להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין הרלוואנטיות לענייננו:
הפרישי שכר ופיצויי הלנה: למרות שלא הייתה מחלוקת שקיימים בידי המבקשת דפי נוכחות בהם רשמה המשיבה את שעות עבודתה בפועל בזמן אמת, הם לא הוצגו על ידי המבקשת ואף לא הוצג כל רישום אחר על שעות עבודתה.
בקשר לכך נטען, בין היתר, כי נפסקו לטובת המשיבה פצויי פיטורים לרבות פצויי הלנת פצויי פיטורים, למרות שנדחתה גירסתה בכל הקשור לנסיבות פיטוריה (במסגרתה טענה כי פוטרה בשל היותה בהיריון); נפסק פיצוי בגין העידר שימוע ופיטורים שלא כדין הגם שהמשיבה ידעה על חילופי הבעלות בזמן אמת, והגם שנקבע כי המשיבה היא שהתפטרה; בית הדין היתעלם מטענת קזוז הודעה מוקדמת למרות שקבע כי המשיבה נטשה את מקום העבודה; בית הדין הטיל על המבקשת אחריות בשל התנהלותם של מר זאיד פלאח והנציג מטעמו למרות שקבע כי הם מהוים אישיות משפטית נפרדת מהמבקשת, על אף שהם לא צורפו כנתבעים בהליך ועל אף שהמשיבה כלל לא טענה לכך; בפסיקת הפרישי שכר מינימום ופיצויי הלנת שכר היתעלם בית הדין מהראיות שהונחו בפניו ומעדותה של המשיבה עצמה לגבי גובה שכרה (שלא ידעה כלל לנקוב בו אלא רק ציינה באופן סתמי "פחות משכר מינימום"), והסתמך על ראיות שאינן קשורות למבקשת (תמליל שיחה עם מר זיאד פלאח); הוכח כי המשיבה דיווחה על שעות עבודה מוגזמות ולא נכונות, תוך היתעלמות מהפסקות שנטלה, מלימודיה במקביל לעבודתה, מהיעדרויות נוכח הריונה ומאיחוריה למשמרות; גם סכום ההוצאות שנפסק חורג מהמקובל בהיתחשב בכך ששני נתבעים נמחקו כבר במעמד ישיבת ההוכחות, והתביעה לגבי המבקש 3 נדחתה במסגרת פסק הדין בהיעדר הוכחה; שגה בית הדין בכך שלא חייב את המשיבה בהוצאות משפט לטובת המבקשים, לרבות נוכח "ניפוח" סכומי התביעה והרחבות חזית מרובות (הבאות לידי ביטוי אף בפסק הדין).
...
בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשים, ובהתחשב בסיכויי הערעור הטובים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין במלואו או לחלופין לעכב ביצוע תשלומים שבגינם הוגש הערעור.
בהתחשב במכלול הטענות, שוכנעתי כי במרבית הנושאים סיכויי הערעור אינם גבוהים באופן המצדיק בפני עצמו עיכוב ביצוע על אף קביעתי לעיל בעניין מאזן הנוחות.
זאת, מלבד סך של 15,000 ₪ אותו שוכנעתי כי יש הצדקה לעכב, בכפוף להפקדת הסכום האמור בקופת בית הדין תוך 21 יום (ימי הפגרה יבואו במניין הזמנים).
סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה.
