המבחן לאישור תובענה ייצוגית

לא ניתן לסיים את הדיון בבקשת המשיבות לחיוב המבקשת 1 בהפקדת ערובה, מבלי להפנות לדברים הבאים שצוינו בעיניין תועלת לציבור (פסקה 8) – "הכוח המצטבר של השיקולים חייב להיות רב ומרשים. דהיינו, הנחת המוצא היא כי גם כאשר קיים קושי כלכלי מסוים, סכויי בקשת האישור אינם גבוהים, והתנהלותו של המבקש אינה מיטבית, אין בכך כדי להצדיק את חיובו בהפקדת ערובה. מוטב שסוגיות אלה, והשלכותיהן על הליך האישור, לא ייבחנו בצורה עצמאית ונפרדת במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, אלא כחלק מן ההליך הרחב יותר של הדיון בבקשת האישור. זאת, בין היתר, בהנתן שמדובר בשיקולים שיעלו בדרך זו או אחרת לדיון בשלב זה, נוכח קירבתם למבחנים לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. רק במקרה יוצא דופן, בו ברור על פניו – ללא צורך בעריכת דיון מעמיק, שמקומו לא יכירנו בשלב הקדם-מקדמי – ששלושת רכיבי המבחן האינטגרטיבי היתקיימו, יהיה מקום לחיוב בהפקדת ערובה" (ההדגשה שלי – מ"ע).

...

לא שוכנעתי כי מדובר במקרה יוצא דופן שכזה.

קצרו של דבר, שאני דוחה את בקשת המשיבות לחייב את המבקשת 1 בהפקדת ערובה.

התוצאה התוצאה אפוא כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות, וכך גם דינה של הבקשה החלופית לחייב את המבקשת 1 בהפקדת ערובה.

אשר לכך, מצא בית המשפט, קודם לבחינת המבחן אשר יש להפעילו בהחלת תקנה 2(ו), לשרטט שלושה שיקולים העומדים בבסיס ההסדר הייחודי לגבי חיוב מבקש אישור תובענה ייצוגית בהפקדת ערובה.

...

כיוון שכך, הנני קובעת כי – כתנאי להמשך ההליך - יפקיד המבקש ערובה לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח וזאת בעירבון כספי.

זאת ועוד, עד למועד הדיון בבקשה ישלם המבקש למשיבה את מלוא ההוצאות אשר נפסקו לטובתה בהליך זה. בהינתן שמועד הדיון בבקשה לאישור קבוע ליום 14/12/21 (קרי – בעוד יומיים) ועל מנת לאפשר למבקש להיערך להפקדת הערובה כפי שנקבעה, הנני מוצאת לדחות את מועד הדיון ליום 25/1/22 בשעה 12:00.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים בהקדם.

ודוקו, "מטעמים מיוחדים" - קרי, בכפוף למבחן האינטגרטיבי – ניתן יהיה לחרוג מן הכלל שמשרטטת תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות ולחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה.

...

ברי, כי על המשיבה להתמודד עם שאלה זו. בזהירות המתבקשת, סבורני, כי סיכויי הבקשה והתביעה אינם גבוהים במיוחד.

בנסיבות אלה, סבור אני, כי המבקשת לא הרימה נטל ההוכחה והראתה שהמשיבה מתנהגת שלא כראוי בהליך דנן.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אין ממש בבקשה ודינה להידחות הבקשה נדחית.

היא מלמדת כי המחוקק היתייחס לסעיף 21 כאל יישום קונקריטי של סעיף 20(ד)(1) לחוק, המסמיך את בית המשפט להיתחשב בפגיעה הפוטנציאלית בציבור בקביעת "שיעור הפיצויים" בתובענה ייצוגית נגד רשות: בעוד ההוראה הכללית מתנה את הפחתת הפיצויים בבחינה נקודתית של הנזק העלול להגרם, סעיף 21 מעניק פטור גורף מהשבה לגבי התקופה העולה על 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור – על יסוד חזקה עובדתית, לפיה החוב שיצטבר "בתוך שנתיים" של גבייה בלתי חוקית, יהיה "כימעט תמיד [...] ענק". דברים אלה עשויים להתיישב כהלכה עם הפרשנות המצמצמת, הגורסת כי סעיף 21 אכן קוצב תקופת השבה מוגדרת שאינה עולה על 24 חודשי גבייה.

...

כללו של דבר, הגם שאיני שותף לחלק מהנמקותיו של חברי השופט נ' הנדל – אם במישור הלשון, אם במישור התכלית – משנתחדדה בדיון נוסף זה המשמעות הבעייתית של הפרשנות המצמצמת מבחינה מעשית-דיונית, באתי לכלל מסקנה כי במצב הנתון נכון יהיה לבכּר את הפרשנות המרחיבה.

לפיכך החלטתי להצטרף לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט נ' הנדל.

למרות זאת, אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט נ' הנדל, מהטעמים המפורטים בפסק דינו.

במסגרת הבקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה להוצאות, נטען על ידי המשיבות כי בעניינינו מיתקיים המבחן האינטגרטיבי כפי שנקבע בפסיקה, הכולל שלושה תנאים מצטברים לאישור בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות במסגרת הליך אישור תובענה כייצוגית – והם: כי סכויי הבקשה לאישור דלים, כי מצבו הכלכלי של המבקש רעוע וכי הוא היתנהל בצורה בלתי ראויה.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות בענייננו הנסיבות המיוחדות המחייבות הפקדת ערובה להוצאות, הנני נדרשת לקביעת סכום ההוצאות אשר יופקד.

יחד עם זאת, בקביעת סכום הערובה, הנני מוצאת להביא לידי ביטוי את העובדה שבבקשה חמש משיבות וסכום התביעה הוערך על ידי המבקש במיליארד וחצי ש"ח. בהתאמה לאמור, הנני קובעת כי – כתנאי להמשך ההליך - יפקיד המבקש ערובה לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 100,000 ש"ח וזאת בעירבון כספי.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים בהקדם.