המדינה חבה בפיצוי לחברה על חובותיה

תגובת הנאמן: בתגובה שהוגשה על ידי הנאמן נטען כי בהמשך לקביעות הברורות שניתנו כבר בשני פסקי דין, לשון המחאת הזכויות ברורה והיא מתייחסת אך ורק לכספים המוחזקים בחברת "הפניקס", ועניינה כאמור לעיל בתאונת דרכים בה נפגע החייב ביום 12.10.96 וכן תביעות עתידיות של בתם של החייבים ואילו הפיצויים במנורה מתייחסים כאמור לתאונה שאירעה שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2012 (עשר שנים לאחר המחאת הזכות), ולאור כל האמור המחאת הזכויות כלל אינה מתייחסת לכספים במנורה.

בנוסף נטען כי המחאת הזכות מוגבלת בסכום ואולם חיר לא טרח לפרט באף אחת בקשותיו, מהו הסכום שכבר שולם לו מכוח המחאת הזכות, ומהו סכום יתרת החוב הנטענת של החייב אליו.

אנו הח"מ פואד אבו הדיר וחולה, נושאי ת.ז. מס' 027543404, 025819061 ממחים בזאת את מלוא זכויותינו הכספיות מכל מין וסוג שהם בתיק התביעה שהגשנו נ' חב' הביטוח "הפניקס" בגין תאונת דרכים שארעה לי ביום 12.10.96 לפואד אבו הדיר ובגין תביעה עתידה לבתנו הדיל נ' כל נתבע, ועד לתקרת סכום של 450,250 (ארבע מאות וחמישים אלף ומאתיים וחמישים ₪) שקלים חדשים, כשסכום זה נושא הפרישי הצמדה וריבית חוקית מיום החתימה על המחאת זכות בלתי חוזרת זו ועד ליום התשלום/פירעון ההמחאה/ביצועה/ביצוע הקזוז מכל תקבול בתיק התביעה ומורה לבאי כוחי, לעו"ד פואד חיר, כאשר המחאת זכות זו הנה בלתי חוזרת וכוללת גם תיק התביעה של הקטינה הדיל אבו הדיר נ' המדינה/ביה"ח/חב' הביטוח וכל זכות עתידה של הממחה או הדיל הקטינה וכל כספים עתידיים שיתקבלו בתיקי התביעה שלהם בעתיד, ומורים לעו"ד חיר פואד לקזז הסכומים דלעיל ישירות ובאופן בלתי חוזר מכל תקבול עתידי או שטרם התגבש בתיקים דלעיל.

...

בנוסף לכל האמור אני מצטרף למסקנה אליה הגיעו הן כבוד השופטת דנה עופר (סעיפים 6-11 לפסק הדין בה"פ 36521-12-15 שצורף כנספח לתגובת הנאמן ) והן כבוד השופטת אביגיל זכריה (ראה סעיף 7 לעיל) לפיה מהותו , תוכנו ולשונו של כתב המחאת הזכויות מובילים למסקנה הברורה כי המחאת הזכויות עוסקת אך ורק בשני העניינים המנויים בה (תאונת דרכים מיום 12.10.96 ותביעה עתידית של בתם של החייבים), וגם הביטויים הכוללניים יותר כגון "כל זכות עתידה" אף הם נאמרו בהקשר הספציפי של שני העניינים הנ"ל. בהקשר זה אציין כי הפניתי בסעיף 35 לעיל, לציטוט שהובא על ידי ב"כ חיר בתמיכה לטענותיו מתוך המחאת הזכויות ובו המילים".

סיכומו של דבר , לאור כל הנימוקים לעיל , אני מורה על דחיית בקשת חיר ואני קובע כי אין להמחאת הזכויות תוקף כלפי הנאמן .

ויודגש כי אין בקביעתי זו כדי להוות קביעה או הכרעה בשאלה האם כספי הפיצויים כוללים מרכיב של פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות , והנאמן נדרש להשלים את הבירור בנושא מול מנורה ולהגיש בקשה מתאימה עד ליום 31.10.2020 , ולחייב שמורות כל טענותיו בהקשר זה. לנוכח הפגמים בהתנהלותו הדיונית של חיר עליהם הצבעתי לעיל , אני מחייב את חיר לשאת בהוצאות הנאמן בסך של 5,000 ₪ וככל שהסכום האמור לא ישולם בתוך 30 יום מהיום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלומו בפועל.

מדיניות הענישה על מדיניות הענישה בעבירות של גידול שתילי קנביס בכמות אותה גידל הנאשם, ניתן ללמוד, בין היתר, מפסקי הדין הבאים: ברע"פ 2675/17 ארצי נ' מדינת ישראל (23.8.2017), אושר עונש מאסר של 9 חודשים (הכולל הפעלת מאסר מותנה) שהוטל על נאשם שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגידול 148 שתילי קנביס במשקל של 5.63 ק"ג נטו במקלט ביתו, בהחזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, וכן ציוד רב שנועד לגידול הקנביס.

נתון חשוב זה, כמו גם חלוף הזמן, מעל 4 שנים מיום ביצוע העבירות המרכזיות, הובילני למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מיתחם הענישה שנקבע, חרף היתנהלותו אל מול גורמי הטיפול עד כה. ואולם, על אף הנסיבות הקשות, בהיעדר אופק שקומי, לא מצאתי לחרוג ממיתחם זה. בשל מצבו הכלכלי הרעוע של הנאשם אשר עד לאחרונה לא עבד, בהנתן החובות הכספיים בהם הוא נתון ועונש המאסר אותו עתיד לרצות, מצאתי להמנע מלהטיל עליו קנס, ולהסתפק תחתיו בהתחייבות.

לצד זאת מצאתי לחייב את הנאשם לפצות את חברת החשמל על הנזק שגרם לה, כאשר הרבה לפנים משורת הדין, ייקבע פיצוי סמלי בלבד.

...

נתון חשוב זה, כמו גם חלוף הזמן, מעל 4 שנים מיום ביצוע העבירות המרכזיות, הובילני למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה שנקבע, חרף התנהלותו אל מול גורמי הטיפול עד כה. ואולם, על אף הנסיבות הקשות, בהעדר אופק שיקומי, לא מצאתי לחרוג ממתחם זה. בשל מצבו הכלכלי הרעוע של הנאשם אשר עד לאחרונה לא עבד, בהינתן החובות הכספיים בהם הוא נתון ועונש המאסר אותו עתיד לרצות, מצאתי להימנע מלהטיל עליו קנס, ולהסתפק תחתיו בהתחייבות.

אשר על כן, על מעשיו בתיק העיקרי (ת"פ 23774-03-17) אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 2.3.2017- 10.3.2017 ומיום 27.8.2017- 28.8.2017.

על מעשיו בתיק המצורף (ת"פ 52753-08-17) אני גוזר על הנאשם מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא ירצה אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירה של הפרת הוראה חוקית.

הוא פנה לתאגיד בעל פה ובכתב, ובהמשך פנה גם למבקר המדינה.

התביעה הכספית נגד התאגיד התובע טוען כי התאגיד הפר את חובתו החוקית לחבר את ביתו למערכת הביוב, ולכן הוא חייב לפצותו בגין נזקיו.

(ב) לשם השגת מטרות החוק יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות צבורי, שתפקידן העקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לענין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תיקבע גם את תעריפי השירותים (ההדגשות אינן במקור)".

...

אני קובעת, איפוא, כי התאגיד אחראי לשנה של עיכוב מתוך תקופה זו, שבגינה זכאי התובע לדמי שימוש ראויים בשל כך שלא יכול היה להשכיר את הדירה, בסכום של 37,200 ₪.

סוף דבר אני דוחה את התביעה הכספית נגד נתבע מס' 2.

אני מקבלת, בחלקה, את התביעה הכספית נגד נתבע מס' 1.

ביום 31.1.2022 הגישה מדינת ישראל, באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תביעת חוב נגד החברה בסך של כ-2.23 מיליון ש"ח. מפירוט תביעת החוב עולה כי היא מבוססת בעיקרה על קנס בסך 800,000 ש"ח שהוטל על החברה בשנת 2008 במסגרת הליך פלילי בבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים.

מכאן – כך טען הנאמן – שהמבקש הפר את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליו מכוח סעיפים 254-252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 כלפי החברה, ולכן קמה עילה לחיובו באופן אישי בפצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. זאת, הן בהתאם לסעיפים 290-289 לחוק חידלות פרעון והן מכוח דיני הנזיקין הכלליים.

בבחינת הנסיבות הרלוואנטיות בעניינינו, יהיה מקום להביא בחשבון בין היתר כי הנושה במקרה דנן, המדינה, היתוודעה למעשיו של נושא המשרה, המבקש, בכובעה כמאשימה בהליך הפלילי ולא בכובעה כנושה "אזרחית"; וכי החוב אותו חבה החברה למדינה נובע מקנס שהוטל במסגרת גזר דין בהליך פלילי, ולא מהתחייבות שהחברה התחייבה כלפיה במסגרת פעילותה העסקית.

...

פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה באופן מלא וברור מיהו אותו "גורם רלוונטי אחר" שמחדלו מלפעול עלול להביא למסקנה לפיה עילת התביעה של החברה התיישנה, ובאילו נסיבות ניתן לצפות מאותו גורם לפעול כך שמחדלו מלעשות כן יתחיל את מרוץ ההתיישנות.

עוד יהיה מקום לבחון למשל מהי תקופת ההתיישנות החלה על מקרה זה, והאם מחדלה של המדינה מלפעול נגד החברה ונגד המבקש לאורך תקופה ממושכת מוביל בהכרח למסקנה לפיה זכותה לעשות כן התיישנה.

סוף דבר: לאחר כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

חברת החשמל טוענת כי מסקנותיו המשפטיות של בית הדין האיזורי בפסק הדין הן שגויות ומנוגדות לקביעות העובדתיות שלו עצמו, הן לעניין חיובה בפצוי המערער על אי עמידתה לכאורה בחובות המוטלות עליה מכוח חוק השויון, והן לעניין חיובה בפצוי המערער על היתעמרות.

בהתאם לעקרונות לעיל, פסק בית הדין הארצי כי עובד חבר ועד עובדים בבית חולים צבורי, אשר מנהלו התערב בצורה בוטה בעינייני הועד על מנת לגרום להדחתו מתפקידיו בועד, העבירו לתפקיד אחר שחייב את פיצול תפקידו והרע את תנאיו והגיש כנגדו תביעת דיבה אישית במימון אישי, סבל מהתעמרות אשר באה לידי ביטוי "בהתנהלות שיטתית שבאה לידי ביטוי במספר אפיקים מצטברים והתפרשה על כל קשת התחומים... וכל זאת במקביל". כן נפסק כי העובדה שפניותיו של העובד להנהלת בית החולים ונציבות המדינה לא זכו למענה, מהוה הפרה חמורה של חובת תום הלב המוגברת המוטלת על המדינה כמעסיק (עניין חקמון).

לאור האמור לעיל קבע בית הדין כי "הנתבעת לא עמדה באופן מספק בחובות ההתאמה הקבועות בחוק השויון ובחובה לפעול באופן סביר על מנת לקדם ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות במקום העבודה, ובפרט מקום שמדובר במעסיק מסוגה ובגודלה של הנתבעת". בחרנו, שלא בלי היסוס, שלא להתערב בקביעה זו. נקדים ונציין כי יש לשבח את החברה על הנהגת התוכנית המיועדת לשילוב אנשים בעלי מוגבלויות בה. התרשמנו כי החברה עושה מאמצים רבים לאתר, ולעיתים אף לייצר, משרות המתאימות לאנשים עם מוגבלות.

...

מטעמים אלה החלטנו לדחות שני הערעורים בכל הקשור לפיצוי לפי חוק השוויון.

נציין כי מעבר לאמור לעיל לא מצאנו מקום להידרש להיקף תחולתו של סעיף 8 לחוק השוויון.

(ה) סוף דבר ערעור העובד נדחה, וערעור החברה מתקבל בחלקו כך שחיובה של החברה בפיצוי בגין התעמרות – מבוטל.