ביום 18.5.2021 הוגשה בקשה שכותרתה – "בקשה להקפאת הליכים". הבקשה נומקה בהליך התלוי ועומד בפני בג"צ (בג"צ 4343/19, כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים ואח' נ' הכנסת ואח').
...
יום למחרת ההחלטה הקודמת, היינו, יום אחד לפני מועד הדיון, הוגשה בקשת דחייה נוספת ואותה שב ב"כ ונימק בטענה לקיומו של הליך תלוי ועומד בבג"צ. עוד באותו היום ניתנה החלטתי שאותה אביא במלואה:
"לאחר קבלת עמדת המשיב נתתי את דעתי לבקשה זו, והגעתי לכלל מסקנה, שלא יהא נכון להורות על דחיית הדיון, בפרט נוכח צו הביניים שתחתיו מוסיפה המערערת 2 ושוהה בישראל. מצב בו מתבקש בית המשפט לדחיות, כאשר ברקע צו ביניים, יש בו מידה יתירה של בעייתיות. היה ויהיו העותרים נכונים להשעיית הצו אשוב ואשקול בבקשת הדחיה. עם זאת, אאפשר לב"כ הצדדים לטעון לשאלת ההשלכות של הבג"ץ על השאלה האם משליך הדיון באותו בג"ץ על הדיון בפרשה זו, וטענות הצדדים גם לשאלה זו – תישקלנה. הדיון מחר, במועדו".
לא חלף זמן רב ואכן אישרו המערערות, כלשונן, כי הינן נכונות להשהות את צו הביניים.
סוף דבר, על הפרק התנהלות שאין בידי לקבלה, והבקשה נדחית.
מן המקובץ עולה, שבמועד בו ניתנת החלטתי זו, חפצות המערערות במקביל – הן, לעכב את הדיון שנקבע לעניינן, הן, לעשות זאת בחסות צו ביניים, והן להתנער מהסכמתם לכך שתותנה הסכמתי לדחיית מועד הדיון הקודם בביטול צו הביניים.
סוף דבר – לפנים משורת הדין ומטעמים אנושיים, אהיה נכון לחדש את צו הביניים, אך זאת, רק לאחר שיישאו המערערות בהוצאות המדינה בשל אבדן זמנו של בית המשפט בעקבות ביטול הדיון הקודם, וכן בשל בקשה זו, בסך של 1,000 ₪.