 64,964 ₪ בגין שנת 2010 ו- 59,189 ₪ בגין שנת 2011.

כאשר נעשתה פניה לתובע בעקבות כך, הוא מיהר להבהיר כי המדובר בעיניין טכני בלבד וכי החתימה הנה "חסרת משמעות" שכן כל הזכויות של רובל בהסכם עם קליגריס הומחו בהמחאה בלתי הדירה ופרמננטית.

" בחקירתו החוזרת העיד: "כל ספקי הרהיטים ללא יוצא מן הכלל, התקשרו עם חברות אחרות מלבד י.ר והם נתנו המחאת זכות, שבחלק מהמקרים אפילו לא הייתה כתובה לי.ר בדרך זו או אחרת" (פרוטוקול 23.3.15, עמ' 40 ש' 16 ואילך, עמ' 41 ש' 1 ואילך; עמ' 57 ש' 27 ואילך) בחקירתו הופנה התובע למכתבו של רו"ח עדי חמצני, מיום 16.2.2011 (אשר הוגש כראיה בתיק – ראו החלטה מיום 2.4.15) ובו צוין כי על אף שלא בוצעה העברת מניות מרובל לחברה, הואיל ורובל נתנה המחאת זכויות קבועה בהסכם עם קליגריס לטובת החברה הרי שכל עוד נימצאת הזכות בתוקף, אין הברחת נכסים.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה והחברה תשלם לתובע, בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך 153,920 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 203,500 ₪ סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית על כל ראשה וחלקיה.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את החברה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 25,000 ₪.

המבקשות טוענות שהן מסכימות להעביר המחאת זכות בלתי הדירה לטובת המשיבה שתורה לאגודה להעביר שליש מכל תמורה שתגיע בגין הפרדס (עמ' 51 שורות 26-27).

המשיבה טוענת (עמ' 12 לסיכומיה) כי אם הפרדס היה רשום כיחידה נפרדת ע"ש יעקב "היתה נוצרת יריבות ישירה בינו לבין רמ"י – גוף מהחזקים במדינה ולא היה צורך עוד בבטוחה או בהסדרי שתוף עם בנימין". דהיינו, המשיבה מודה שאם הפרדס היה רשום כיחידה נפרדת, הערת האזהרה היתה נמחקת עם השבת הפרדס לרמ"י ואולם לטענתה, לאור "חוזקה" של רמ"י, "לא היה עוד צורך בבטוחה". מכאן, שאם קיים מנגנון משפטי בדמות המחאת זכות בלתי חוזרת, הוא יכול לבוא במקום הערת האזהרה.

...

אני סבור כי כתב המחאת הזכות הבלתי חוזרת שהציעו המבקשות, עונה על דרישה זו. כתב המחאת זכות זו אף משפר את מצבה של המשיבה.

סיכומו של דבר: בכפוף לחתימת כתב התחייבות בלתי חוזר והתחייבות אישית לתשלום שליש מתמורת הפרדס מכל מין וסוג שהוא כמפורט לעיל ובכפוף להמצאת המחאת הזכות לאגודה, תמחק הערת האזהרה כמבוקש.

המשיבה תשלם למבקשות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

עוד לטענתו, המשיב 1 אמר לאביו כי יוכל להשאר בחנות כל חייו, כך שניתנה לו זכות בלתי הדירה להחזיק בחנות.

כמו-כן טוען המבקש כי דמי השכירות שולמו באמצעות שיקים וכי השיקים הנ"ל ברובם כלל לא הוצגו לפרעון על-ידי המשיבים, כאשר השיקים שצורפו לכתב התביעה בבית משפט קמא אינם נושאים כל אינדיקאציה לכך שהופקדו ולא כובדו.

במקרה דנן, נראה כי האיחור בהגשת העירעור מצוי בהבנה שגויה של המצב המשפטי, אשר חייב הגשת ערעור לכל המאוחר 45 ימים לאחר דחיית הבקשה לביטול פסה"ד, מבלי שניתן להסתמך לעניין המועד על בקשה נוספת חוזרת שהוגשה באותו עניין עצמו.

...

השאלה המונחת לפני היא האם הערעור הוגש במועד, וככל שלאו – האם יש מקום להיעתר לבקשה למתן אורכה להגשתו.

בבוחני את מכלול הנסיבות בענייננו, סבורני כי אין הצדקה, בגדר "טעם מיוחד", להאריך את המועד להגשת ערעור על פסה"ד. האיחור בהגשת הערעור הוא משמעותי.

אף אם ניתן היה לשקול לנקוט בגישה מקילה בהקשר זה, וזאת לנוכח ההשתלשלות בבהמ"ש קמא והעובדה כי הבקשה השנייה לביטול פסה"ד נקבעה לדיון בטרם נדחתה, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן אין הצדקה לכך וזאת בשים לב לסיכויי הערעור.

לנוכח כל המקובץ, הבקשה להארכת מועד נדחית.

על פי גירסתם, המנוח עצמו הסדיר מעין "תנאי רישיון" בלול הקטן, בהם קבע ל**** ואישתו זכות שימוש בלתי הדירה לצמיתות, שאינה מוגבלת בזמן, באופן הגובר על כל שימוש עתידי בנחלה, לרבות ניצול עתידי של זכויות בנייה על ידי הנתבעים.

כתמיכה בטענתם צירפו צלום השיק בסך 30,000 ₪ ומסמכי גמר חשבון.

תמצית טענות הסוכנות היהודית הסוכנות הבהירה כי רישום בן ממשיך אינו יכול שיהיה בחזקת "רישום פורמאלי", שכן ככלל מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת להענקת זכויות קונסטיטוטיביות.

הזכויות אינן ניתנות להעברה או להורשה זולת לבני זוג, וביחס לזכות מגורים במשק של **** ו**** הזכות אינה ניתנת להעברה גם לא לבני להלן הנימוקים שהביאו אותי לתוצאה זו. פרשנות צוואה: המסגרת הנורמאטיבית: בחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה"), עובר כחוט השני היסוד של קיום רצון המת, כמצוות חז"ל: "מצוה לקיים את דברי המת" ]ע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי .

...

נוכח העובדה כי הכספים בחשבון זה כוללים גם את רווחי הלול שאמורים ממילא להתחלק בין כל 4 היורשים אני מורה כי התשלומים ששולמו לעובדת הזרה יקוזזו מרווחי הלול ויתרת הרווחים תחולק בין היורשים בחלקים שווים.

סוף דבר מן המקובץ לעיל עולה כי דין התובענה על מרבית חלקיה להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, על פיה מרבית מרכיבי התביעה נדחו, אני מורה כי התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

טענתה לא נסתרה (עמ' 37 ש' 9-12 ודוק, בנגוד לנטען בכתב התביעה ועל פי עדות הבן עצמו נלמד, כי כלל לא היה מדובר במתנה או התחייבות בלתי חוזרת מצד האם להעביר המשק על שמו באופן בלעדי אלא שהיה שיח בין בני המשפחה כי יגיעו להסכמות על דרך חלוקת הרכוש: "אמרתי שיש מצב שאני אקח הכל ואפצה את האחים ויש מצב שאצטרך להתחלק במשק

ואולם חרף הטענה כי מסר העתק מההמחאות בגילוי המסמכים, לא הובאה לפניי בית משפט כל ראיה התומכת בטענה זו. צורפו לתיק ביום 20.7.20 העתקי המחאות אשר לא ניתן להסיק מהם כי אכן שולמו תשלומים ע"י הבן כפי טענתו.

( התשע"ז בנסיבות האמורות משלא הוכחה זכות בלתי הדירה לישיבה בנכס, בהנתן זכותה של האם בנכס ובמיוחד בהנתן הקרע העמוק ביחסיה עם הבן, שככלל איננו שנוי במחלוקת (גם אם המניעים, הרקע והאחריות לו, שנויים במחלוקת, שאלה שהיא אינצידנטאלית להליך שלפני), לא ראיתי כל מניעה מהאם לבטל את רשות הבן והאשה להחזיק בנכס.

...

אין חולק כי סוגיית המשק היוותה לאורך השנים ומאז נפטר האב המנוח מקור למחלוקות בין האם למי מילדיה כשאלה האחרונים אינם מקלים עליה ועוד בחייה מנהלים מאבק מולה בעניין זה. ברם לא היה בפרטים שנמסרו אודות המחלוקת הממושכת בעניין המשק כדי להביא למסקנה כי ניתנה לבן התחייבות שיש לאוכפה.

לפיכך ומכל המקובץ לעיל, דין תביעת הבן על כל חלקיה להידחות.

סיכום: תביעת הבן נדחית על כל חלקיה.

אני מורה על פינויו של הבן ומשפחתו מהבית המשני ב*** ומורה להשיב החזקה לאם כאשר הנכס פנוי מכל אדם וחפץ.