בתמצית יצוין כבר עתה, כי הצדדים חלוקים ביחס לזכות העירעור ביחס להחלטות האמורות, שכן לטענת הוועדה המקומית מדובר בהחלטות ביניים, אשר אין מקור חוקי המקים זכות ערעור בעיניינן; בנימין טוענת מנגד, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, שכן ההחלטה הראשונה אינה החלטת ביניים, כי אם פסק דין חלקי, ומכאן שעומדת לה זכות ערעור; ובאשר לבקשת רשות העירעור, עניינה סעד ביניים לעיכוב ביצוע ההחלטה בעיניין זה, במסגרת העירעור.
"
[ההדגשות במקור-נ.ע.]
לאחר קבלת ההחלטה, פנתה בנימין לועדת הערר בבקשה להקפיא את מינוי השמאי המייעץ, וביום 20.1.2019 ניתנה ההחלטה השניה, במסגרתה דחתה ועדת הערר את בקשתה זו, בזו הלשון:
"איננו רואים מקום להקפאת מינוי השמאי המייעץ שמונה לפי החלטתנו. הבקשה נדחית".
על ההחלטה הראשונה הגישה בנימין את העירעור הנידון, ואילו על ההחלטה השניה הגישה בנימין את בקשת רשות העירעור הנלווית, אשר ניפתחה כבקשה במסגרת העירעור.
כך, לטענת הועדה המקומית, העירעור הוגש על החלטת ועדת הערר למינוי שמאי מייעץ, שהיא החלטת ביניים בלבד אשר אין בה לסיים את ההליך, ואשר אינה נמנית על סוג ההחלטות לגביהן קמה זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים.
.
אנו סבורים, כי גם אם ניתן היה לבסס יותר את מהות ההשבחה, וכאשר עולה כי התכנית אכן לא ביטלה את המושאע במגרשים החדשים, עדיין יש בשומה כדי לבסס את העמדה השמאית של שמאי הועדה המקומית לפיה חלה השבחה עקב אישור התכנית.
זו לשון הסעיף:
מינוי שמאי מייעץ
(א) סברה ועדת הערר כי יש מקום לכאורה למנות שמאי מייעץ כאמור בסעיף 14(ג)(2) לתוספת השלישית לחוק לשם בירור הסוגיות הטעונות הכרעה בערר, רשאית היא לפנות ליושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מייעץ כאמור, אף בלי שקיימה דיון בעיניין זה בנוכחות הצדדים בערר, ובילבד שקודם לפנייתה תודיע על כך לצדדים ותאפשר להם להגיש את טענותיהם בכתב בעיניין זה.
(ב) פניית יושב ראש הועדה ליושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מייעץ תוגש לפי הטופס שבתוספת השנייה לתקנות התיכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה להכרעה לפני שמאי מכריע או שמאי מייעץ), התשס"ט-2008, בשינויים המחויבים.
...
בתמצית יצוין כבר עתה, כי הצדדים חלוקים ביחס לזכות הערעור ביחס להחלטות האמורות, שכן לטענת הועדה המקומית מדובר בהחלטות ביניים, אשר אין מקור חוקי המקים זכות ערעור בעניינן; בנימין טוענת מנגד, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, שכן ההחלטה הראשונה אינה החלטת ביניים, כי אם פסק דין חלקי, ומכאן שעומדת לה זכות ערעור; ובאשר לבקשת רשות הערעור, עניינה סעד ביניים לעיכוב ביצוע ההחלטה בעניין זה, במסגרת הערעור.
טענות הצדדים
עיקר טענות הוועדה המקומית בבקשה לסילוק על הסף
הוועדה המקומית טוענת כי דין הערעור המנהלי שהוגש על ההחלטה הראשונה, וכן דין בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה השניה להידחות על הסף, בהעדר מקור חוקי המאפשר הגשתם.
לפיכך, בנסיבות אלה ובשים לב לסעיפי החוק הנזכרים לעיל, סבורני כי אין לבנימין זכות להגשת ערעור, בשלב זה.
בעניין אור ים, הנזכר לעיל, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, במקרה דומה, כי לא ניתן להגיש ערעור על החלטות של ועדת הערר שעניינן מינוי מומחה או מומחים, וסילק את הערעור על הסף:
"בפניי ערעור מנהלי.
"
בסיום הדברים, חזר כבוד השופט פוגלמן על עמדתו לפיה אין אפשרות להשיג על החלטת ביניים של ועדת ערר, והבהיר כי לגישתו אין לאפשר ערעור על החלטת ביניים של ועדת ערר להעביר תביעה לפיצויים לדיון לפני שמאי מכריע, שלא במסגרת ערעור על החלטה סופית, וזאת תוך שקבע כי במקרה הנדון ממילא אין מדובר במקרה המצדיק לחרוג מן הכלל אפילו "אניח כי לא נסגרה הדלת לכך באופן מוחלט" [שם, שם].
כך בהליך האזרחי, ועל אחת כמה וכמה בהליך המנהלי, דוגמת ערעור על החלטת ועדת ערר:
"... החלטות ביניים תמיד משפיעות על האופן שבו ימשיך ההליך להתנהל, וממילא קיים גם החשש שאי-מתן אפשרות לערער באופן מיידי על ההחלטה יביע לכך שההליך יתנהל בנתיב שגוי והדבר יתברר רק בדיעבד. אולם בכך בלבד אין כדי להקנות זכות ערעור מיידית על כל החלטת ביניים, שהרי גם לסדרי-דין כאלה יש מחיר. כך הדבר בהליך אזרחי רגיל, לא כל שכן בהליך שבו אנו דוברים כאן, לאור סעיף 198(ח) כפי שהתפרש בפסיקה."
סבורני כי אף האמור לעיל על מנת תומך במסקנתי לסלק את הערעור על הסף, ומשכך לא ראיתי לדון בטענות נוספות של בנימין ביחס לגופו של חיוב, ובדבר הרחבת החזית הנטענת.
סיכום
לנוכח כל האמור, הערעור מסולק על הסף, מחמת היעדר זכות ערעור על ההחלטות הנ"ל.
המערערת תישא בהוצאות הועדה המקומית בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום.
