המגבלות בתקנות על מחזיקי כלבים מסוכנים

לעניין זה, יש להבחין בין המקרים המנויים בתקנות 248- 249 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שמקורם בהליך של "הזמנת פתיחה" (Originating Summons), כפי שהתפתח במקורו במשפט האנגלי, שהנם רשימה סגורה, לבין מקרים אחרים דוגמאת בקשה לסעד הצהרתי על פי תקנה 253 לתקנות שהנם בגדר רשימה פתוחה (ראה: ע"א 571/88 בנייני איפל בע"מ נ' סתוי, פ"ד מד (3) 636 (1990)).

דוגמא נוספת מהפסיקה האמריקאית מהעת האחרונה, הנה פסק דין בו נקבע כי זכות בחקיקה ראשית של בעל מוגבלות להחזקת כלב שירות, לא מונעת מהרשות המקומית להגביל בחקיקה עירונית החזקת כלבים מסוכנים, ואין זכות לבעל המוגבלות לידרוש כי כלב השרות יהא מגזע מסוכן דוקא (ראה: Wilkison v. City of Arapahoe, 926 N.W. 2d 441 (2019)).

סעיף 2 לחוק זה מחייב כי לכל כלב מגזע מסוכן כהגדרתו בחוק, יינתן רישיון החזקה על ידי הוטרינר העירוני, אלא אם ניתן למחזיק אישור להחזקת מיתקן מוגן כהגדרתו בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק צער בעלי חיים").

...

אינני מקבל את טענת המשיבים 1-3, כי משלא נחתם הסכם משבצת חדש, פקעו הוראותיו של החוזה ואינן מחייבות את הצדדים.

אשאיר שאלה זו המצריכה בירור עובדתי האם הוכיחו המבקשים כי הינם מקיימים משק בית משותף, בצריך עיון, מאחר וכאמור השאלה אינה מצריכה הכרעה בתיק זה. אשר על כן, אני מקבל את התביעה כדלקמן: ניתן בזאת פסק דין הצהרתי ולפיה השימוש שעושים המשיבים 1-3 בחלקה 28 הינו בלתי חוקי ומהווה אף הפרה של חוזה המשבצת.

עד לכניסתם של צו המניעה וצו העשה המפורטים לעיל לתוקף, יוותר בעינו צו המניעה הזמני המוגבל יותר, שנתתי בתיק זה. עוד אני מחייב את המשיבים 1-3 לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ למבקשים וסכום דומה למשיבה מס' 4.

בהקשר זה, יש בסיס לקבוע כי לא קוימה הוראת החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002 (סעיף 11(א)), האוסרת על המחזיק בכלב לאפשר את יציאתו מתחומי חצריו אלא אם הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו. אף כי לא עולה מן החומר כי הרצועה בה הוחזק הכלב בעת הארוע הייתה ארוכה מן המותר, יש בסיס לקבוע כי לא קוימה הוראת הדין כי אורכה וטיבה של הרצועה יאפשרו למי שהחזיק בכלב לשלוט בו, בכל רגע, ולמנוע מן הכלב לפגוע באחרים (תקנה 18 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה – 2005).

ברם, על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, אשר נחקק בשנת 2002, חובה זו הוגבלה לכלבים שהוגדרו מסוכנים על פי החוק.

...

לא שוכנעתי מטענות המבקשת כי יש להתערב בקביעת בית משפט קמא לעניין אחריותה הנזיקית לפגיעות שנגרמו למשיב.

בנסיבות אלה, הטענה כי אין קשר סיבתי בין נושא הזמם, ובין הנזק שנגרם למשיב, נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער, לדון בה כבערעור, ולקבל את הערעור באופן חלקי, כמבואר.

עם זאת, בהתחשב בהיקפה המוגבל של ההתדיינות, בטיב השאלות שבמחלוקת ובהיקפו של הסעד הנדון, לא שוכנעתי כי השימוש בסמכות הנתונה בתקנה 410 הנ"ל עלול לגרום למשיב עיוות דין, או כי עלולות להיפגע זכות, או ציפיה ראויה להגנה שלו, כבעל דין.

לטענתו של הנתבע, חקיקה ראשית גוברת על תקנה עירונית בהקשר זה. הדין מטיל אחריות מוחלטת על בעליו של כלב שגרם נזק גוף, היינו ללא קשר לשאלה אם היתה התרשלות מצדו, כפי שקובע סעיף 41א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים." זאת ועוד, סעיף 11(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002 קובע: "המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו (להלן - החצרים), אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר." אין מחלוקת כי שני הכלבים היו קשורים ברצועה.

בכל הקשור לחובה לעשות כן סעיף 9(ב) לחוק עזר לירושלים (פקוח על כלבים וחתולים) התשל"ח-1978 אכן קובע, כי: "בעל כלב חייב למנוע את הכלב מלצאת מחוץ לתחום ביתו, אלא אם הכלב מוחזק בידי אדם והוא שור ברצועה ולפיו זמם." אלא שמקובלת עלי טענתו של הנתבע שבענין זה גוברת החקיקה הראשית המאוחרת על חקיקת המשנה שקדמה לה, כפי שנפסק ברת"ק 18480-02-16 רינת דוויק-סיקסק נ' יצחק מימוני [28.3.2016]: "אכן, סעיף 9(ב) לחוק עזר לירושלים (פקוח על כלבים וחתולים), התשל"ח-1978, חייב שימת זמם, בלא הבחנה אם מדובר בכלב המוגדר כמסוכן אם לאו. ברם, על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, אשר נחקק בשנת 2002, חובה זו הוגבלה לכלבים שהוגדרו מסוכנים על פי החוק. הגדרה זו אינה חלה על הכלב נשוא הדיון... יש ממש בטענת המבקשת שהסדר כללי זה נועד להחליף את ההסדרים המקומיים שנהגו בסוגיה זו עד לחקיקתו". מכל מקום, די לטעמי בעדותו של התובע כי ננשך על ידי כלבו של הנתבע בצרוף המסמך הרפואי מטר"ם בו נרשם כאמור בזמן אמת, כדי לקבל את טענתו של התובע כי כלבו של הנתבע נשך אותו.

...

בכל הקשור לחובה לעשות כן סעיף 9(ב) לחוק עזר לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים) התשל"ח-1978 אכן קובע, כי: "בעל כלב חייב למנוע את הכלב מלצאת מחוץ לתחום ביתו, אלא אם הכלב מוחזק בידי אדם והוא שור ברצועה ולפיו זמם." אלא שמקובלת עלי טענתו של הנתבע שבענין זה גוברת החקיקה הראשית המאוחרת על חקיקת המשנה שקדמה לה, כפי שנפסק ברת"ק 18480-02-16 רינת דוויק-סיקסק נ' יצחק מימוני [28.3.2016]: "אכן, סעיף 9(ב) לחוק עזר לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים), התשל"ח-1978, חייב שימת זמם, בלא הבחנה אם מדובר בכלב המוגדר כמסוכן אם לאו. ברם, על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, אשר נחקק בשנת 2002, חובה זו הוגבלה לכלבים שהוגדרו מסוכנים על פי החוק. הגדרה זו אינה חלה על הכלב נשוא הדיון... יש ממש בטענת המבקשת שהסדר כללי זה נועד להחליף את ההסדרים המקומיים שנהגו בסוגיה זו עד לחקיקתו". מכל מקום, די לטעמי בעדותו של התובע כי ננשך על ידי כלבו של הנתבע בצירוף המסמך הרפואי מטר"ם בו נרשם כאמור בזמן אמת, כדי לקבל את טענתו של התובע כי כלבו של הנתבע נשך אותו.

בנסיבות אלה, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהנפילה נגרמו דווקא על ידי כלבו של הנתבע (ולא כלבו של התובע בצירוף מצבו הרפואי של התובע) וממילא אין בידי לקבוע כך. סיכומם של דברים: כלבו של הנתבע נשך את התובע והוא חב בנזקים שנגרמו לו בגין נשיכה זו. לא הוכח כי יתר הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנפילתו, נגרמו לו על ידי כלבו של הנתבע ועל כן אין מקום לחייב את הנתבע לפצותו בגינם.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו (אגרת בית משפט) ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

כמו כן, התקין השר תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (ייבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), התשס"ד-2004 (להלן: תקנות הכלבים המסוכנים), ובהן עיגן שורה של הגבלות ואיסורים החלים על כלבים מסוכנים, מתוקף השתייכותם לאחת שתי החלופות האחרונות הקבועות בחוק הפיקוח על כלבים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הוא שהבקשה נדחית.

עם זאת, סעיף 2 לעובדות כתב האישום מציין, כי בהתאם לתוספת שבחוק הפיקוח, הכלבה היא כלבה מסוכנת, שהחזקתה כרוכה בעמידה בתקנות שהותקנו מכוח חוק הפיקוח (תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה – 2004 (להלן: תקנות הפיקוח)).

א' שוחח עם הנאשם על היתנהלות הכלבה, ובקש כי יקפיד על החזקתה כנדרש.

אעיר עוד, כי הביטוי "רצועה" בו עשתה שימוש בגירסתה הראשונה, בבית החולים אינו בהכרח מלמד על טיב העצם המדובר, שכן מדובר בביטוי גנרי לכבל בו נקשר כלב על מנת להגביל תנועתו ולשלוט בצעדיו.

...

על אף האמור, אין בכך לגרוע מחובתו להציב שלט כאמור ומהמסקנה, הנגזרת גם ממחדל זה, בנוגע להתרשלותו ואי-עמידתו בחובותיו כמחזיק כלב מסוכן.

סוף דבר במהלך רגעים ממושכים שיסעה כלבת הנאשם את רגלי המתלוננת.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו – עבירה לפי סעיף 338(א)(6) לחוק.