המחאות ללא תנאי ולפירעון חוב

עניינה של התביעה בתמצית בטענת התובעת כי היא העניקה הלוואה לנתבע 1 עבור חברת Blue River Holding; להבטחת פרעונה של ההלוואה הועברו אליה מניות של חברת גילו בגילה בשיעור מסוים שבהן החזיקה חברת Blue River Holding; במקומן, בהסכמת התובעת, ולהבטחת פרעון החוב נתנו לתובעת ערובות אחרות: שטר המחאת זכויות הנתבע 1 בקשר עם מספר מיזמים בבעלותו ביחד עם הנתבעים 2 ו-3 ובנוסף התחייבות הנתבעים 2 ו-3, אשר על יסודם מוגשת התביעה לאחר שהחוב לא נפרע והתנאים הקבועים בשטר המחאת הזכות היתקיימו.

טענת התובעת ומר טויב בהקשר זה היא כי ההמחאה אינה תלויה בקיומה של עסקת היסוד והיא מנותקת ממנה.

...

התובעת כלל לא ניצלה את שלב הגשת הראיות כדי לתקן את הנדרש, וכדי לשפר את המצב שבו הייתה נתונה בעת מתן ההחלטה הקודמת למחיקת התביעה בהליך זה. להיפך, מצבה של התובעת הורע לאור גרסת מר טויב בתגובה לבקשה לזימון עדים ובחקירתו הנגדית, ולכן אין מנוס מסילוק התביעה על הסף פעם נוספת בדיוק כפי שנפסק על-ידי בית המשפט כבר פעמיים גם לגבי התביעה הקודמת וגם בתביעה הנוכחית.

התובעת ומר טויב טוענים בסיכומים ביחס לטענות הנתבעים 2 ו-3 על היעדר כשרות משפטית והיעדר הרשאה להגשת התביעה כי דין טענות הנתבעים 2 ו-3 בעניין זה להידחות על הסף שכן פסק הדין בערעור על ההחלטה למחיקת התביעה על הסף קובע כי ההחלטה בוטלה, כי יש לשמוע את התיק לגופו, וכי התיק מוחזר לבית המשפט לקיום דיון לגופו, תוך שמירת כל טענת המשיבים לרבות הטענות המקדמיות.

לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לדחות את התביעה ולמחוק את ההודעות לצדדי ג' אשר התייתרו.

סעיף 20 (ג) אשר כותרתו "חזקה במסירה" קובע כלהלן: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנימסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר." מכאן, שנקודת המוצא היא, שעל מושך השטר מוטל הנטל לסתור את החזקה שהשיקים נימסרו ללא תנאי כאמור בסעיף 20(ג) הנ"ל. "שטר הבטחון" כולל שלושה סוגים נבדלים של שטרות: שטר חוב, שעושהו הוציאו לנפרע לבטחון או שיק, שמושכו הוציאו לנפרע לבטחון, בלא שעובדה זו תצוין על פני השטר; שטר חוב, שעושהו הוציאו לנפרע לבטחון או שיק, שמושכו הוציאו לנפרע לבטחון, תוך שעובדה זו מצוינת על פני השטר; שטר שהוצא, הגיע לידיו של אוחז וזה היסב אותו לנסב לבטחון, בלא שהדבר יצוין על פני השטר.

...

סוף דבר לגבי התביעה הראשונה: מכל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה של דגני אלון נגד סול כנף, ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל 505075-06-18.

לגבי התביעה השנייה: דין התביעה להתקבל, על סול כנף לשלם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל 515120-02-20.

הנני מחייבת את דגני אלון לשלם לסול כנף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.

כך, בין היתר נטען, כי השיטריות חסרים פרטים מהותיים, כי הפרטים מולאו שלא לפי הרשאה, כי התובעת השתהתה בהגשתם לבצוע, כי התובעת אינה 'אוחזת כשורה' בהתאם לפקודת השיטריות, כי התובעת לא הוכיחה כי נטלה את השיטריות בעד ערך וכי נהגה בחוסר תום לב. שטר חוב מוגדר בסעיף 84(א) לפקודת השיטריות כך: "שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף". בעניינינו מדובר בערבות אואל, ערבות שטרית של הנתבעים לעושה השטר.

אמנם, מאז ניפרעו שיקים ומנגד התובעת הוסיפה לחייב בריבית בעבור כל התקופה, אך נוכח הממצא העובדתי כי הסדר החוב אושר ע"י החברה, הנתבעים הסכינו לו, וכן נחתם שטר חוב נוסף בסמוך לו, הרי שהיה על הנתבעים להפריך את גובה החוב הנקוב בשטרות בתחשיב מדויק הנתמך בחוות דעת, דבר שלא עשו.

...

מסקנה זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה בעשרות השנים האחרונות בדיני השטרות, של התרחקות מפורמליזם ואימוץ גישה מהותית, כאשר הדרישות הצורניות לשטר הינן בבחינת "בית קיבול לתוכן" (ראו ע"א 4294/90‏ ‎עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל‎ ‎נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ''ד נ(1) 453, 474 (1996)).

איני מקבל את הטענה.

אחרית דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעות מתקבלות.

מנגד, הנתבע לא הוכיח, כי פרע את חובו בסך של 125,000 ₪ בגין שיקים שלא ניפרעו ושהוא אינו חולק על מסירתם: כמפורט בעמוד 7 לכתב התביעה המתוקן, בשנים 2017-2018 מסר הנתבע לתובעת שיקים בסך כולל של 125,000 ₪ (להלן: "השיקים").

הנתבע מצידו סבור, כי הוא לא מחויב לפרוע את השיקים, בשים לב לכך, כי אלה נימסרו על תנאי, כמו גם בשים לב לכך, כי סך התשלומים ששולמו על ידו כפי הודעת התובעת מסתכמים ב-328,732 ₪ ומהם יש לנכות את החוב של 125,000 ₪.

...

תמצית טענות הנתבע: בכתב ההגנה המתוקן שהגיש, טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות.

מקובלת עליי עמדת התובעת, כי השיקים הם שיקים שמסר הנתבע על חשבון פירעון חובותיו.

דין טענותיו אלה של הנתבע להידחות.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין: דין התביעה להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 125,000 ₪, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (9 בפברואר 2020) ועד למועד מתן פסק הדין- היינו סך של 142,333.74 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

לאור האמור, לאחר בחינת חומר הראיות בתיק ושמיעת העדויות אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת למסור פרטים עיקביים בעיניין היותם של השיקים כשיקים לבטחון, מסרה מספר גרסאות בעיניין סיבת מסירת השיקים ולא הסבירה מה התנאי המדויק בגינו ניתנו השיקים ולא הוכיחה כי תנאי זה לא היתקיים.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי החוב נושא התביעה נפרע, הנתבעת לא הציגה אסמכתא אובייקטיבית המעידה על פרעון החוב נושא השיקים ולא עלה בידה להוכיח ברמה הנדרשת כי השיקים נשוא התביעה "נבלעו" בהסדרים שהתקיימו בין התובע לבין אפרים או חברת טקסי דרייב.

...

לאור כל האמור לעיל ובשים לב לכך שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענות ההגנה שהעלתה, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה.

משכך, אני מורה על שפעול הליכים בתיק ההוצאה לפועל.