במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה עוצב מדרג חדש של עבירות המתה שביסודו עקרון האשמה וההכרה בחשיבות ערך חיי האדם (דו"ח הצוות לבחינת יסודות עבירות הממתה דין וחשבון (2011) (להלן: הדו"ח); ע"פ 1077/22 קאדר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (01.06.22) (להלן: עניין קאדר); ע"פ 6338/20 חיים נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (07.07.22)).
...
במקרה שנדון בפרשת טדסה (ע"פ 3279/21) מצא בית המשפט העליון שעבירת רצח הולמת את מעשהו של המערער בקובעו "...מצטרפים מספר היבטים – המערער נושא נשק מספר שנים, הוא מיומן בשימוש בו; ביצע שימוש באקדח, כלי נשק אשר אין ספק בהיותו כלי קטלני ... כיוון את האקדח לראשו של אלירז וירה באקדח רק כאשר עמד בטווח קצר וקרוב לאלירז..." בעניין פרשת משה וואסה (ע"פ 1213/21) נקבעה ההחלטה להמית על סמך יישום מבחני העזר "יישומם של מבחני עזר אלו במכלול מלמד אף הוא, על קיומה של ההחלטה להמית. כך נובע בין היתר מהשימוש בכלי קטלני – אקדח; מכך שהירי בוצע מטווח קצר; ומהסכסוך שקדם לירי". אשר למיקום הפגיעה ומספר הפגיעות נקבע כי "...פגיעה באזור רגיש בגופו של הקרבן עשויה להיות אינדיקציה לקיומה של כוונה להמית אף כאשר מדובר בפגיעה אחת בלבד ... גם במקרה זה, יש לראות במיקום פגיעת הקליע בראשה של המנוחה כאינדיקציה משמעותית להלך רוחו של המערער".
במקרה דנן הנאשם ירה תוך כדי תנועה, הן לעבר המנוח, הן לעברו של סימון, הנאשם לא כיוון את קנה האקדח אל איבר חיוני של הקרבן או של סימון אלא למרכז הגוף.
סוף דבר
אשר על כן, על דעת כל חברי המותב פה אחד, הננו מזכים את הנאשם מעבירת הרצח בכוונה תחילה וניסיון הרצח ותחתן מרשיעים אותו בעבירת הריגה על פי סעיף 298 (הישן) לחוק העונשין וסעיף 329(א)(2) לחוק.
כן הננו מרשיעים את הנאשם בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת ונשיאת נשק, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סכין שלא כדין.