אם יש בדברים שפורסמו הפרת משמעת והפרת חובת נאמנות, היה על המועצה לנקוט בהליך פיטורים במסלול של העמדת מר רביד לדין משמעתי, בהתאם למנגנון שנקבע בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח – 1978.
אכן, כפי שטענה המועצה, בקשת רשות העירעור מעוררת לדיון שאלות משפטיות עקרוניות ובכלל זה גבולות חופש הביטוי של עובד רשות מקומית המתמודד במערכת הבחירות; מה הוא האיזון הראוי בין חופש הביטוי, הזכות להבחר וחובותיו של עובד בכיר המחויב בלויאליות, והאם חרג מר רביד מהגבול הראוי; מה הוא מסלול הפיטורים הנכון במצב דברים זה - פיטורים מחמת עבירת משמעת או פיטורי אי התאמה.
...
השופטת לאה גליקסמן:
לפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (סע"ש 34262-01-4; סגן הנשיאה אייל אברהמי ונציגות הציבור גב' גילה פרימק וגב' תמר סליימן), אשר נעתר לבקשתו של המשיב 1 בשתי הבקשות (להלן – מר רביד), וקבע כי החלטתו של מר דב ליטבינוף (להלן – ראש המועצה) שאושרה על ידי מליאת המועצה האזורית תמר (להלן – המועצה) לפטר את מר רביד בטלה, ולמצער ניתנת לביטול, ובית הדין האזורי מבטל אותה; המועצה תשיב את מר רביד לתפקידו ותעניק לו את כל סמכויותיו כפי שהיו לו עד חודש ספטמבר 2013, ובפרט תחברו לאלתר למערכת המחשוב של המועצה ותאפשר לו כניסה למשרדו; מר רביד זכאי לשכרו הרגיל שהיה לו עד חודש ספטמבר 2013, כאשר הטענה בדבר שכר חורג תבורר אל מול הגורם המתאים על פי דין; המועצה וראש המועצה ישלמו כל אחד הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.
הסבריו "הפתלתלים" של ראש המעוצה את הדברים שנשמעו בהקלטה לא שכנעו כי מדובר היה רק באכזבה שהביע ראש המועצה, אלא היה בהם איום ברור שבסופו של דבר מומש, הלכה למעשה, באמצעות החלטת המועצה.
הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים, החלטת בית הדין האזורי וכלל החומר שבתיק, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.
לאור כל האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.
