הליך פלילי נגד נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין

דיון והכרעה סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "חסד"פ") שכותרתו "נאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין" קובע – "קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, או לפי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסנגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו". סעיף 19ב(1) לחוק הסעד קובע - "הועמד אדם לדין פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו שלו, אחת מאלה:

...

כידוע, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלה אם נאשם הוא בעל "ליקוי שכלי התפתחותי" או סובל מ"ליקוי בכושרו השכלי" והוא רשאי להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגיעה ועדת האבחון.

אני סבורה, כי נכון להיום אין באפשרות הנאשם לעקוב אחרי ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וכי בהעדר יכולת מצידו לסייע לעורך-דינו ולתקשר איתו יש כדי להצדיק את הפסקת ההליכים כנגדו וזאת כדי למנוע פגיעה בזכותו להליך הוגן.

לאור האמור ומשכך הוא מצב הדברים, אני מורה על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם 1 בהתאם לסעיף 170 לחסד"פ. ועדת האבחון מתבקשת להודיע לסניגוריה הציבורית ולתביעה (השירות המשפטי של עיריית תל אביב, המחלקה הפלילית) על מועד הבאת הנאשם בפני ועדת האבחון, ככל שיובא בפניה.

מעיון בגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה שבשנת 2017 הנאשם הועמד לדין בבית המשפט השלום ברמלה במסגרת ת"פ 36081-06-17 בגין עבירת איומים וההליכים כנגדו הופסקו בשל כך שנימצא בלתי מסוגל לעמוד לדין עקב מחלת נפש וניתן צו אישפוז בעיניינו.

...

בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה שההליך הפלילי ממשיך כסדרו כאשר הנאשם מייצג את עצמו.

לפיכך, בעת שהנאשם סירב להיחקר בחקירה נגדית, הוא לא יכול ליהנות מהאמור בסעיף 162(ב), ואין מנוס מלהחיל עליו את סעיף 162(א) כפי שעשיתי לעיל.

הנני קובע שמתקיים גם היסוד הנפשי של כוונה להפחידם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: באישום הראשון בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בתאריך 15.1.22 ב"כ הנאשם, עו"ד אורנית מרום, טענה כי אין ביכולתו של הנאשם להישתלב בהליכי גמילה וביקשה בטיעוניה הארכת המאסר המותנה שהוטל עליו בשל קרבה לסייג לאחריות פלילית מתוקף מצב נפשי מורכב.

היא הדגישה כי רשומו הפלילי כולל הליכים שהסתיימו בזיכוי מחמת מחלת נפש וכן הפסקת הליכים מחמת אי מסוגלותו לעמוד לדין.

מאז ניפתחו נגדו שני הליכים פליליים נוספים, שהסתיימו בשל אי יכולתו לעמוד לדין והיותו לאו בר עונשין, בשל מחלת נפש.

...

התוצאה היא כי באם יופעל עונש מאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו, יישלח הנאשם לראשונה בחייו למאסר.

אני סבור כי לנוכח נסיבותיו של נאשם זה וכלל הנסיבות שתוארו לעיל, תוצאה זו הינה לא מידתית ולא צודקת, ואף עלולה לגרום נזק רב לנאשם ולמשפחתו ובסופו של דבר אף לאינטרס הציבורי.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חידוש מאסר על תנאי בן חודשיים שהוטל על הנאשם בת"פ 26450-07-18, וזאת למשך שנתיים מהיום.

הפן הנורמאטיבי -כשרות דיונית: הבסיס הנורמאטיבי לדיוננו מצוי בסעיפים 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב -1982 ו-15 (א) לחוק טפול בחולי נפש התשנ"א-1991, המורים כי אם בית המשפט מוצא, על סמך ראיות שהונחו לפניו, שנאשם לוקה במחלת נפש במועד הרלוואנטי, וכן שבעטיה של מחלה זו איננו מסוגל לעמוד לדין, הוא רשאי להורות על אשפוזו (או ליתן צו לטפול מרפאתי) וכן להפסיק נגדו את ההליכים הפליליים.

...

בהקשר זה נוסיף, כי לא ברור לנו כיצד, על בסיס דברי הנאשם בלבד, הגיע המומחה למסקנה שהנאשם אינו יכול להשתתף באופן ייעל בתכנון אסטרטגיה משפטית , זאת כפי שביטא המומחה בסעיף 4 לקריטריונים.

לסיכום: כאמור, לא שוכנענו שהנאשם איננו מסוגל לעמוד לדין בעת הזאת.

סיכומו של דבר, אנו מקבלים את חוות דעתם של ד"ר פלופסקי ועמרמי –ויצמן וקובעים שהנאשם כשיר לעמוד לדין.

ומה היא אי מסוגלות? יראו נאשם ככשיר לעמוד לדין אם הוא מסוגל לתקשר עם עורך דינו באופן בסיסי ולהבין את ההליך המשפטי ולו באופן בסיסי, קרי, אם הוא מודע להמצאותו באולם בית המשפט, אם הוא מזהה את בעלי התפקידים ומבין את תפקידם, אם הוא מבין את האישומים נגדו ומבין את העדויות באופן בסיסי ומסוגל לזהות האם הן משרתות את טובתו או פועלות נגדו.

הינה כי כן, העדר מסוגלות לעמוד לדין משמעו חוסר יכולת לעקוב באופן מושכל אחר ההליך הפלילי וליטול בו חלק.

...

אשר על כן, הערעור נדחה על כל חלקיו.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' עמית כי דין הערעור להידחות.

מסקנה זו היא מחויבת המציאות, אף מבלי להידרש בפירוט לכלל הסוגיות שעליהן הרחיב חברי.