הלכה בעניין זכות קדימה בצומת דרכים

הרקע ותמצית טענות הצדדים בין הצדדים מחלוקת ביחס לאחריות לתאונת דרכים מיום 9.2.17 בין רכב התובע, אופנוע, לרכב הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2, בו נהגה גב' אירית לפידות (להלן: "גב' לפידות").

התובע טען בכתב התביעה, כי גב' לפידות לא צייתה לתמרור למתן זכות קדימה ולכן הפריעה לנסיעתו עת ניכנס לצומת בנסיעה רציפה.

ההלכה בעיניין זה קובעת, כי "ככלל, אי העדת עד רלוואנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (8.1.90) עמוד 245) וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (14.11.90) עמוד 603).

...

עוד נטען כי מיד לאחר קרות התאונה, שאלה גב' לפידות את הנתבע כיצד רכב המזדה לידו עצר והוא לא בלם, ענה האחרון "שהברקסים ננעלו לו". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את העדויות וטיעוני הצדדים בפניי, הגעתי למסקנה, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שני הנהגים במידה שווה, כך שכל אחד מהם אחראי בשיעור של 50% לקרות התאונה ותוצאותיה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה, כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן שכל אחד מהנהגים ישא באחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה.

הנתבעים ישלמו לתובע 3,333 ₪ (מחצית מהנזק ושכר טרחת שמאי), בצירוף אגרה על סך 67 ₪.

בפתח ישיבת ההוכחות הבהיר ב"כ הנתבע 1 והתובע שכנגד כי הסיבה שאין היתייחסות בכתב ההגנה מטעמו לעניין הכסוי הבטוחי מטעם הנתבעת 2 היא מאחר שכתב ההגנה הוגש ערב פירסום פסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (04.06.2019) (להלן: "ההלכה בעיניין פיקאלי"), עליו עוד ארחיב בהמשך.

נהג רכב מגדל העיד עוד כי הגיע לצומת אשר זכות הקדימה היא לו וכאשר בכוונתו להמשיך בנסיעה ישרה בצומת (עמ' 4, שורות 33-32 לפרוטוקול), האט את מהירות נסיעתו, והדגיש כי בכיוון נסיעתו לפני הצומת קיים גם פס האטה מוגבה, וכאשר הגיע לצומת הבחין ברכב הכשרה מצד שמאל הנוסע במהירות גבוהה ולא מציית לתמרור האט ותן זכות קדימה הממשיך במהירות גבוהה ורציפה (עמ' 5, שורות 4-1 לפרוטוקול).

בהילכת פיקאלי נקבע שנהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח, מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו, אינה שוללת אוטומאטית את הכסוי הבטוחי לתאונת דרכים שבה היה מעורב הנהג, וישנו כסוי בטוחי חלקי לפחות, בכפוף לכך שלא מדובר במירמה של בעל הפוליסה.

...

לפיכך, בהיעדר כל ראיה מצדה של המבטחת (הנתבעת 2) המעידה כי רכישת פוליסת הביטוח עם הגבלת גיל הנהיגה המותר לארבעים ומעלה נעשתה כדי לשלם פרמיה זולה יותר, מתוך ידיעה ברורה כי מי שעומד לנהוג ברכב אינו מתאים להגבלה זו – אני סבור כי המבטחת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל על שכמה כדי להראות את כוונת המרמה של מבוטחה.

במצב זה, סבורני כי בחירת הגבלת הגיל הנהיגה לארבעים ומעלה בידי הנתבע 1 הייתה שגויה, בלי משים, ברשלנות אך לא במכוון.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

לאחר שנשמעה פרשת התביעה, טען ב"כ הנאשם כי "אין להשיב לאשמה". בקצירת האומר, מתבססים טיעוניו של ב"כ הנאשם על העובדה כי במהלך פרשת התביעה הוכח כי התאונה ארעה בצומת דרכים לא מתומררת ועל כן ובהתאם לתקנה 64(א)(2), החובה ליתן זכות קדימה הוטלה על רוכב האופניים, שלא מילא אותה ומשכך אין לנאשם אחריות לגרימת התאונה.

המאשימה בתגובתה (שהוגשה באיחור רב), עתרה לדחות את טענת ב"כ הנאשם, אולם במקביל, הגישה בקשה לתיקון כתב האישום, כשהיא עותרת לשנות את סעיף הוראת החיקוק, כך שבמקום סעיף 64(א)(2), הדן במתן זכות קדימה בצומת לא מתומרר, ישונה כתב האישום ותיוחס לנאשם העבירה לפי סעיף 64(ב)(2) לפקודת התעבורה, שעניינה מתן זכות קדימה שמחוייב ליתן נוהג רכב היוצא מחניון.

רוצה לומר, כי על אף שהילכת קניר, לא סייגה עצמה ביחס לסוג התיקון המבוקש הרי שברור כי למהות התיקון המבוקש ישנו משקל דומינאנטי בהחלטה האם להתיר את התיקון אם לאו וזאת מעבר לשאלה באשר למועד הגשת הבקשה, שכן למהות זו השפעה ישירה על שאלת יכולתו של הנאשם להיתגונן כראוי מפני הראיה החדשה אותה מבקשים להוסיף.

...

בשים לב לאמור, אני דוחה את טענת ה"אין להשיב לאשמה" ומחייב את הנאשם להשיב לאישומים המיוחסים לו וליתר דיוק לעבירה לפי תקנה 64(ב)(2), לצד העבירות האחרות שיוחסו לו. בקשה לתיקון כתב האישום בשים לב לאמור דלעיל, ולאור מסקנתי כי על הנאשם להשיב לאשמה, ביחס לעבירה לפי תקנה 64(ב)(2) וליתר העבירות שיוחסו לו, הרי שאין צורך ענייני להכריע בבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום, שכן אין צורך בתיקון פיזי של כתב האישום, כאשר מדובר באפשרות להרשעה בעבירה אחרת שעובדותיה לא נטענו בכתב האישום (ראה י קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני א', תשס"ט-2009, עמ' 1508, (להלן – קדמי וכן הערתי לעיל בפסקה 11).

אולם חשוב מכל, אני סבור כי המבחן המרכזי בשאלת האפשרות לתיקון כתב האישום, בוודאי בשלב מתקדם זה של ההליך, האם יגרם עיוות דין לנאשם מעצם התיקון, לא מתקיים.

בשים לב לכל האמור ומשנדחתה טענת "אין להשיב לאשמה" של הנאשם, אני קובע התיק לתזכורת צדדים, לקביעת מועדים לשמיעת פרשת ההגנה, ליום 17.07.15 בשעה 10:30.

לפני תביעה בסך 39,192 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.10.21.

הנתבעת 1 תארה את התאונה באופן הבא: "נסעתי ברחוב החלץ, אם אינני טועה, נסעתי ישר, הגעתי למעבר חציה, היתה לי זכות קדימה לתת בצומת, החזרתי חברה, הלכנו לאכול... היה לי זכות קדימה, האטתי, הסתכלתי ימינה ושמאלה, ראיתי פנוי, התחלתי בנסיעה גלשתי לצומת. פשוט באמצע הצומת הדף אותי רכב מצד שמאל והעיף אותי לצומת ימין (צ.ל. – צד ימין – נ.ט.ב.) של הצד השני של הרחוב. אחרי התאונה אני והוא לא תקשרנו, הייתי בהלם ברכב, בכיתי וחברה שלי תקשרה איתו יותר. רק הגיע אלי ישר איך שקרתה התאונה אמר לי סליחה אני מצטער מלא פעמים, פשוט מהלם לא תקשרתי איתו ולא עניתי. אמרתי לו בסדר, חברה שי יצאה ודיברה איתו. שני אנשים ברחוב מבוגרים הביאו לי מים, ניסו להרגיע אותי. לא מכירה אותם. הביאו לנו את הניירת...". מעדותה זו של הנתבעת 1 עולה כי בעת התאונה היתה עימה ברכב חברתה ואולם, חברתה זו לא הגיעה להעיד מטעמה בדיון שהתקיים ומנשאלה על ידי בדיון מדוע לא הובאה חברתה השיבה: "כי אנו עובדות יחד באותו משרד ולא שיחררו את שתינו. אם היה זימון של בית משפט היתה מגיעה". נדמה שאין צורך להכביר מילים אודות ההלכה ולפיה אי זימון עד לעדות פועל כנגד הצד שאמור היה לזמנו ובנסיבות העניין שעה שחברתה של הנתבעת היא זו ששוחחה עם נהג התובעת בסמוך לאחר התאונה והיתה עדה לתאונה, הרי שמתקיימת החזקה שאי זימונה לעדות פועלת כנגד הנתבעת 1 אשר היתה אמורה לזמנה להעיד ולשפוך אור על נסיבות היתרחשות התאונה.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, את סיכומי באי כוחם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים לאחריה, מוקדי הנזק ועיינתי בכל אשר הובא בפני לרבות בתמונות מהצומת וכן בתמונה שצולמה לאחר התאונה, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים בחלקים שווים ולהלן אבאר נימוקי: נהג התובעת תיאר את התאונה כך: "בשעה 4:30 נסעתי בקניון השחר מרחוב אבן שושן, הגיע רכב פיאט 500 הגעתי מרחוב השחר במהירות המותרת אזור עירוני, לי אין תמרור. היה לה תמרור תן זכות קדימה. אני מגיע מכיוון צד שמאל. אני מתכנן להמשיך ישר, מתקרב באיטיות, לא רואה אותה, באמצע הצומת פתאום נכנסה בי. הנזקים ברכב שלי בצד ימין בחלק הקדמי... לא זיהיתי אותה שנכנסתי לצומת. נסעתי במהירות של 50 קמ"ש". הגרסה ולפיה נהג התובעת התקרב באיטיות לא בא זכרה בטופס ההודעה מטעמו אשר מולא יום לאחר התאונה, מה גם שספק אם הטענה בדבר כניסה לצומת באיטיות מתיישבת עם הטענה ולפיה נהג במהירות של 50 קמ"ש, אשר אף היא לא הובאה בטופס ההודעה.

אשר על כן, ולנוכח כל המתואר לעיל, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהובא בפניי לרבות תמונות ממקום האירוע, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה תחולק בין שני הנהגים בחלקים שווים.

לפיכך, ישלמו הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 19,596 ₪, אגרת בית משפט כפי שתשולם בתום ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 3,439 ₪, שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי נתן זכות קדימה בפניה שמאלה בצומת וגרימת תאונת דרכים שתוצאתה נזק לרכוש וחבלות של ממש לרוכב האופנוע המעורב.

במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לקבלת הפרטים הבאים: כרטיס זיכרון ממצלמת קסדת רוכב האופנוע אשר נתפס ולגביו ניתן צו חדירה לחומר מחשב – המבקשת מיקדה בקשתה לעיון בכרטיס כדי לוודא כי הסרטונים הכלולים בו אינם כוללים סירטון של התאונה; תע"צ משרד הרשוי אודות רישיון הנהיגה של נהג האופנוע המעורב; תע"צ משרד הרשוי אודות רישיון האופנוע המעורב.

דיון והחלטה וזו לשונו של סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי: "נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו". בהתאם להלכה הנוהגת, מבחן הרלוואנטיות הוא תנאי בסיסי לגילוי והעברת חומר לידי ההגנה.

...

כל עוד החומר המבוקש אינו בידי המשיבה – אין בידי להעתר לבקשה –ולגבי פריטים אלו ניתן להגיש בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, אשר תשמע בפני השופט הדן בתיק העיקרי.

סוף דבר: לאור כל האמור, באשר לכרטיס הזכרון – מותר עיון בו על ידי מומחה מחשוב מטעם המבקשת, בנוכחות נציג המשיבה ובמשרדיה וזאת לצורך בדיקה אם התאונה מתועדת אם לאו.

באשר לתע"צי משרד הרישוי לגבי רישיון הנהיגה ורשיון הרכב של הנהג המעורב - הבקשה נדחית.