הליך תלוי ועומד עם זהות צדדים חלקית

כב' הנשיאה חיות עמדה לאחרונה על שיקולים אלה ברע"א 1767/16 דליאור יהלומים בע"מ נ' ‏LIFE DIAMOND CUTTING WORKS (PTY) LTD (08.05.2016) (להלן – עניין דליאור יהלומים), כדלהלן: "לא אחת נפסק כי לצורך עיכוב ההליכים על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות. עם זאת, לא נידרשת זהות מוחלטת בין כל הסוגיות הנדונות, וניתן לעכב את הדיון גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאנטרס זהה [...] עוד נפסק כי 'לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד, ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי – קרי, פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע אף מבלי שהנתבע הוא צד להליך התלוי והעומד' (ראו: רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פסקה 9 (‏6.11.2013)" [שם, פס' 7; ראו גם: רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צלום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פס' 18-17 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (11.07.2013) (להלן – עניין קולומביה)].

למסקנה זו הגעתי לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה דנן, ובתוכן הקף המעילה החריג ביותר לו טוען התובע והתשתית העובדתית אותה פרס לעניין זה; הקשר ההדוק בין טענות התובע לבין ישראל ובהן הקף הכספים שהועברו לישראל, טענותיו כנגד דיסקונט, אזרחותם ומגוריהם של הנתבעים 2-1; הצדדים השונים המעורבים בכל אחד מההליכים המקבילים; והעובדה שאין מחלוקת בין הצדדים שככל שמתקיימת חפיפה עובדתית בין המקרים היא חלקית בלבד; כמו גם החשש מהכרעות סותרות וזאת, במקרה בו יקבעו הכרעות פוזיטיביות לעניין חלק מהחברות הרלוואנטיות להליך דנן ול"גרעין" המעילה באוקראינה.

...

למסקנה זו הגעתי לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה דנן, ובתוכן היקף המעילה החריג ביותר לו טוען התובע והתשתית העובדתית אותה פרס לעניין זה; הקשר ההדוק בין טענות התובע לבין ישראל ובהן היקף הכספים שהועברו לישראל, טענותיו כנגד דיסקונט, אזרחותם ומגוריהם של הנתבעים 2-1; הצדדים השונים המעורבים בכל אחד מההליכים המקבילים; והעובדה שאין מחלוקת בין הצדדים שככל שמתקיימת חפיפה עובדתית בין המקרים היא חלקית בלבד; כמו גם החשש מהכרעות סותרות וזאת, במקרה בו יקבעו הכרעות פוזיטיביות לעניין חלק מהחברות הרלוונטיות להליך דנן ול"גרעין" המעילה באוקראינה.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת התיישנות; כמו כן, מצאתי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליך.

כפי שציינתי לעיל, במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 29.07.2020, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נתתי המלצתי לדיסקונט שלא לעמוד על טענותיו לעניין הסילוק על הסף היות ויהיה עליו לעבור משוכה גבוהה ביותר.

במצב דברים זה, לא קיימת חפיפה מלאה בין הצדדים והסעדים בשני ההליכים, כך שהגשת התביעה שכנגד בארה"ב, במסגרת הליך מאוחר יותר שהגישה המבקשת שם, אין בה כדי להצדיק את סילוקה על הסף של התביעה המוקדמת יותר, השונה בסעדיה, ובזהות בעלי הדין בה. הבקשה החלופית לעיכוב בירור ההליך - כאמור, המבקשת עתרה בבקשתה לסעד חלופי של עיכוב בירורו של ההליך דנן, באם לא יסולק על הסף, עד להכרעה בהליך בארה"ב. ככלל, בית המשפט מוסמך להורות על עיכוב הליכים המתנהלים בישראל, במקרה בו מיתנהל מחוץ לישראל הליך דומה באותו עניין.

במקרה אחר, בעיניין ד"ר רמון (בש"א (י-ם) 5928/07 ד"ר רמון הראל נ' סקאנוק איימבל בע"מ (פורסם בנבו, 20.7.07)) אליו הפניתה המבקשת בתשובתה לתגובה, נקבע כי התביעה תתברר בישראל ונדחתה הבקשה לעיכוב ההליך עקב הליך תלוי ועומד בחו"ל, אף שהוגש עוד קודם לפתיחת ההליך בישראל.

אשר לטענות ביחס למשיב 4, בן זוגה לשעבר של המבקשת, אשר על פי הנטען אף לשיטתו היה שותף למעשים ולהפרות הנטענים המיוחסים למבקשת, הרי שאף ביחס לטענות אלו, מצאתי כי יש לקיים דיון לגופו של עניין, בין כלל בעלי הדין הדרושים ואין מקום ללוליינות ראייתית בדרך של חילוץ ממצאים עובדתיים חלקיים וקביעת מסקנות משפטיות לגביהם כבר כעת.

...

אני סבורה, כי הדברים נכונים אף ביחס לטענות המבקשת לעניין הדין המהותי החל על הסכסוך.

ואולם, שאלת קיומה של שותפות לרבות המסקנה בדבר הדין החל על הסכסוך, הינה שאלה המצויה במחלוקת עובדתית בין הצדדים ומשכך טעונה בירור עובדתי ומשפטי, כך שאין בידי לקבוע כבר בשלב זה מסמרות במחלוקת זו, או לקבל את גרסת המבקשת דווקא במחלוקת זו. ממילא, לא ניתן לקבוע כבר עתה, בוודאי לא באופן מובהק המצדיק סילוק על הסף, כי הדין החל על הסכסוך הינו הדין האמריקאי וכי הפורום הנאות לבירור הסכסוך הינו זה האמריקאי בלבד.

אין בידי לקבל טיעון זה כמצדיק סילוק על הסף של התובענה במקרה דנן.

מעיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, עולה כי המשיבים בהליך דנן הם חלק מחברי הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור, כהגדרת הקבוצה בסעיף 7 לבקשה לאישור: כל הלקוחות של המשיבות, במהלך 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו ועד למועד בו תחדלנה המשיבות מהתנהלותן המפורטת בתובענה זאת, אשר הזמינו מהמשיבות חבילות נופש אשר בוטלו ע"י המשיבות (באופן מלא או חלקי), ולא קיבלו מהמשיבות תמורה מלאה.

בהקשר זה נכון להפנות אל פסק דינה של כב' הנשיאה השופטת אסתר חיות, אשר עמדה על השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה ובין היתר, השתק פלוגתא, בפסק דינה ברע"א 1767/16 דליאור יהלומים בע"מ נ' ‏LIFE DIAMOND CUTTING WORKS (PTY) LTD [פורסם בנבו] (08.05.2016, להלן: עניין דליאור): "... עוד נפסק כי 'לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד, ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי – קרי, פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע אף מבלי שהנתבע הוא צד להליך התלוי והעומד'..." כב' הנשיאה, השופטת חיות, עמדה בעיניין דליאור, על חשיבות בחינת מאזן הנוחות כדלהלן: "לא אחת נפסק כי לצורך עיכוב ההליכים על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות". עיכוב ההליך שבנידון נידרש וזאת נוכח העובדה שמתנהל הליך מקביל אשר המשיבים נכללים במסגרתו, כך שלא רק שהכרעה בבקשה לאישור תשפיע באופן ישיר על טענות המשיבים בהליך שבנידון, אלא שמאחר והמשיבים הם חלק מהקבוצה שבשמה הוגשה התביעה הייצוגית, הרי שהבקשה לאישור טומנת בחובה גם את תביעת המשיבים באופן המייתר את ניהול ההליך שבנידון.

...

כמו כן, אם לא תתקבל בסופו של דבר, הבקשה לאישור, הדבר לא יגרע מטענותיהם של המשיבים ולא יגרע מזכותם לחזור ולנהל את תביעתם במסגרת ההליך שבכותרת.

אני סבורה שהמשיבה לא הצביעה על פגיעה כאמור, שהרי בסיומה של ההכרעה בתובענות הקודמות שמתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אין כל מניעה לחדש את ניהולה של התובענה דנן ולאפשר למשיבה להשמיע עדיה ולהציג ראיותיה, והכל בכפוף לקביעות בית המשפט המחוזי בתל אביב בתובענות המתנהלות בפניו.

מהנימוקים דלעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב הדיון בתביעה שבכותרת וזאת עד להכרעה בהליך המקביל.

כך נכתב בעמ' 13 לדברי ההסבר של התקנות החדשות לעניין תקנות 21 עד 23 ותקנה 80(ב) : "בסיס שני ההסדרים (תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי) נותר דומה לזה שהיה קבוע בתקנות הקודמות. בהתאם לתקנה 21 נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב ההגנה כאשר דין תביעה שכנגד כדין תביעה לכל דבר ועניין והיא אינה תלויה בהמשך קיומה של התביעה העקרי. אם הוגשה תביעה שכנגד גם כנגד נתבע שלא היה בעל דין בתביעה המקורית, יש להמציא לו את כל כתבי הטענות שהוגשו בהליך עד לאותו שלב". השינוי העקרי נוגע לבררת המחדל באשר לאפשרות הפרדת הדיון בין התביעה והתביעה שכנגד.

בהקשר זה נכתב, בספרו של יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש, מהדורה שניה (2020), 191-192: "תקנה 21(ג) לתקנות קובעת כי בית המשפט יורה על עתוי שמיעת התביעה שכנגד וסדר נהולה. ניסוח זה דומה לניסוחה של תקנה 53 לתקנות הקודמות, שעסקה בתביעה שכנגד, אך אפשר למצוא הבדל אחר, שאינו נחזה כמהותי. תקנה 53(ב) לתקנות הקודמות קבעה כי תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית....מנוסח תקנה 21 לתקנות עולה שיקול דעת רחב של בית המשפט אשר לשאלה אם לשמוע את התביעה שכנגד עם התביעה העיקרית. אחד המקרים העקריים שבהם ראוי לשקול את הפרדת הדיון בתביעה העיקרית מהדיון בתביעה שכנגד הוא כאשר יגרום האיחוד לסירבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה העיקרית יתר על המידה". נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד בתנאי כי תהיה זהות בין בעלי הדין בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, לפחות חלקית; פשיטא, תביעה שכנגד היא תביעת הנתבע נגד התובע.

כך או אחרת, שקולי יעילות ושיקולים הקשורים בקידום ההליך התלוי ועומד הם שיקולים הנשקלים ע"י בית המשפט אף אם לא מועלים ע"י התובעים.

...

דיון והכרעה הדין עם הנתבעים שכנגד, ודין התביעה שכנגד להיות מסולקת על הסף.

לאור האמור, ומאחר ואין בין הנתבעים שכנגד, מי שתבע בתביעה המקורית, אני מורה על סילוק התביעה שכנגד על הסף.

נטען, כי נקבע בפסיקה שלצורך עיכוב ההליך מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד, אין הכרח שתהיה זהות בין הצדדים בשני ההליכים, מקום בו מדובר בעניינים דומים, עילות זהות ואנטרס זהה, ודי בכך שהמבקש יראה כי קיימת חפיפה חלקית בין העניינים הנדונים בשני ההליכים.

...

בנסיבות דנן, נטען, כי טענת ההגנה של שטראוס בהליך הנוסף חופפת במלואה לטענת ההגנה שלו בתביעה בהליך דנן, והעובדה שתביעה זו הוגשה על ידי השמאים ולא על ידי הטחנה, אינה צריכה לשנות ממסקנה זו. כן ביקש שטראוס ליתן משקל לכך שההליך הנוסף מצוי בשלבים מתקדמים של בירור.

על אף האמור, מצאתי כי לא די בכך על מנת לעכב את ההליכים בתיק זה, ואלה הם השיקולים שהובילו אותי למסקנה זו: עילת התביעה בהליך האחר, תביעה לעודף שכר הטרחה, אינה נוגעת למחלוקת בין הצדדים בהליך שבפניי; גרסת עד ההגנה בהליך האחר פורטה לראשונה בתצהירו, ואין לה ביטוי בכתב ההגנה של שטראוס בהליך הנוסף; תצהיר עד ההגנה הונח בתיק בהליך הנוסף, לאחר שכבר הוגשה תביעת השמאים דכאן; בכתב ההגנה הותיר שטראוס פתח להתדיינות עתידית בינו ובין השמאים בעניין שכר הטרחה, בציינו: "ככל שהשמאי סבור שמגיעה לו תמורה כספית בהקשר זה, מוזמנת התובעת (הטחנה) להפנותו לנתבע", מבלי שתפורט הגרסה שהועלתה בהמשך בתצהיר; הכרעה בגרסת העד ביחס לקיומו של הסכם קודם בעל פה בין הטחנה ובין שטראוס אינה חיונית למתן פסק-הדין בתביעה לעודף שכר הטרחה, שכן גם לגרסת שטראוס, לא היה בכוונתו לגבות שכר טרחה העולה בשיעורו על 20% מהחיסכון.

לנוכח המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות הבקשה בסך 1,250 ₪, בתוך 30 ימים.