הלנת שכר שכיר בית הדין לעבודה

וכך נאמר בדברי ההסבר להוראה זו (הצ"ח, 973, תשל"ב, 108): "... החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצרכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה. דרכי העסקתו של אדם כשוטר או כסוהר, תנאי גיוסו לשירות, חבותו האישית בחובות כלפי הציבור, האחריות הישירה שבה הוא נושא כלפי הציבור וכלפי החוק, הסמכויות הרבות האחרות המוקנות לו עם גיוסו, תנאי השרות המיוחדים שלו, המשמעת המחייבת אותו והענישה המשמעתית החמורה, דרכי השיחרור והפיטורין מן השרות – כל אלה הנם שונים בתכלית ממה שמקובל בתחום יחסי העבודה, בין שהמעביד הוא פרטי ובין שהוא צבורי.

סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית, וסמכויותיו כערכאת ערעור על החלטות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), ולפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ועוד – לא ייגרע מהן".

...

אשר לתובענה נגד המשיבה 5, לא מצאנו מקום להתערב בתוצאת הכרעתו של בית הדין האזורי.

משלא נטען דבר לענין זה בכתב התביעה לא מצאנו פגם בהחלטת בית הדין האזורי לסלק על הסף את התובענה כנגד המשיבה 5 בהעדר עילה.

סוף דבר - דין הערעור להידחות.

התובע עמד על תביעתו, וטען בין היתר כדלקמן:"לשאלת בית הדין האם יש לנו דרך להוכיח תשלום, משיב כי קיבל את הכסף במזומן. הוא לא עבד שם הרבה, בסה"כ הצטרף לשם ב- 12/17 עבד מחצית חודש זה ובחודש 1/18 עבד 8 ימים ועבור ימים אלו קיבל סך של 2,070 ₪ במזומן זאת ניתן לראות בטופס ב.ל 250 ואותם נתונים מאשר המעסיק - צד ג'. אני חושב כי היריבות כאן בין הנתבע לבין צד ג'. אני מבקש מחברי לשקול את צעדיו כי יש מקום פה לחסוך בהוצאות. אני מוכן שחברי ישקול את הנתונים שהוצגו ואשר מוצגים עכשיו וגם עצם העובדה שנציג מטעם צד ג' לא מגיע, העסק הוא של הנתבע מול המעסיק. אחרת אנו גם נעמוד על הוצאות, אנו נצטרך לדיון של שלוש שעות". הנתבע עמד על עיקר טענתו, ולפיה לגישתו התובע שיחק כדורגל "בקבוצת כדורגל שאינה מקצועית אלא חובבנית בליגה ב' שמנוהלת על ידי עמותה לקידום חינוך בכפר נוג'ידאת". וכן טען, כי "עמדת היתאחדות הכדורגל בנושא של קבוצות בליגות הנמוכות, ב' ואפילו א' שמדובר בקבוצות חובבניות ולפי תקנון ההתאחדות לא חלה חובה על אותן קבוצות להעסיק שחקנים במתכונת של עובד ומעסיק ולפי התקנון של ההיתאגדות הרי הקבוצות האלה הן חובבניות. עמדת ההתאחדות ביחס לכל שחקני הקבוצות החובבניות, הנה שהשחקנים משחקים בקבוצות אלה כתחביב ופרנסת השחקן אינה על הקבוצה. ככל שמשולם לשחקנים תשלומים כלשהם מאת הקבוצה הם מיועדים לכסוי הוצאות". עוד טען הנתבע, כי "התובע לא הציג ולו ראשית ראיה כי היה בינו לבין העמותה הסכם אשר ממנו ניתן ללמוד על קיומם של יחסי עובד מעסיק, לא שכר, לא הסכם, לא תלוש. טופס ב.ל 250 הוצא ב- 9/18...". במהלכה של הישיבה, שמע המותב אשר כלל גם נציג ציבור עובדים (מר ג'ואד אגבאריה) וגם נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נעמה מנדלר) את התובע ואת העדים מטעמו, הם:מר חאלד איוב (להלן - מר איוב), מי שעל פי הנטען שימש כמאמן הקבוצה בה שיחק התובע, מר הישאם חלומי (להלן - מר חלומי) ומר הישאם זועבי (להלן - מר זועבי), שחקני כדורגל שעל פי הנטען שיחקו בתקופה הרלוואנטית בקבוצה בה שיחק התובע מטעם העמותה.

משאלה הולנו הוא הגיש תביעה לתשלום שכרו המולן.

בעבל 327/99 המוסד לביטוח לאומי - מוהנד כבהא, פד"ע לו, 877 (להלן - עניין כבהא), דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה האם יכול המוסד לביטוח לאומי להכיר בשחקן כדורגל כעובד שכיר לצורך החלת ביטוח נפגעי עבודה, הגם שלא נערך עמו חוזה עבודה מראש ובכתב.

...

העובדה שהעמותה חתמה על טופס בל/250 ואישרה את תביעת התובע להכרה בפגיעה בעבודה ולקבלת דמי פגיעה אשר הוגשה לנתבע, מחזקת את המסקנה שהיא ראתה בעצמה כמעסיקתו של התובע.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל הריני קובעת כך: תביעתו של התובע מתקבלת הואיל ומצאתי כי בינו לבין העמותה התקיימו יחסי עובד - מעסיק במועד התרחשות האירוע.

הוצאות משפט חרף התוצאה אליה הגעתי והואיל ומצאתי כי דחיית התביעה על ידי הנתבע, במועד בו נדחתה, היתה הגיונית על רקע החומר שהונח לפניו וכן הואיל ולא בקלות הגעתי למסקנה כי התקיימו, במקרה זה, יחסי עובד - מעסיק בין התובע לבין צד ג', החלטתי שלא לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד החלטתי, בשל התרומה שהיתה להתנהלות העמותה על החלטת הנתבע לדחות את התביעה וכן בשל העדר התייצבותה והתגוננותה בהליך כאן, לחייבה לשלם לנתבע סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

וכך נאמר בדברי ההסבר להוראה זו (הצ"ח, 973, תשל"ב 108, ההדגשות שלנו):  "...החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצרכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה. דרכי העסקתו של אדם כשוטר או כסוהר, תנאי גיוסו לשירות, חבותו האישית בחובות כלפי הציבור, האחריות הישירה שבה הוא נושא כלפי הציבור וכלפי החוק, הסמכויות הרבות האחרות המוקנות לו עם גיוסו, תנאי השרות המיוחדים שלו, המשמעת המחייבת אותו והענישה המשמעתית החמורה, דרכי השיחרור והפיטורין מן השרות – כל אלה הנם שונים בתכלית ממה שמקובל בתחום יחסי העבודה, בין שהמעביד הוא פרטי ובין שהוא צבורי.

סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית, וסמכויותיו כערכאת ערעור על החלטות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), ולפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ועוד – לא ייגרע מהן".

...

בנסיבות אלה, ובשים לב להוראות חוק חיילים משוחררים ודברי ההסבר לתיקון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר – אנו סבורים כי במארג הנורמטיבי הקיים לא נמצא כלי קיבול המאפשר הכלת התכלית הנטענת.

אילו קושי מעשי זה היה מחויב בראי המארג הנורמטיבי (כפי שהיה בענין זליג ובן שאנן) לא היה מנוס מאימוצו, אולם במקרה דנן המארג הנורמטיבי – כפי שפרטנו לעיל – מוביל למסקנה שונה, ואותה אנו מאמצים.

סוף דבר – הערעור מתקבל, והתובענה הכספית תוחזר לדיון בוועדת התעסוקה, תוך שנרשמה הצהרת המערער – המצוטטת בסעיף 2 לעיל – כי ימחוק מתביעתו לוועדת התעסוקה את הסעד לביטול נוהל וכי זה יימחק ממנה.

..החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצרכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה.

סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית, וסמכויותיו כערכאת ערעור על החלטות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), ולפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ועוד – לא ייגרע מהן".

...

חקר תכליתו של החוק חייב להוליכנו למסקנה כי שלילת סמכותו של בית-הדין לעבודה - בעניינים המנויים בסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] - הינה שלילה מכול-וכול, שלילת-מישרין וכמותה שלילת-עקיפין.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף של רכיב ההתעמרות בעבודה מחמת היעדר סמכות עניינית - נדחית.

הבקשה לסילוק על הסף שעה שהתובעת לא פירטה בכתב תביעתה את זהותם של הנתבעים 2-3 – נדחית, בהינתן כי ניתן לתקן את "הפגם" באמצעות תיקון כתב התביעה.

בין סוהר לשירות בתי הסוהר מתקיימים יחסי עבודה, ולכן תביעות המוגשות על ידי סוהרים שעילתן יחסי עבודה אלה, הנן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה וזאת בכפוף לחריגים שבסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר שקובע כך: "תובענה הבאה להיתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של סוהר בכיר, קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו או פיטוריו או שיחרורו מהשרות, או עסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת שירות בתי הסוהר – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.". סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר קובע כך: "תובענה הבאה להיתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של סוהר בכיר, קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו או פיטוריו או שיחרורו מהשרות, או עסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת שירות בתי הסוהר – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969". בבג"צ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה (3.5.1999)(להלן – בג"צ חלמיש) הביא בית המשפט העליון מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 93א לפקודת המישטרה אשר מקבילה לתיקון סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר, כדלקמן: "החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצורכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה. דרכי העסקתו של אדם כשוטר או כסוהר, תנאי גיוסו לשירות, חבותו האישית בחובות כלפי הציבור, האחריות הישירה שבה הוא נושא כלפי הציבור וכלפי החוק, הסמכויות האחרות המוקנות לו עם גיוסו, תנאי השרות המיוחדים שלו, המשמעת המחייבת אותו והענישה המשמעתית החמורה, דרכי השיחרור והפיטורין מן השרות – כל אלה שונים בתכלית ממה שמקובל בתחום יחסי העבודה, בין שהמעביד הוא פרטי ובין שהוא צבורי.

סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית, וסמכויותיו כערכאת ערעור על החלטות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), ולפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1959, ועוד – לא ייגרע מהן" (ההדגשות שלי – מ' ח')".(הדגשה לא במקור. א.ה).

...

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית - מתקבלת ואנו מורים על דחיית התביעה על הסף וזאת מחוסר סמכות עניינית.