המחאת זכות בדרך מכר או שעבוד

דיון והכרעה שתי שאלות עיקריות לדיון, האחת - האם מתן המחאת הזכות במועד בו ניתנה הנה בגדר העדפת נושים והשניה - האם מדובר בהמחאת הזכות על דרך המכר או על דרך השיעבוד, הטעון רישום.

סעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980, שעניינו ביטול המחאה בלתי רשומה קובע: "המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא ניפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות". סעיף זה הוסף לפקודה במקביל לחקיקת חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, כדי למנוע שימוש לרעה בהמחאת זכות, לרעת כלל הנושים ובמטרה למנוע העברות סמויות של זכויות, וזאת באמצעות רישום של המחאה כללית של זכויות (עא 5578/93 נדב נ' מאור סרגובי, הנאמן על נכסי פושט הרגל אליעזר נדב ואח' פד"י מט(2) 459 עמ' 465- 466).

...

סוף דבר, בהיות המחאת הזכות בגדר העדפת נושים, והמחאה על דרך השיעבוד, שנחתמה כאשר האגודה חדלת פרעון, ללא הסכמת הבנק, והשיעבוד הצף קודם לה אני מקבלת הבקשה וקובעת כי המחאת הזכות בטלה כלפי הנאמן.

המשיבה תשלם הוצאות הבקשה בסכום של 20,000 ש"ח להיום.

במקרה דנן, מרגע שמימש בנק הפועלים את השיעבוד שנעשה לטובתו ע"י ק.א.א בדרך של מכירת זכויות ק.א.א במקרקעין שמושכנו לטובתו, הרי שהוקנתה לו גם הזכות להמחות לצד ג' את הזכות לקבלת פצויי הפקעה בגין המקרקעין שהופקעו.

בנוסף, ובנגוד לנטען ע"י המשיבות, מקובלת עליי טענת ק.א.א לפיה הסעיפים בהסכם המכר הקובעים שהזכויות שרכשה טרמוסינטקס הנן נקיות מכל שיעבוד או זכות לטובת צד שלישי ושהמכירה נעשית בהתאם לסעיף 34א לחוק המכר, אין בהם כדי לקבוע כי הזכויות לפיצויים עתידים אכן הומחו לטרמוסינטקס.

...

בנוסף, ובניגוד לנטען ע"י המשיבות, מקובלת עליי טענת ק.א.א לפיה הסעיפים בהסכם המכר הקובעים שהזכויות שרכשה טרמוסינטקס הינן נקיות מכל שעבוד או זכות לטובת צד שלישי ושהמכירה נעשית בהתאם לסעיף 34א לחוק המכר, אין בהם כדי לקבוע כי הזכויות לפיצויים עתידים אכן הומחו לטרמוסינטקס.

סוף דבר אני קובע בזאת כי טרמוסינטקס היא בעלת הזכות לקבלת פיצויי הפקעה בגין שתי ההפקעות נושא תובענה זו. לפיכך, דין המרצת הפתיחה שהגישה ק.א.א. (ה"פ 54444-07-13) להידחות.

בהתחשב במהות התביעה שהוגשה ע"י ק.א.א ומורכבותן של טענותיה אשר חייבו מספר דיוני הוכחות לאחר שכבר ניתנו הכרעות בסוגיות מקדמיות מהותיות - הנני מחייב בזאת את ק.א.א. לשלם בנפרד לכל אחת מבין המשיבות, נתיבי ישראל וטרמוסינטקס, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 36,000 ₪, דהיינו - סך כולל של 72,000 ₪, וכל זאת – בתוך 30 ימים מהיום.

הנני קובע ישיבת קדם משפט בה"פ 52095-11-12 ליום 27.2.17 בשעה 12:30.

סעיף 97 לפקודה נותן מענה לשאלה זו: "(א) המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא ניפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.

שתי דרכים עיקריות להמחאת זכות, על דרך המכר או על דרך השיעבוד.

...

סבורני כי בידי הבנק המחאת זכות בלתי חוזרת לניכוי החזר ההלוואה משכרו של החייב.

המסקנה ביחס לטיבה של המחאת הזכות תתקבל, באמצעות פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים ובאמצעות הדרך בה נהגו הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בתאור הנכס נרשם: "כל כספי התמורה שיתקבלו בגין מכירת נכס מקרקעין אשר הלווה הנם הבעלים הבלעדיים שלו .... עפ"י הסכם מכר מיום 12.9.07. לפי התנאים המיוחדים אין לשעבד או להעביר ללא הסכמת בעל השעבוד". הסכם מכר המקרקעין מיום 12.9.07 לא הוגש כראיה ותוכנו לא הובהר בעדויות.

גדר המחלוקת ותמצית טענות הצדדים המבקש אינו מיתכחש לכך שהדירה שמשה כבטוחה להבטחת התחייבויותיו כלפי המשיב על פי ההסכם המקורי, לכך שקיים תעוד לפיו ההגבלה על שיעבוד הדירה הוסרה בהסכמת בני הזוג ולכך שהוגשה בקשה מוסכמת למימוש המשכנתא, בדרך של אישור הסכם המכר, במסגרת הליך שהתנהל בלישכת ההוצאה לפועל ובעקבותיו הדירה נרשמה על שם המשיב.

אף אם אצא מנקודת מוצא שנוחה לו, שלפיה הסכם המכר שנכרת בשנת 2002 היה הסכם למראית עין כנטען על ידו, שכן בעת כריתתו אומד דעת הצדדים היה לחזק את הבטוחה ולא להעביר את זכויות הקניין בדירה למשיב, אין בכך כדי לסייע לו. הסוגיה הטעונה ליבון ובירור אינה מה היה אומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם המכר בשנת 2002, אלא מה היה אומד דעתם בשנת 2008 בעת מימוש המשכנתא בדרך של אישור הסכם המכר.

כמתואר לעיל, הזכויות בפרויקט (או במקרקעין) שהומחו לחברת ממורנד קשורות לאופציה שקבל המשיב במסגרת הסכם זה. ההלוואה נתנה לחברת מסעי בני ישראל ביום 3.4.06, לאחר שתיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא שרבצה על הדירה כבר ניפתח, כאשר עוד קודם כן, כבר ביום 6.5.04, בני הזוג סגל הסכימו למימוש השיעבוד.

...

לסיכום יצוין כי התוצאה שלפיה המבקש איבד לא רק את השקעתו בפרויקט אלא גם את דירת משפחתו, היא קשה ומצערת.

לפיכך אין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה אם נגרם למבקש נזק עקב עוולות שבוצעו כלפיו ומיהם האחראים לכך.

תוצאה בהמשך לכל האמור לעיל, התביעה למתן סעד הצהרתי נדחית.

כאמור, ההליך העקרי כלל אינו עוסק בדרך ממושו של ההסכם.

כן מבהיר ההסכם (וכאן אנו מגיעים לס' 9.2 האמור) כי החברה "לא תהא רשאית להעביר או למכור או לשעבד או להעניק זכויות" בנכסיה הנזכרים בהסכם לרבות יחידות דיור נוספות ברסידו, "אלא בכפוף לרישומם של השעבודים ו/או המחאות הזכות שיבטיחו את העברת הסכום אותו אמורה אדיר לפרוע לאסולין על חשבון הלוואת הבעלים לפי החישוב כמפורט לעיל ומבלי שהדבר יהיה בו כדי להתיר את דחיית התשלום המגיע לאסולין בגין כל אחד מן הענינים המפורטים בהסכם זה וכמפורט בס"ק 5.2.3 לעיל וכי הוא נועד אך ורק לשם הבטחה נוספת של ביצוע התשלום" (ההדגשות הוספו – א"צ).

...

היעתרות לאילו מן הסעדים המבוקשים, כך ציינתי ביחס לבקשה הקודמת, כך גם ביחס לבקשה הנוכחית, עלולה להוביל להתרסקות החברה והחברות הבנות שלה, ואין מקום להיעתר; ממילא אין בסיס מספק לטענות המבקש בכל הקשור לעוצמת הראיות לעילת התביעה.

החלטתי באה מיד בתום הדיון הדחוף בסעד הזמני שהצדדים עמדו (כפי זכותם) על קיומו, באין הסכמות ביניהם, ואשר התקיים כאשר מסביב יהום הסער.

דיון דין הבקשה להדחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.