המבקש העליב, הפריע ותקף מאבטח בבית משפט

בישיבת ההוכחות מיום 2/3/21, העיד התובע כך: "באותו ערב של בילוי, במהלך הערב, המועדון היה באותו ערב, חגג יום אחד אחד המפיקים. המועדון היה מאוד עמוס ובאיזשהו שלב הלכנו אני וחברי לכיוון השירותים, בגלל העומס שציינתי פילסנו את דרכנו לאט לאט, עוברים לאט לאט עד שהגענו לשירותים. שם הייתה היתקהלות, שירותי מועדון, הרבה אנשים. גם אותו תוקף מיקי היה שם. בנסיון להיכנס לשירותים, תוך כדי הכניסה לשירותים, הוא שם לי יד על הכתף, ראה אותנו כשאנו נכנסים – מה הבעיה שלך? בא עצבני, זה היה מועדון עם מוסיקה ורעש. אמרתי לו שבאנו לשירותים, אם יש לי בעיה זה אולי כי השירותים מלוכלכים פה. באותו רגע שאמרתי את זה, פניו השתנו מקצה לקצה, הוא היה עצבני. היו איתו עוד כמה מאבטחים, הרגשתי שהם מרימים אותי, הרגשתי חבטות בגוף, עד שנזרקתי החוצה מהמועדון. בשלב הזה, הבנתי שהטל' שלי לא עליי. ביקשתי מהחבר שהיה איתי, שהוציאו גם אותו, את הנייד שלו, שאנסה להיתקשר לראות איפה הנייד. בו זמנית אני מתווכח עם המאבטחים תוך כדי שאני מחייג לנייד שלי, שיתנו לי להיכנס, שלא עשיתי כלום, שזרקו אותי החוצה ללא סיבה. החפצים שלי היו בפנים. תוך כדי הויכוח עם המאבטחים, כשביקשתי להיכנס כי הטל' שלי בפנים, הם דוחפים והודפים אותי החוצה, עד שאחד המאבטחים הוציא גז פלפל וריסס אותי מטווח אפס בעניים. באותו רגע הייתי מנוטרל לגמרי, הלכתי צעדים אחורה, החזקתי את העיניים והתחלתי לצעוד אחורה, לא ראיתי דבר, שרפו לי העיניים. תוך כדי שאני הולך אחורה, אני מרגיש חבטה בלסת שמאל שלי. נפלתי על הריצפה. חבריי הרימו אותי, דיממתי מהפה. לקחו אותי לשטוף את הפנים, הרגיעו אותי. באותו רגע יצאו כמה ממפיקי המועדון, הבעלים, המפיקים, הבינו מה קרה בחוץ, ישבו איתי, ביקשו ממני שלא אתקשר למישטרה, הם ניסו להרגיע אותי, אמרו שהם שמעו על המקרה, שהם מבינים מה קרה, הם טענו שהמאבטח הזה היה מעורב בעוד מקרים כאלה ושזה יטופל, אמרו לי כל דבר רק שלא אתקשר למישטרה..." (ר' ע' 10 שו' 2-20 לפרו'; ההדגשות אינן במקור, א.ר.).

גם אם אאמץ את גרסת המאבטחים אודות עלבונות, קללות ותנועות מאיימות מצד התובע במהלך הארוע (והדברים אף משתקפים ונתמכים מהתעוד בסירטון), ההתחשבות בעיניין זה הייתה יכולה להיות רלוואנטית ביחס ל"בִּרכיה" של ג'ובאני או ריסוס גז הפלפל מצד אלכסיי (ככל שפעולות אלה היו עומדות במרכז בחינת עוולת התקיפה).

שאלת הנזק: הנכות הרפואית: התובע והנתבעת הגישו כאמור חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם בתחום הפה ולסת; המומחית מטעמו של התובע (ד"ר נעמה סאמט-רובינשטיין) העריכה כאמור בחוות דעתה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 28% (משוקלל); 20% בגין פגימה בעצב V בצורה בינונית עם הפרעות תחושתיות ניכרות לפי סעיף 29(5)(א)(II) לתקנות המל"ל ו-10% בגין הגבלות תנועת מפרק הלסת עם פתיחה של 2.5-3.5 ס"מ לפי סעיף 73(2)(ב)(I) לתקנות המל"ל. במסגרת חוות הדעת הרפואית הנגדית שנערכה ביום 2/7/19 על ידי מומחה מטעם הנתבעת (ד"ר שלומי בנימין), לא מצא האחרון כאמור להכיר בנכות בגין הגבלה בפתיחת הפה ובגין הפגימה הבינונית עם הפרעה תחושתית קשה העריך את נכותו בשיעור 10% מותאם לפי סעיף 29(5)(א)II לתקנות המל"ל. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את המומחה מטעם הצד שכנגד לחקירה על חוות דעתו ולאחר שעיינתי בחוות הדעת של מומחי הצדדים וכן בשים לב לכך שאף לא אחד מהצדדים העלה טענות קונקרטיות בסיכומיו באשר לאי אלו מההערכות של מומחה הצד שכנגד (לא כל שכן כזו שיש בה להחליש טענה של מי מהמומחים על בסיס האמור ברשומה רפואית כלשהיא), מצאתי להגיע להכרה בנכות רפואית צמיתה אשר תעמוד בנסיבות העניין על 19% - מיצוע הנכויות שהוערכו על ידי המומחים.

לאור האמור, לא מצאתי להכיר בזכאות התובע לכל פיצוי בגין ראש נזק זה. עזרה צד ג'; הלכה פסוקה היא, כי הקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים.

...

על רקע האמור, מצאה המומחית מטעם התובע להעריך את נכותו הצמיתה בשיעור 28% (משוקלל); 20% בגין פגימה בעצב V בצורה בינונית עם הפרעות תחושתיות ניכרות לפי סעיף 29(5)(א)(II) לתקנות המל"ל ו-10% בגין הגבלות תנועת מפרק הלסת עם פתיחה של 2.5-3.5 ס"מ לפי סעיף 73(2)(ב)(I) לתקנות המל"ל. במסגרת טענות ההגנה של הנתבעת נטען, בין היתר, כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף מחמת העדר עילה שכן בכתב התביעה אין טענה אחת המופנית כלפיה.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 240,904 ₪.

כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.

התביעה כנגד הנתבע נדחית.

בהמשך, בעקבות בקשתו של רופא נוסף שנכח במקום כי יחדל ממעשיו, תקף אותו המבקש בכך שנתן מספר מכות עם אצבעו בחזהו.

בית משפט השלום מצא לחרוג מההסדר, קבע מיתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, וגזר על המבקש 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסרים מותנים ופיצויים למתלונן.

הפרסומים גרמו לבהלה ודאגה בקרב בני משפחתו של המתלונן, ואף הביאו לכך שסיווג כ'שוטר מאוים' ותוגברה האבטחה סביבו וסביב משפחתו.

נדחה עירעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קלל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המישטרה איים על קצין מישטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מיתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

...

באישום הראשון, על רקע סירובה של מנהלת אגף החינוך בעירייה לבקשתו בנושא בתו, איים על ראש עיריית רמלה כי ייקח "20 נשמות, אני אזיין אותם ואני אשב עליהם בבית סוהר". באישום השני, כארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל, איים המערער על מנהלת מחלקת בתי-ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית, באומרו כי ישרוף את כולם וישב בכלא.

נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קילל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה איים על קצין משטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

בחקירה הטיחו בו חשדות לגבי ארבע עבירות, לרבות העלבת שוטר, הפרעה לסדר הצבורי ולדבריו בשל שניסו להאשים אותו בכך, לא מצא לנכון לשתף פעולה.

הוא גם לא הכחיש כי פנה בקריאות אל השוטרים וציין כי זהו מנהגו בכל ההפגנות לפנות אל לב השוטרים ולהסביר להם כי המפגינים פועלים גם לטובתם הם. אין חולק, כי ילון לא ניצפה בכל הסרטונים שהוגשו, ואף לא נטען כלפיו כך, כי הוא נקט פעולה אקטיבית כלשהיא על מנת למנוע את המעצר של המפגין האחר, להיתנגד לו , או להפריע לו. עוד יודגש כי בכלל הסרטונים שהוצגו בפני בית המשפט נראים אזרחים רבים מצלמים את המתרחש במכשירי טלפון ובמצלמות אחרות.

הנאשם ציין כי משהמפגינים הגיעו לרחוב בצלאל הם נתבקשו לחזור על עקבותיהם והובהר להם כי לא יוכלו להמשיך במסלול זה. בהודעה שנמסרה במח"ש באותו יום ולאחר מכן (ת/3) מסר הנאשם כי בתוקף תפקידו הוא זה שמתכלל את התיכנון וההערכות להפגנה.

בית המשפט ביקש מהעד הבהרות באשר לסמכות השמוש בכח והוא הבהיר כי לטעמו בזמן הכרזה על הפגנה לא חוקית ומכח סעיפים 153 ו-154 לחוק העונשין מוקנית למישטרה לאחר הכרזה להשתמש בכח, על מנת להשליט סדר .

באשר למצלמות אבטחה באיזור, הרי חרף טענות ב"כ הנאשם בענין זה עולה מראיות שהוגשו לבית המשפט כי נעשו על ידי מח"ש ניסיונות לאתר כל חומר מצולם רלבאנטי ובכלל זה מצלמות מאיזור הארוע (ת/13 ו-ת/18).

...

על כן, איני מקבלת את הטענה כי לנאשם ולאחרים ניתנה הנחייה כוללת, גורפת וחד משמיעת שעניינה לפזר את המפגינים, ההפגנה ו/או התהלוכה באמצעות כח. גם בקביעה זו אין לסיים את בחינת האירועים, שכן יתכן ונוצר במהלך ההפגנה מצב, נוצרו נסיבות, שהצדיקו שימוש בכח ויש לבחון אם כאלה אכן התרחשו.

סוף דבר לאחר הדיון המפורט והארוך שלעיל ניתן לקבוע בתמצית כי אפילו מדובר בהפגנה בלתי חוקית ואפילו ידעו המשתתפים בה, לרבות שני המתלוננים כי ההפגנה היא בלתי חוקית, הרי בכך לכשעצמו לא קמה עילה של שימוש בכח.

על כן ומשהוכח כי הנאשם נקט אלימות כלפי שני המתלוננים כפי שפורט לעיל, אני מרשיעה אותו בשתי עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בית משפט השלום בקריות ת"פ 59681-11-20 מדינת ישראל נ' חמוד בפני כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיאה בעיניין: מדינת ישראל המאשימה רשא חמוד הנאשם גזר דין

לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים אפנה לפסקי הדין הבאים, בשינויים המחויבים: רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל (14.6.2007), בו נידון נאשם לשבעה חודשי מאסר בפועל בשל כך שבעט בבטנו של שוטר, נשך שוטר אחר ותקף שוטר שלישי; ע"פ 8414-09-11 חחיאשוילי נ' מדינת ישראל (12.9.2012), בו נידון נאשם לעונש מאסר בן ארבעה חודשים בדרך של עבודות שירות, וזאת בשל כך שנשך שוטר באפו; רע"פ 2014/21 אביהו חיון נ' מדינת ישראל (22.3.2021), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים והפרעה לשוטר בכך שצפר לניידת מישטרה שעצרה בכביש לפניו וכשניגשו אליו השוטרים איים עליהם.

עירעורו נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש ובית המשפט העליון ציין כי "העונש שהושת על המבקש מידתי"; רע"פ 4578/20 אליהו איצחייק נ' מדינת ישראל (23.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר ועניינו הסתיים באי הרשעה ונגזרו עליו צו של"צ והתחייבות; רע"פ 5759/20 ‏אסאמה איזברגה נ' מדינת ישראל (23.8.2020), בו נידון נאשם שהורשע בעבירות תקיפת עובד ציבור ואיומים בכך שהכה פקח ערייה שהחל לרשום לחובתו דו"ח וגרם לו לסימן אדום.

נקבע כי מיתחם הענישה נע בין חודש מאסר בפועל ועד שמונה חודשי מאסר בפועל והוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות; עפ"ג 10329-09-21 מדינת ישראל נ' סאמי סווחארה (15.3.2022), בו הוטלו צוי של"צ וענישה נילוות על שני נאשמים שתקפו מאבטח ושוטרים בבית חולים, וזאת בשל עברם הנקי ושיקולי שקום.

...

כל אלו מביאים למסקנה בדבר קיומם של סיכויי שיקום לא מבוטלים אשר אף אם אינם מצדיקים חריגה ממתחם הענישה (וזו אינה נדרשת לצורך הימנעות מעונש מאסר) מצדיקים התחשבות והקלה.

שקלתי אם נכון לחייבה בצו של"צ ולו קצר, ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה שיש להימנע אף מכך, מאותם נימוקים.

אציין שאף שירות המבחן לא המליץ על צו של"צ. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: אני מעמיד את הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 06/10/19 בשעה 07:40 או בסמוך לכך, בחנות נוחות הממוקמת בתחנת דלק ליד צומת גילת, תקף הנאשם את שנל גבאי, עובדת החנות (להלן: "המתלוננת") בכך שהעיף מעמד מוצרים שהיה בסמוך אליה, ואף רק עליה בקבוק מים שפגע בכתפה בדרכו החוצה.

כאשר ביקש להכנס למרכול, המאבטח (המתלונן), כי עליו לעטות מסיכה עובר לכניסתו לחנות.

לאחר ניהול הוכחות, הורשע המבקש בבצוע עבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בית המשפט קבע מיתחם ענישה בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, וגזר על המבקש 300 שעות של"צ, ועונשים נלווים.

...

נוכח האמור לעיל, אני סבור כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין ענישה צופה פני עתיד בצירוף של"צ לבין מספר חודשי מאסר שיכול שיהיו מבוצעים בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נלווים .

" בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 66903-07-20 טאופיק אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (נבו 30.12.2020) (להלן: "עניין אבו מדיעם"), בו נקבע (בדעת רוב): "מקובלת עליי טענת ב"כ המערער, התואמת את ההלכה הפסוקה, לפיה בין התבחינים הללו מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, והחלטתי להותיר את הרשעת הנאשם על כנה הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 220 שעות.