בטיעוניה לעונש עתרה המשיבה לקביעת מיתחם ענישה העומד על "מאסר קצר ועד שמונה חודשי מאסר שיכול ויבוצעו בעבודות שירות, ככל שיימצא מתאים לכך". המאשימה עתרה לקביעת מיקומו של המערער "בתחום בינוני עליון של המיתחם" בשים לב להרשעותיו הקודמות, ומשכך עתרה לגזור עליו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ככל שיתאים לכך, וכן מאסר על תנאי ופצוי.
בנוסף לכך נקבע כי נוכח חומרתה הרבה של העבירה ועברו הפלילי של המערער, אין תחליף להטלת מאסר בפועל עליו שירוצה בין כתלי בית הכלא, חרף עמדתה המקילה של המשיבה:
"מעשהו של הנאשם הוא מעשה אלים, בריוני, פסול ואסור היה כי ייעשה. הוא נקט אלימות כלפי הממונה עליו בעבודה ומי שיש ביניהם באופן אנהרנטי יחסי מרות. גם אם אניח שיש אמת בהסברו של הנאשם ממנו משתמע כי המתלונן לא גילה רגישות לעובדה לפיה הוא שוהה לצד אישתו, הרי תחושות האכזבה או הכעסים שהיו בליבו כלפי המתלונן, אינן מצדיקות – בשום אופן וצורה – את המעשה שעשה".
ובהמשך נקבע:
"בנסיבות העניין, אני סבור כי עמדת המאשימה שעותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך, היא מקילה בנסיבות העניין ואינה הולמת את חומרת הנסיבות שלפניי שמחייבות מאסר של ממש. אדגיש, כפי שעולה מעברו של הנאשם, מחד-גיסא, הרצף וסמיכות הזמנים של חוסר היתנהגות נורמאטיבית (עבירות בוצעו בשנים 2015, 2017, 2018 (ההליך דה-כאן) ו-2019), ומאידך-גיסא עונשי המאסר הממושכים בהם נשא משך תקופה זו, כל אלה מצביעים על כך שלנאשם ישנו קושי ממשי בהפנמת האיסורים שבדין ונראה שעונשים שהושתו עליו בעבר, לא הרתיעו אותו. הא-ראיה כאמור, אף שהנאשם נכלא מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, לרבות עקב עבירות אלימות, זה לא הרתיע אותו שלא לנהוג בצורה בריונית ואלימה בארוע מושא האישום. הוא לא שלט בכעסו, היכה בראשו של הקורבן, הרימוהו והפילוהו ארצה. אקט אלים ומשפיל. הקורבן הוא הממונה עליו בעבודה. יחסי מרות, כגון יחסי עובד – מעביד, באופן אנהרנטי יכולים להיות מלווים בחיכוכים, מתחים וכעסים. אין באלה כדי להצדיק אלימות ויש להוקיע זאת".
טיעוני הצדדים בעירעור
ב"כ המערער טוען כי "חזקה כי לפחות בקשת המאשימה לעונש משקפת את האנטרס הצבורי, ולא היה כל בסיס או נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מבקשת המאשימה". וכי "כל אותן הילכות בעיניין הסדרי טיעון וכיבודם חלות כאן ביתר שאת כאשר המאשימה מבקשת עונש של עבודות שירות, ללא הסדר בעיניין העונש ולא היה כל בסיס לחריגה מבקשת המאשימה".
עוד נטען כי העונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה הראויה "והעונש שניתן על פניו ניתן מהסיבה שבית המשפט מוסמך, ויכול ורוצה להחמיר, כשאמת המידה המונחת בגזר הדין היא להחמיר כמה שיותר, ללא כל מטרת ענישה מוגדרת". לדבריו עדיפה למערער כל תקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות על תקופה קצרה של מאסר בפועל.
...
בנוסף לכך נקבע כי נוכח חומרתה הרבה של העבירה ועברו הפלילי של המערער, אין תחליף להטלת מאסר בפועל עליו שירוצה בין כתלי בית הכלא, חרף עמדתה המקלה של המשיבה:
"מעשהו של הנאשם הוא מעשה אלים, בריוני, פסול ואסור היה כי ייעשה. הוא נקט אלימות כלפי הממונה עליו בעבודה ומי שיש ביניהם באופן אינהרנטי יחסי מרות. גם אם אניח שיש אמת בהסברו של הנאשם ממנו משתמע כי המתלונן לא גילה רגישות לעובדה לפיה הוא שוהה לצד אשתו, הרי תחושות האכזבה או הכעסים שהיו בלבו כלפי המתלונן, אינן מצדיקות – בשום אופן וצורה – את המעשה שעשה".
ובהמשך נקבע:
"בנסיבות העניין, אני סבור כי עמדת המאשימה שעותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך, היא מקלה בנסיבות העניין ואינה הולמת את חומרת הנסיבות שלפניי שמחייבות מאסר של ממש. אדגיש, כפי שעולה מעברו של הנאשם, מחד-גיסא, הרצף וסמיכות הזמנים של חוסר התנהגות נורמטיבית (עבירות בוצעו בשנים 2015, 2017, 2018 (ההליך דה-כאן) ו-2019), ומאידך-גיסא עונשי המאסר הממושכים בהם נשא משך תקופה זו, כל אלה מצביעים על כך שלנאשם ישנו קושי ממשי בהפנמת האיסורים שבדין ונראה שעונשים שהושתו עליו בעבר, לא הרתיעו אותו. הא-ראיה כאמור, אף שהנאשם נכלא מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, לרבות עקב עבירות אלימות, זה לא הרתיע אותו שלא לנהוג בצורה בריונית ואלימה באירוע מושא האישום. הוא לא שלט בכעסו, היכה בראשו של הקורבן, הרימוהו והפילוהו ארצה. אקט אלים ומשפיל. הקורבן הוא הממונה עליו בעבודה. יחסי מרות, כגון יחסי עובד – מעביד, באופן אינהרנטי יכולים להיות מלווים בחיכוכים, מתחים וכעסים. אין באלה כדי להצדיק אלימות ויש להוקיע זאת".
טיעוני הצדדים בערעור
ב"כ המערער טוען כי "חזקה כי לפחות בקשת המאשימה לעונש משקפת את האינטרס הציבורי, ולא היה כל בסיס או נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מבקשת המאשימה". וכי "כל אותן הלכות בעניין הסדרי טיעון וכיבודם חלות כאן ביתר שאת כאשר המאשימה מבקשת עונש של עבודות שירות, ללא הסדר בעניין העונש ולא היה כל בסיס לחריגה מבקשת המאשימה".
עוד נטען כי העונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה הראויה "והעונש שניתן על פניו ניתן מהסיבה שבית המשפט מוסמך, ויכול ורוצה להחמיר, כשאמת המידה המונחת בגזר הדין היא להחמיר כמה שיותר, ללא כל מטרת ענישה מוגדרת". לדבריו עדיפה למערער כל תקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות על תקופה קצרה של מאסר בפועל.
ב"כ המשיבה מפנה עוד לעברו הפלילי של המערער בעבירות דומות, וטוענת כי העונש שנגזר על המערער מאוזן, ומשכך אין עילת התערבות בו.
דיון והכרעה
דין הערעור להידחות.
אשר על כן הערעור נדחה.
