המועד הראוי לגמילה מסמים הינו בשלב גזירת הדין

כן צוין, כי נקבעו מועדי הוכחות החל מחודש ינואר 2020, כאשר צפוי הליך ממושך.

ככלל, "העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש" (הילכת סוויסה, פסקה 7).

...

לאחר שעיינתי בערר, על נספחיו, ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אין בידי לקבל גם את בקשתו החלופית של העורר, להמיר את מעצרו במעצר בית באיזוק אלקטרוני, בפיקוח של אמו ובן זוגה.

במסגרת הערר שלפנַי, לא הציג העורר נסיבות חדשות המצדיקות סטייה מהמלצה זו, ובחינה מחודשת של חלופת מעצר זו. אשר על כן, הערר נדחה.

באותו מועד, סמוך לשעה 11:00 ניכנס לחנות התכשיטים כשפניו מכוסות במסיכה כירורגית, חבוש כובע, תיק שבתוכו אקדח האויר, כפפות והאבוקות.

נקבע ככלל לא אחת שהעיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא בשלב המעצר.

...

שקלתי את טענות באי כוח הצדדים ומסקנתי היא כי לעת הזו במסגרת הליך זה על שיש להותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט העליון קיבל ערר על החלטת בית משפט מחוזי ומצא שיש הצדקה להיעתר לבקשת העורר, לשחררו לחלופת מעצר למרות המסוכנות הנשקפת מן העורר לאור המלצות הגורמים המקצועיים בשירות המבחן וההתרשמות לקיומה של מוטיבציה כנה לעריכת שינוי משמעותי, לצד התובענה שהעורר מגלה בנוגע למחירים האישיים והמשפחתיים שהוא משלם נוכח אורחות חייו.

בבש"פ 45/10 מסארוה נ. מדינת ישראל, כבר קבע כב' השופט עמית כי הוא מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר והוא בחן את עילת המסוכנות לאור עברו המכביד של הנאשם שם והיותו בגדר"שור מועד".

הכלל הוא, כי ברגיל העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, וכי הפנייתו של נאשם לטפול בשלב המעצר היא בגדר חריג.

כאמור,השלב הראוי לגמילה ברגיל הנו שלב ריצוי העונש כשתנאי זה נקבע בפסיקה מתוך רצון שלא להפסיק היתקדמות חיובית שהושגה בהליך שקום (בש"פ 8667/13 אזולאי נ' מדינת ישראל) ואף ניתן ללמוד מקיום תנאי זה על כנות נאשם החפץ בהליכי טפול.

...

נימוקי הערר-העורר טען כי בניגוד לבקשות מעצר קודמות בהן יוחסה לעורר עבירה של התפרצות, כתב האישום הוגש בסופו של דבר בגין עבירות של הסגת גבול וגניבה בלבד ולטענתו,לא מתקיימת עילת מעצר,לא כל שכן בעצמה גבוהה.

בנסיבות אלו שעה שקמה עילת מעצר של מסוכנות המתייחסת לעבירות רכוש והעורר טרם התחיל הליך טיפולי בפועל, שוכנעתי כי הדרך בה נקט ביה"מ קמא בכך שמחד גיסא לא פסל אפשרות של שחרור לחלופה טיפולית ואולם מאידך גיסא, הפנה תחילה לקבלת תסקיר, הינה נכונה ומאוזנת.

אין בכך די כדי להגיע למסקנה מרחיקת הלכת,אליה הגיע ב"כ העורר, כאילו די רק בעצם מכתב המאשר קבלה למסגרת טיפולית ללא שיש בו בחינה כוללת והתייחסות לכל השיקולים הרלוונטיים,כדי להרים נטל זה. מעבר לכל האמור אפנה גם להלכה לפיה כאשר מדובר ב"שלב הביניים" בעיצומו של הליך מעצר עד תום ההליכים, כאשר טרם הושלמה הבחינה באשר למעצרו של העורר, חרף קיומה של זכות ערר, בימ"ש של ערעור ימעט להתערב בשלב זה (בש"פ 460/19 דינקו נ. מדינת ישראל , וכן בש"פ 5234/15 יצחקיאן נ' מדינת ישראל [6.8.15], פסקה 7, וכן בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל [19.1.15], פסקאות 6 ו- 7).

סוף דבר, הערר נדחה.

בנוסף, טען בא כוח העורר כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי המורה על מעצרו עד לתום ההליכים משנמצא נתון שגוי לפיו הייתה סמיכות זמנים בין מועד הרשעתו ושחרורו מעונש מאסר בתיק סמים קודם לבין ביצוע העבירות בתיק זה. מנגד, באת כוח המשיבה היתנגדה לשילוב העורר בקהילה טיפולית בעת זו, וטענה כי לזה האחרון עבר פלילי עשיר, הכולל לא רק מעורבות קודמת בעבירות סמים אלא אף הסתבכות בעבירות נוספות, וכי אינו ראוי לאמון להליך גמילה זה או אחר בשלב הנוכחי.

בנסיבות אלו, לא השתכנעתי כי זהו המקרה המתאים לחרוג מן הכלל לפיו העיתוי הראוי לבחינת הישתלבות נאשם בהליך גמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, ולא בשלב זה במסגרת הליך המעצר.

...

דין הערר להידחות.

אף בטענתו הנוספת של בא כוח העורר אין כדי להועיל לו. אכן, בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו בציינו כי קיימת סמיכות זמנים בין מועד הרשעתו של העורר בתיק הסמים הקודם ושחרורו מעונש המאסר בגינו לבין ביצוע העבירות בתיק זה. אלא שבהקשר זה מקובלת עליי טענת באת כוח המשיבה כי אין בטעות האמורה כדי להשפיע על התוצאה הסופית.

משאלו הם פני הדברים, נהיר אפוא כי לא סמיכות הזמנים לה התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו היא זו שעמדה בבסיסה והטתה את הכף, אלא מכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, אשר אינן מצדיקות היעתרות לבקשות בא כוח העורר בשלב דיוני זה. סוף דבר: הערר נדחה.

דיון בתמצית אזכיר שבהתאם להילכת סוויסה, העיתוי הראוי לבחינת שלובו של נאשם בהליך גמילה מסמים איננו בשלב המעצר, אלא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש.

מהתסקיר עולה שלאורך מעצרו הקודם של המשיב, ובהמשך במהלך תקופת המאסר שריצה, הוא קיבל מענה טפולי, אולם מניעיו היו חצוניים, והוא שב לצרוך סמים זמן קצר לאחר שיחרורו ממאסר ועד למועד מעצרו בתיק הנוכחי.

...

מסקנה זו מתיישבת אף עם הערת שירות המבחן לגבי הליך טיפולי שעבר עת היה עצור בפיקוח אלקטרוני בהליך הקודם, אז שיתף אמנם פעולה עם שירות המבחן, אולם הרושם שהתקבל הוא שהמשיב "מתמודד עם קשיים הכוללים וויסות דחפים ושליטה עצמית במצבי עמימות ולחץ, כמו גם אלמנטים תועלתניים וחיפוש אחר מענים מידיים לצרכיו". במצב דברים זה ונוכח ניסיון העבר עם המשיב, לא התרשמתי שדי ב"מוטיבציה הפנימית" שהביע עתה המשיב בפני שירות המבחן כדי להוות נימוק מספק לשילובו בהליך הגמילה.

המסקנה המתבקשת היא שמדובר במי שאימץ לאורך השנים אורח חיים עברייני ושולי, ובמי שלא ניצל צמתים אליהם נקלע כדי לשנות דרכיו.

בעניין זה אציין שהסמים והאקדח נתפסו בדירתו של המשיב, ומבקשת המעצר עולה שהוא הודה בהחזקתם, ללמדנו שמשפטו לא צפוי להתנהל זמן רב. נוכח כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.