האם ייתכן, איפוא, כי במסגרת ההסכם, חברת מבני תעשייה המחתה לתובעת חלק מזכותה לדמי השכירות, באופן שפוצל חיובו של הנתבע בגין דמי השכירות בין חברת מבני תעשייה ובין התובעת – כך שאחת זכאית לתבוע בגין דמי השכירות ואחרת בגין דמי השכירות הנוספים?
עקרונית, הדבר אפשרי שכן סע' 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969 קובע כהאי לישנא:
"זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.
התובעת מבקשת ללמוד על אותה "המחאה חלקית" של דמי השכירות הנוספים מסע' 4.4 להסכם המכר שבינה ובין חברת מבני תעשייה, הקובע כהאי לישנא:
"...הובא לידיעתה שלשוכר שלום מזיג קיימת יתרת חוב כלפי המוכרת בסך של כ- 27,851 ₪ (עשרים ושבעה אלף שמונה מאות חמישים ואחת שקלים חדשים); כי המוכרת שלחה לשלום מזיג מכתב התראה בגין אי תשלום החוב כאמור; כי יתרת החוב אינה מומחית לרוכשת וכי המוכרת תהא רשאית לפעול לגביית החוב כאמור בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי והמוכרת לא תהא אחראית לפינוי השוכר משטח היחידות, ולרוכשת לא תהא כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפי המוכרת בקשר לכך. אין באמור לעיל כדי למנוע מהרוכשת לנקוט בכל פעולה שתימצא לנכון, כולל תביעת פינוי, כלפי שלום מזיג, החל ממועד תשלום מלוא התמורה על ידי הרוכשת ומסירת החזקה בממכר".
מכלל הלאו מבקשת התובעת להבין את ההן.
...
על פי פרוטוקול הדיון: "...מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה, הגענו להסכם פשרה לפיו ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 28,000 ₪ ב-10 תשלומים שווים ורצופים בהמחאות שיינתנו החל מיום 20.03.21 ובכל 20 לכל חודש שלאחריו.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 45,500 ₪ והוצאות משפט על הסך של 7,000 ₪.
