ברקע לדיון שלפני אזכיר את תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), שחלה על הליך זה מכוח הוראת המעבר:
"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו."
החלטה זו ניתנת בשורה של בקשות, שמרביתן הוגשו בטרם הוגש כתב הגנה.
דחיית התביעה על הסף
גבעון הגיש שלוש בקשות לדחיית התביעה על הסף, ולדחיית המועד להגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשות אלה.
גבעון טוען כי עילת התביעה הועלתה במסגרת תביעה קודמת, שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 39730-01-13), שהוגשה בסדר דין מקוצר, ובה נטען להפרת ההסכם מצידו של גבעון ולאי העברתו של שכר הטירחה בגין שבעה תיקים, שהסתיימו עוד בטרם הוגשה התביעה בשנים 2011-2012.
...
בסופו של דבר אנו מצויים במצב שבו חלפו שלוש שנים וחצי מאז הגשת התביעה והדיון טרם החל.
לפיכך, אני מחייב את ג'אבר בהעמדת ערובה להוצאות גבעון בסכום של 50,000 ש"ח. ג'אבר יוכל להפקיד את הסכום האמור, או להעמיד שלושה ערבים צדדי ג', תושבי ישראל, בעלי הכנסה חודשית, שעולה על 5,000 ש"ח, שיערבו, יחד ולחוד, לחיובו בהוצאות גבעון עד לגובה הסכום האמור.
סיכום
על יסוד האמור:
הבקשה שעניינה ניסוח כתב התביעה – נדחית;
הבקשה שעניינה תשלום אגרה בחסר – נדחית;
הבקשות לדחיית התביעה על הסף – נדחות במובן זה ששמורות לגבעון טענותיו וההכרעה בטענות תעשה בשלב מאוחר יותר של ההליך או בסיומו, בהתאם לאמור לעיל;
הבקשה לעניין העמדת ערובה להוצאות – מתקבלת בחלקה בהתאם לאמור לעיל;
הבקשה לעניין אורכו של כתב ההגנה מתקבלת ועל גבעון להגיש כתב הגנה מתוקן, כפי שנקבע לעיל.
