המועד להעלאת טענת חוסר סמכות עניינית בתביעה

בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, מתייחסת המבקשת לטענות המשיב ביחס למועד העלאת טענת חוסר סמכות עניינית ומפנה לתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לפיהן רשאית לתקן את כתב ההגנה כולו תוך העלאת טענות חדשות.

אם כן, משמצאנו כי בית הדין לעבודה נטול סמכות עניינית לידון ברכיב התביעה שעניינו ההחלטה שלא לאשר קידום בדרגה (סע' 56 ואילך לכתב התביעה המתוקן), מתייתר הדיון ביתר הטענות שהועלו על ידי הצדדים כגון: בסוגיית העידר מיצוי הליכים, תקיפה עקיפה, ובסוגית זכות העירעור הקבועה בחוק שירות המדינה (גמלאות).

...

לא שוכנענו כי נפגעה זכותו הדיונית של המשיב כאשר ניתנה לו השהות להגיש תגובה לבקשה ומאוחר יותר בהודעה שהגיש אף שב וטען טענות מהותיות באשר לכלל רכיבי תביעתו.

סוף דבר אין מקום לאפשר למשיב לנהל הליך זה, בכל הנוגע להעלאה בדרגה, בבית הדין לעבודה.

המשיב ישלם למבקשת בגין בקשה זו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. בכל הנוגע ליתר העניינים שנותרו בהליך, יפעלו הצדדים להגשת תצהירים לפי לוח הזמנים הבא: ב"כ המשיב (התובע) יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, תוך 30 יום מהיום.

לטענת המבקשת, זמן קצר לפני הדיון נשלח לחברי הועדה מכתב, שהתברר כי יצא משולחנו של מר ישראל דוד, סגן ומ"מ יו"ר איגוד המהנדסים וחבר הועד הפועל של מכון התקנים, במסגרתו הועלו טענות בלתי מבוססות נגד אטומיקס, בעיקר בכל הנוגע לבטיחות אש. לטענתה, תגובתה למכתבו של דוד הועברה ליו"ר הועדה במועד, אך בשל מה שהוגדר כטעות אנוש, לא הועברה לידיעת חברי הועדה, כך שבמועד הדיון היה בפניה רק מכתבו של דוד, ועל פיו החליטה הועדה כי יש לבצע בדיקות נוספות.

המשיבה העלתה טענת חוסר סמכות עניינית, בהיות התביעה מבוססת בין היתר על עילה מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 וטענת חוסר סמכות מקומית משום שלא מדובר בפרסומים או סחר באנטרנט, והתובעת הנה "עוסק" כך שהסמכות המקומית נקבעת לפי מקום מגורי הנתבע.

...

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ומורה על ביטול הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד ביום 19.12.21.

אכן, הפרסומים לא נעשו ברשת האינטרנט, אלא נשלחו בהודעות מייל ובאפליקציית ווטסאפ, ועל כן אני מקבלת את טענת המשיבה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט במחוז תל אביב.

לאור האמור, אני מורה למזכירות להעביר את התביעה לנשיא בתי משפט השלום במחוז תל אביב, לשם ניתובה.

התובעים טענו כנגד מועד העלאת טענות חוסר הסמכות העניינית, שלא הועלתה בכתב ההגנה, לא הועלתה בדיון הראשון בתיק (09.06.2020), ורק ביום 22.07.2020 העלתה טענה זו, כ-7 חודשים לאחר פתיחת התיק, לאחר שהחלו הצדדים לערוך הליכים מקדמיים וכיו"ב. התובעים טענו כי הסמכות העניינית מתבססת על מבחן הסעד, ומעיון ניסוח כתב התביעה והסעדים העקריים המבוקשים בה, הרי שעסקינן בתביעה לאכיפת הסכם חוזי.

...

יוצא אפוא מכל האמור לעיל, כי התובעים, אשר הינם "אדוני ההליך מטעמם", הגדירו את תביעתם כתביעה חוזית, ודרשו סעד של אכיפת ההסכם, לחלופין פיצויים.

בחנתי גם את מבנה כתב התביעה כולו, אשר הינו כדלקמן: הצדדים (סע' 5-7), רקע עובדתי (סע' 8-21), הצעת המינהל (סע' 22-30), כריתת ההסכם (סע' 31-33), ההסתמכות על התחייבות המינהל והאגודה להקצות את הנחלה לתובעים ועל ההסכם (סע' 34-41), העיכוב הבלתי סביר בקיום ההסכם (סע' 42-48), הפרת ההסכם (סע' 49-56), טענה חלופית - המלצת האגודה מחייבת את המינהל (סע' 57-66), כללי איוש נחלות - חלים רק על הקצאה למתיישב ראשון (סע' 67-72), הסעדים המבוקשים (סע' 73-77), וכן סוף דבר (סע' 78-79).

סוף דבר, התביעה תתברר בביהמ"ש דנן, בערכאה אזרחית.

מועד העלאת טענת חוסר סמכות עניינית אין בידי לקבל טענת המשיבה לפיה מנוע המערער מהעלות, לראשונה, טענת חוסר סמכות עניינית בשלב העירעור.

בעיניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופטת טאובר, בבש"א 15435/06 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' עו"ד הרשקוביץ (2006): "יוצא, אפוא, כי על פי פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעיניין בית מימון - הזוכה אינו צריך לפתוח בהליך משפטי בו יהא עליו להוכיח כי זכאי לפעול על פי פסק הדין, אלא כל עוד פסק הדין לא בוטל וגם אם הוסכם על ידי הצדדים בהסכם מאוחר על אופן שונה לביצועו או לפירעונו מוטל על החייב הנטל להוכיח כי הזוכה אינו זכאי לבצוע פסק הדין, בין אם בטענה בפני ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ובין אם במסגרת תביעה לסעד הצהרתי, אולם אין לומר כי מלכתחילה על הזוכה להקדים ולפנות לביהמ"ש בתביעה לאכיפת פסק הדין, כטענת המבקשות". (ההדגשה שלי – ס"י) במצב דברים זה, בו לא היתה סמכות עניינית לרשם הוצאה לפועל לידון בתוקפו של הסכם המכר, ואף המערער בעצמו טוען לחוסר סמכות עניינית של רשם ההוצאה לפועל, היה על המערער להגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לסעד הצהרתי, או לאכיפת הסכם המכר, ובד בבד להגיש בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

...

המשך הליכי ההוצל"פ משקבעתי, כי לא הייתה לכב' הרשם סמכות לדון בתוקפו של הסכם המכר, מתחייבת המסקנה כי דין החלטתו וקביעותיו לביטול.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להתקבל.

פועל יוצא, הנני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ, אך בנסיבות מורה על עיכובם לתקופה עד לא יאוחר מ-25/10/20, על מנת שתינתן למערער שהות לפנות בהליך המתאים כאמור.

טענת המשיבים בכתב התביעה היתה כי ההסכם הופר, משלא שולמו דמי השכירות במלואם ובמועדם, לא שולמו תשלומי חובה החלים על הנכס, שונה ייעוד הנכס, והוא משמש גם להשכרת חדרים לפי שעה, המבקשים הישתלטו על חלק בנכס שכלל לא הושכר להם, ועשו בו שינויים, ללא הסכמת המשיבים.

בין בעלי הדין מתקיימים מספר הליכים משפטיים נוספים: תביעה להצהרה על בטלות הסכם המכר ביחס לנכס נשוא התביעה, שהוגש לבית משפט השלום בחדרה בת"א 36156-01-22 (קבוע ליום 26.10.22) שם העלו המבקשים טענת חוסר סמכות עניינית.

...

במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 370/21 אגסי אחזקות נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (1.12.2021) רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק, (17.3.2021); ע"א 1335/21 פלונית נ' פלוני, (15.3.2021)).

על אף כל האמור לעיל, לאור העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם מכר, במסגרתו שולמה חלק מהתמורה, ושאלת תוקפו תלויה ועומדת בבית המשפט, ומאחר שהתנגדותם של המשיבים לעיכוב הביצוע נובעת מחששם שלא יהיה בכוחם של המבקשים לשלם את דמי השכירות, לאור מצבם הכלכלי, אני סבורה כי איזון ראוי בין מכלול השיקולים יימצא בפתרון ביניים, שיתנה את עיכוב ביצוע פסה"ד בהפקדה אשר תבטיח את תשלום דמי השכירות ותשלומי החובה, עד להכרעה בערעור.

על כן, אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב, בתנאי שהמבקשים יפקידו ערובה להבטחת דמי השכירות ותשלומי החובה בסכום של 100,000 ש"ח. הסכום יופקד, במזומן או בערבות בנקאית, לא יאוחר מיום 14.7.22 שאם לא כן יבוטל עיכוב הביצוע, והמשיבים יוכלו לפעול לביצוע פסק הדין.