הלנת פיצויי פיטורים בגין אי העברת טפסים

התובע עותר בכתב התביעה לחייב את הנתבעות בתשלום פצויי פיטורים בגין תשעה חודשי עבודה, בפיצויי הלנת פצויי פיטורים, בפצוי בגין אי תשלום שכר והחזר הוצאות כנגד קבלות, פיצוי הלנת שכר ופצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה משלא נחתם הסכם עבודה חדש עם הנתבעת מס' 2 לאחר שפוטר מהנתבעת מס' 1.

אשר להפקדות לפנסיה נטען כי התובע יכול היה לקבל את הסכומים המגיעים לו טרם הגשת התביעה, כי כספי הפנסיה ממתינים לתובע בקופה וכי הם לא משולמים לחשבונו כיוון שהתובע אינו חותם על טופס ההעברה הנידרש.

...

בין השאר, נקבע בפסק הדין כי בבקשת הפסלות, ביקש התובע למעשה להשיג על ההחלטות מיום 27.12.2019 ו – 30.12.2019: "אכן, אין מקום לעשות שימוש בבקשת פסלות שופט על מנת להשיג על החלטות קודמות שניתנו בהליך, גם אם הן אינן לשביעות רצונו של מבקש הפסלות. אף אני סבורה כי בענייננו, עיקר טענותיו של המערער בערעור שלפניי הן כנגד החלטות בית הדין האזורי לעניין מסירת כתובתו. אין מקומן של טענות אלו במסגרת הליך זה. דרך המלך היא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות אלו, כפי שעשה המערער. משנדחתה בקשת רשות הערעור, אין מקום להשיג על אותן החלטות באמצעות הגשת בקשת פסלות ולאחר מכן באמצעות הגשת ערעור על החלטת בית הדין בבקשת הפסלות". (ההדגשה אינה במקור).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל הנתונים שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, זאת לאחר שמצאתי כי מתקיימים במקרה זה מספר שיקולים להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מס' 2.

יצוין כי הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מס' 2 בלבד ומסיבה זו החלטתי שלא להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מס' 1.

דיון והכרעה לשאלת זכאותה של התובעת לפצויי הלנת פצויי פיטורים ברכיב זה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פצויי הלנת פצויי פיטורים בגין האיחור בשחרור כספי פצויי הפיטורים, כאשר לטענתה רק בכתב ההגנה, חמישה חודשים לאחר המועד בו הייתה אמורה הנתבעת להעביר טופס זה לידיה, קיבלה התובעת מכתב שיחרור כספים.

בפסיקה נקבע כי פצויי ההלנה נועדו מחד גיסא ליצור הרתעה ומאידך גיסא לפצות את העובד על הנזק שניגרם לו בשל אי תשלום זכויותיו במועד (ר' ע"ע (ארצי) 1242/04 עריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד (28.7.05)).

...

משלא הוכח כי התובעת זכאית להפרשים עבור ימים אלו, תביעתה ברכיב זה נדחית.

אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, ביום 7.12.17 הודיעה התובעת בכתב על התפטרותה וציינה כי היא תסיים את עבודתה לאחר 14 ימי הודעה מוקדמת, ביום 21.12.17.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד ועל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן דמי מחלה.

האם זכאי התובע לפצויי הלנת פצויי פיטורים בשל המועד שבו שולמו לו הפיצויים והאם נסיבות הענין מצדיקות הפחתת שיעור פצויי ההלנה או ביטולם.

בעקבות העברת הדוח החסר היתנהלה התכתבות בין נציגת מבטח לנציגת הכשרה, במסגרתה הובהר כי התובע חתום על הסדר לפי סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) החל מיום 1.5.14 ומשכך יש לקבל פירוט צבירות עד אותו מועד במטרה לערוך חישוב זכויות ולהעביר טופס 161 לתובע [התכתבויות מיום 9.3.17, 14.3.17, 20.3.17 – נ/5].

בעוד שמגדל טענה, כאמור, כי לא היתה מודעת לחוב בשל כך שלא התקבלו אצלה במועדים הרלבאנטיים הודעות שגיאה [עמ' 16 ש' 14-18, עמ' 17 ש' 1-9] וכי לא היתה לה חובה להודיע על הסדר לפי סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים [עמ' 17 ש' 10-12], טענה הכשרה מנגד כי מגדל כשלה בקיום חובותיה מכוח תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים שעה שלא עקבה בזמן אמת אחר ההיזונים שהתקבלו ממנה, אחר הודעות השגיאה וממילא לא עידכנה אותה במועד אודות שינויים שונים בפוליסה, אשר בעטיים נרשם החוב הלכאורי [עמ' 38 ש' 16-23, עמ' 23 ש' 32-33].

...

בהקשר זה יש לייחס חשיבות לכך שלא הוכח כי לאורך שנים התנהלה מגדל כלפי התובע באופן חסר תום לב. בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לקבוע כי הנתבעות תחוייבנה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 40,000 ₪.

לטעמנו הסכום האמור משקף איזון ראוי והולם בין האיחור הממשי בתשלום הפיצויים מחד גיסא והסיבות המגוונות להלנה מאידך גיסא, תוך שהוא מהווה פיצוי סביר ומידתי המשקף עשיית צדק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ובהתחשב, בין השאר, גם בסכום הפיצויים שהולן ובטיב מערכת היחסים בין הצדדים לכל אורך תקופת העבודה ובסיומה.

כללם של דברים – הנתבעות תשלמנה לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סכום בסך 40,000 ₪ בגין הלנת פיצויי פיטורים.

(ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 31-33 ועמוד 12 שורה 1) משכך הם פני הדברים, אנו מקבלים את טענת התובע בעיניין זה ומחייבים את הנתבע 3 לשלם לתובע סך 396 ש"ח. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע 3 בפיצויי הלנת פצויי פיטורים בגין אי תשלום שכר העבודה.

מאחר והיה על הנתבע לבצע הפקדות בגין שכר היסוד, המורכב ממכפלת 186 שעות בחודש בערך השכר השעתי, נערכו חישובינו שלהלן בהתאם לשכר השעתי שעמד עד 8/2017 על 28.6 ש"ח והחל מאוגוסט 2017 על 32.8 ש"ח. על כן מחויב הנתבע 3 לשלם לתובע ברכיב זה סך של 11,363 ש"ח, בגין מרכיב הפיצויים ותגמולי המעסיק כמפורט להלן: חודש שכר תגמולים פיצויים מאי 2016 5.319.6 ש"ח 319 319 יוני 2016 5.319.6 ש"ח 319 319 יולי 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 אוגוסט 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 ספטמבר 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 אוקטובר 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 נובמבר 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 דצמבר 2016 5.319.6 ש"ח 332 319 ינואר 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 פברואר 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 מרץ 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 אפריל 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 מאי 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 יוני 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 יולי 2017 5.319.6 ש"ח 346 319 אוגוסט 2017 6,100.8 ש"ח 397 366 ספטמבר 2017 6,100.8 ש"ח 397 366 הודעה לעובד על תנאי עבודה כפי שציינו בסעיף 30 לעיל, טופס ההודעה לעובד שניתן לתובע אינו עולה בקנה אחד עם דרישות חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.

עוד ביקש הנתבע 3 בסיכומיו כי בטרם ינתן פסק הדין יורה בית הדין על "השלמת הגשת אסמכתות בדבר העברות כספים על ידיו לתובע...כי שבאמת לא בעיה להראות בית המשפט על הימצאות מזומן רב בידי הנתבע ובעסק אך משסכומי מזומן נדרשים תדיר להוצאות אחרות, לא ניתן לבדל את המשיכות לסכומים מוגדרים שניתנו דוקא לתובע, שעה שגם ספקים וכו' דרשו וקיבלו כספי מזומן" (ר' סעיף 53 לסיכומי הנתבע 3).

...

הנתבע 3 הודה, כפי שציינו מוקדם יותר בפסק דיננו, כי נעתר לבקשת התובע לשלם לו את שכר המינימום בתלוש השכר ואילו את היתרה במזומן (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה) וזאת למשך ארבעה חודשים לאחריהם שב ושילם לו את השכר על פי "ההסכם המקורי" (ר' שם).

בנסיבות אלה מצאנו לחייב את הנתבע 3 במלוא הסכום שנתבע על ידי התובע בסך של 3,500 ש"ח. טרם סיום הנתבע 3 טען בסיכומיו כי התובע שכח "עשרות תשלומים ששולמו לו בעבור עבודות שהעסק היה עושה מחוץ לתחומי המסעדה כגון: שווקי אוכל, קיטרינג, ירידים ועוד, (ר' סעיף 25 לסיכומי הנתבע 3). טענה זו לא הוכחה ונטענה לראשונה בסיכומי הנתבע 3. גם טענת הנתבע 3 כי התובע נתפס פעמיים במהלך תקופת עבודתו כשהוא עובד בעבודה אחרת" בזמן שאמור היה להיות במסעדה ו"כרטיס העבודה שלו מוחתם על ידו כביכול הוא נוכח במקום" (ר' סעיף 8.10 לתצהיר הנתבע 3) קיבלה ביטוי בסיכומי הנתבע 3 (ר' סעיפים 19-28 לסיכומיו) אף שכלל לא הוכחה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו ליתן פסק דין בהעדר הגנה על הסכום שתבע התובע מהנתבעת 1, משלא הוכח.

גב' מלול העידה כי התובע היה עצמאי בקבלת ההחלטות ובקביעת תנאי העסקתו כמפורט לעיל, וכי היתה לו סמכות לקבל עובדים חדשים, ולקבוע את תנאי עבודתם ולפטרם (סעיפים 152 ו-158 לתצהירה),אלא שעדותה זו לא נתמכה בראיות כלשהן, והוכחשה על ידי התובע, שהעיד כי לא היה מוסמך לקבוע תנאי העסקה, כי אם רק להעביר לעובדים את תנאי ההעסקה שנקבעו על ידי ההנהלה (סעיף 199 לתצהיר התובע).

באשר להלנת פצויי הפיטורים בגין אי שיחרור הכספים שנצברו בקופת הפיצויים במועד– מהראיות שהונחו בפנינו עולה כי הנתבעת המציאה לתובעים טופס 161 ומכתבי סיום העסקה רק ביום 7.3.19, חרף פניות חוזרות ונישנות של התובעים בעיניין זה (סעיפים 99-101 לתצהיר התובע, נספח 3 לתצהיר התובע, נספח 37 לתצהיר גב' מלול, בעמ' 135-136,139-140).

...

עוד נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (עניין בנצילוביץ').

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.9.19) ועד לתשלום בפועל: לתובע: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 169,557 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 2,160 ₪; פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ₪.

נוכח חוסר תום לבם של התובעים, מאחר שגרסתם נמצאה בלתי מהימנה בעליל בנוגע לעניינים המצויים בליבת המחלוקת, כמפורט בפרק הנוגע לנסיבות סיום העסקתם, ובשים לב לפער בין הסכום שנתבע (599,627 ₪ לתובע, 490,361 ₪ לתובעת), לסכום שנפסק בסופו של יום, ולכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים.

התוצאה היא, אפוא, שכל צד יישא בהוצאותיו.