מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הליך קביעת מיקום הכליאה

בהליך רע"ב (רע"ב) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

המבקש, יליד 1998, עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בגין חשד למעורבות בפרשייה הידועה כ"פרשיית דומא".
כן נקבע כי שיקול דעתו של המשיב באשר למיקום כליאתם של אסירים הוא רחב ובית המשפט לא יתערב בו אלא במשורה.
...
המשיב בתגובתו לבקשה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מגלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.
מכל האמור לעיל עולה כי בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

קביעת מקום כליאה היא בסמכות ייחודית של גורמי הפיקוד והמקצוע של שב"ס. ככלל לא יתערב בית משפט בהחלטה על קביעת מיקום כליאה או העברת אסיר מכלא אחד לאחר.
שב"ס ישקול את כל השיקולים הנדרשים לעניין ויקבל החלטה חדשה בכל הנוגע למקום כליאתו של העותר, זאת בעת היותו עצור עד לתום ההליכים.
...
בכל הנוגע לעניין מקום כליאתו של העותר 3 – אני מורה כי עניינו של העצור יוחזר לדיון אצל שב"ס, זאת בשים לב להחלטות שהתקבלו בעניין העותרים 1 ו-2, כל זאת על אף המידעים שהוצגו לבית המשפט שבחלקם המכריע היו משותפים גם לעותר 3.
בשים לב לאילוצי החגים מהצד האחד, ומועד חידוש משפטם של העותרים (ישיבה ראשונה בסדרת הישיבות המתוכננות נקבעה ליום 29.10.18), אני מורה כי עניינו של העותר 3 יידון מחדש והחלטה חדשה תתקבל מוקדם ככל שניתן ולא יאוחר מיום 4.10.18, באופן שיאפשר לעותר 3 לשקול צעדיו.
בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לכן נקבע במסגרת פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת כי על המשיב לשוב ולבחון את מיקום וסדרי הכליאה של העותרים תוך הבאה בחשבון של מכלול הנתונים הנ"ל, בין כל יתר הגורמים הנשקלים, וליתן החלטה בכל הנוגע לסדרי ומקומות הכליאה שבהם ישהה כל אחד מהעותרים בעת שמיעת משפטו.
נטען כי העותרים נשפטו לאחרונה בהליכים של דין משמעתי והתנהגותם במהלך מעצרם מהוה שיקול שניתן לשקול במסגרת בקשות מסוג זה. לכן נטען כי ההחלטה שהתקבלה בעיניינם של העותרים סבירה ומידתית, נשקלו השיקולים הרלוואנטיים ואין פגם המצדיק היתערבות.
...
דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר החסוי שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את העתירה, שכן לא מצאתי שנפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות.
בכפוף להנחיה לבחון את האמור לעיל , אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בטיעוניה לעונש עתרה המשיבה לקביעת מיתחם ענישה העומד על "מאסר קצר ועד שמונה חודשי מאסר שיכול ויבוצעו בעבודות שירות, ככל שיימצא מתאים לכך". המאשימה עתרה לקביעת מיקומו של המערער "בתחום בינוני עליון של המיתחם" בשים לב להרשעותיו הקודמות, ומשכך עתרה לגזור עליו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ככל שיתאים לכך, וכן מאסר על תנאי ופצוי.
בנוסף לכך נקבע כי נוכח חומרתה הרבה של העבירה ועברו הפלילי של המערער, אין תחליף להטלת מאסר בפועל עליו שירוצה בין כתלי בית הכלא, חרף עמדתה המקילה של המשיבה: "מעשהו של הנאשם הוא מעשה אלים, בריוני, פסול ואסור היה כי ייעשה. הוא נקט אלימות כלפי הממונה עליו בעבודה ומי שיש ביניהם באופן אנהרנטי יחסי מרות. גם אם אניח שיש אמת בהסברו של הנאשם ממנו משתמע כי המתלונן לא גילה רגישות לעובדה לפיה הוא שוהה לצד אישתו, הרי תחושות האכזבה או הכעסים שהיו בליבו כלפי המתלונן, אינן מצדיקות – בשום אופן וצורה – את המעשה שעשה". ובהמשך נקבע: "בנסיבות העניין, אני סבור כי עמדת המאשימה שעותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך, היא מקילה בנסיבות העניין ואינה הולמת את חומרת הנסיבות שלפניי שמחייבות מאסר של ממש. אדגיש, כפי שעולה מעברו של הנאשם, מחד-גיסא, הרצף וסמיכות הזמנים של חוסר היתנהגות נורמאטיבית (עבירות בוצעו בשנים 2015, 2017, 2018 (ההליך דה-כאן) ו-2019), ומאידך-גיסא עונשי המאסר הממושכים בהם נשא משך תקופה זו, כל אלה מצביעים על כך שלנאשם ישנו קושי ממשי בהפנמת האיסורים שבדין ונראה שעונשים שהושתו עליו בעבר, לא הרתיעו אותו. הא-ראיה כאמור, אף שהנאשם נכלא מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, לרבות עקב עבירות אלימות, זה לא הרתיע אותו שלא לנהוג בצורה בריונית ואלימה בארוע מושא האישום. הוא לא שלט בכעסו, היכה בראשו של הקורבן, הרימוהו והפילוהו ארצה. אקט אלים ומשפיל. הקורבן הוא הממונה עליו בעבודה. יחסי מרות, כגון יחסי עובד – מעביד, באופן אנהרנטי יכולים להיות מלווים בחיכוכים, מתחים וכעסים. אין באלה כדי להצדיק אלימות ויש להוקיע זאת". טיעוני הצדדים בעירעור ב"כ המערער טוען כי "חזקה כי לפחות בקשת המאשימה לעונש משקפת את האנטרס הצבורי, ולא היה כל בסיס או נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מבקשת המאשימה". וכי "כל אותן הילכות בעיניין הסדרי טיעון וכיבודם חלות כאן ביתר שאת כאשר המאשימה מבקשת עונש של עבודות שירות, ללא הסדר בעיניין העונש ולא היה כל בסיס לחריגה מבקשת המאשימה". עוד נטען כי העונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה הראויה "והעונש שניתן על פניו ניתן מהסיבה שבית המשפט מוסמך, ויכול ורוצה להחמיר, כשאמת המידה המונחת בגזר הדין היא להחמיר כמה שיותר, ללא כל מטרת ענישה מוגדרת". לדבריו עדיפה למערער כל תקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות על תקופה קצרה של מאסר בפועל.
...
בנוסף לכך נקבע כי נוכח חומרתה הרבה של העבירה ועברו הפלילי של המערער, אין תחליף להטלת מאסר בפועל עליו שירוצה בין כתלי בית הכלא, חרף עמדתה המקלה של המשיבה: "מעשהו של הנאשם הוא מעשה אלים, בריוני, פסול ואסור היה כי ייעשה. הוא נקט אלימות כלפי הממונה עליו בעבודה ומי שיש ביניהם באופן אינהרנטי יחסי מרות. גם אם אניח שיש אמת בהסברו של הנאשם ממנו משתמע כי המתלונן לא גילה רגישות לעובדה לפיה הוא שוהה לצד אשתו, הרי תחושות האכזבה או הכעסים שהיו בלבו כלפי המתלונן, אינן מצדיקות – בשום אופן וצורה – את המעשה שעשה". ובהמשך נקבע: "בנסיבות העניין, אני סבור כי עמדת המאשימה שעותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך, היא מקלה בנסיבות העניין ואינה הולמת את חומרת הנסיבות שלפניי שמחייבות מאסר של ממש. אדגיש, כפי שעולה מעברו של הנאשם, מחד-גיסא, הרצף וסמיכות הזמנים של חוסר התנהגות נורמטיבית (עבירות בוצעו בשנים 2015, 2017, 2018 (ההליך דה-כאן) ו-2019), ומאידך-גיסא עונשי המאסר הממושכים בהם נשא משך תקופה זו, כל אלה מצביעים על כך שלנאשם ישנו קושי ממשי בהפנמת האיסורים שבדין ונראה שעונשים שהושתו עליו בעבר, לא הרתיעו אותו. הא-ראיה כאמור, אף שהנאשם נכלא מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, לרבות עקב עבירות אלימות, זה לא הרתיע אותו שלא לנהוג בצורה בריונית ואלימה באירוע מושא האישום. הוא לא שלט בכעסו, היכה בראשו של הקורבן, הרימוהו והפילוהו ארצה. אקט אלים ומשפיל. הקורבן הוא הממונה עליו בעבודה. יחסי מרות, כגון יחסי עובד – מעביד, באופן אינהרנטי יכולים להיות מלווים בחיכוכים, מתחים וכעסים. אין באלה כדי להצדיק אלימות ויש להוקיע זאת". טיעוני הצדדים בערעור ב"כ המערער טוען כי "חזקה כי לפחות בקשת המאשימה לעונש משקפת את האינטרס הציבורי, ולא היה כל בסיס או נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מבקשת המאשימה". וכי "כל אותן הלכות בעניין הסדרי טיעון וכיבודם חלות כאן ביתר שאת כאשר המאשימה מבקשת עונש של עבודות שירות, ללא הסדר בעניין העונש ולא היה כל בסיס לחריגה מבקשת המאשימה". עוד נטען כי העונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה הראויה "והעונש שניתן על פניו ניתן מהסיבה שבית המשפט מוסמך, ויכול ורוצה להחמיר, כשאמת המידה המונחת בגזר הדין היא להחמיר כמה שיותר, ללא כל מטרת ענישה מוגדרת". לדבריו עדיפה למערער כל תקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות על תקופה קצרה של מאסר בפועל.
ב"כ המשיבה מפנה עוד לעברו הפלילי של המערער בעבירות דומות, וטוענת כי העונש שנגזר על המערער מאוזן, ומשכך אין עילת התערבות בו. דיון והכרעה דין הערעור להידחות.
אשר על כן הערעור נדחה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

למעשה, במהלך 12 השנים הרלוואנטיות לאישומים, עסק הנאשם באופן מתמיד בעבריינות-מס, בה דבק כבמשלח-יד. מדיניות הענישה שמוכתבת על-ידי בית המשפט העליון היא ברורה, עקבית ונחרצת, ולפיה בנסיבות מעין-אלו, וכשמדובר בעבירות שקל לבצען במסתור וגודל הפיתוי מחייב הרתעה נחושה, לא ניתן להמנע מעונש מאסר שמשמעו כליאה לתקופה משמעותית, לצד קנס גבוה [וראו רע"פ 1383/22 אבו כאשף נ' מ.י. (2022), סעיף 12 והאסמכתאות הנזכרות שם].
הכרה בשיקום מסוג זה נעשתה עד עתה במקרים חריגים, רובם ככולם בענייניהם של נאשמים צעירים [רע"פ 1441/14 האבט חמיס נ' מ.י. (2014); ע"פ 5341/13 מ.י.נ' אלקרעאן (2014); ת"פ (ת"א) 37164-05-13 מ.י. נ' רוכברגר (2015), הערת שוליים 16]; הנאשם, שלא נטל אחריות מלאה על מעשיו, אינו מבקש שינוי ותיקון אלא את המשך חייו כשהיו, תוך מיזעור הנזק שצפוי לו בהליך הפלילי.
וראו דברים כדורבנות מפי בית המשפט העליון – "גם שקולי שקום בעיניינו של המערער, ובהם העובדה כי בתקופה הממושכת מאז ביצוע העבירות לא שב המערער לבצע עבירות אחרות והוא מנהל אורח חיים נורמאטיבי, אינם מצדיקים חריגה לקולא ממיתחם העונש ההולם. מה גם שבהיעדר נטילת אחריות, קשה לקבל את טענת השקום" [ע"פ 7391/19 כהן נ' מ.י. (2020)]; מכל מקום, לנוכח דרישתה של ההלכה הפסוקה, למתן ערך מוגבל לשיקולי שקום בעבירות מיסים חמורות, ספק אם ניתן לתת להפסקה בפעילות הפלילית משקל פורץ-גדר עד כדי חריגה מהמתחם, להבדיל ממשקלה כנסיבה בין הנסיבות שאינן קשורות לעבירה ושתשמשנה לקביעת מיקום העונש במיתחם; שקולי צדק בשל מצב רפואי: הנאשם מבקש לתת למצבו הרפואי משקל מכריע, ומסתמך על עניינו של מר לופוליאנסקי, שנידון בע"פ 4456/14 קלנר נ' מ.י. (2015).
...
לנוכח ריבויים של פסקי-דין וגזרי-דין המצביעים אף-הם על נתיב-ענישה ברור, שחלקם צורף לטיעוני התביעה כאן וחלקם מובא בהסכמה בפסקי הדין שנסקרו לעיל, וכשההגנה אינה יכולה לחתור תחת המסקנה העולה מאלו – ניתן לקבוע כי בנסיבות דומות ובסדרי-גודל דומים, לא יפחת סף המתחם מ-30 חודשי מאסר בפועל, יחד עם קנס משמעותי, כעונשים עיקריים.
סוף-דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום 24.04.22; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ; קנס בסך 200,000 ₪, שישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בכל ראשון לחודש, החל מחלוף חודשיים מיום שחרורו ממאסר, או 10 חודשי מאסר תמורתו.
לא תיחתם ההתחייבות, יאסר הנאשם למשך שלושה חודשים; נאשמות 2 – 7: אני גוזר על כל נאשמת קנס בסך 100 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו