הליך מדורג: המשך הליך ומתן רישיון ישיבה לבת זוג

ביום 11.3.2011 נישאה המבקשת לאזרח ישראלי, ובעקבות זאת ניתן לה, ביום 30.4.2012, רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5, והיא החלה בהליך המדורג לקבלת מעמד קבע.

בחודש יולי 2013 נולדה לבני הזוג ילדה משותפת – היא מבקשת 2, אזרחית ישראל (להלן: הבת) – אך מספר חודשים לאחר מכן הודיעה המבקשת כי "הנישואין הסתיימו על רקע של אלימות במשפחה", וביקשה להסדיר את מעמדה לפי נוהל 5.2.0019 ("נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי"; להלן: נוהל אלימות) של המשיבה (להלן: הרשות).

במאמר מוסגר יצוין כי לצד גישה השוללת באופן גורף את המשך ההליך המדורג במקרה של פקיעת הנישואין (עניין בדולב, פסקה 12; עניין גורובץ, פסקה 15), יש המכירים בקיום "פתח צר" להמשך הליך זה – ובילבד שנימצא "דבר מה נוסף, טעם מיוחד" התומך בכך (עניין אדמונינה, פסקה 13 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש.

אכן, זרים המשתייכים לקטגוריה זו נדרשים לעמוד בקריטריונים מחמירים יותר, הכוללים גם דרישות ותק: "ג.6.2.2 בן הזוג קיבל רשיון ישיבה בישראל מסוג א/5 מכוח ההליך המדורג.

...

כמו חברי, אף אני סבורה כי הפגם בהחלטתה של הוועדה הבין-משרדית במקרה דנן נעוץ בכך שלא ניתן משקל מספק לעובדה שהמבקשת נפלה קורבן לאלימות מצד בן זוגה, בהשוואה לשיקולי הזיקה (וראו לעניין זה את דבריה של השופטת ע' ארבל בעע"ם 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 17 לחוות דעתה (27.2.2011), שמהם ציטט חברי בפסקה 11 לפסק דינו).

אולם, מצד אחר, העובדה שבן הזוג הוא אדם שלו מיוחסת מסוכנות פעלה בסופו של דבר לרעתה מאחר שנקבע כי יהיה עדיף לבתה הקטינה שלא להיות בקרבתו, באופן שהשליך על ההחלטה שלא להעניק לה מעמד.

באופן כללי יותר, מעבר להיבטים הפרטניים של הנהלים הנוגעים למעמדם בישראל של בני זוג שאינם אזרחי או תושבי המדינה אני סבורה ששומה על רשות האוכלוסין וההגירה להפנים את הפן העקרוני של הדברים.

המערערת הוסיפה "איני רוצה להתגרש ממנו. אני אמרתי לו שאנו צריכים להציל את נישואינו". את בקשתה מיום 10.1.2013 להתגרש מבעלה הסבירה המערערת בכך ש "איני יודעת מדוע הגעתי אני במצב לא טוב מבחינה נפשית באותה עת... בעלי אינו תומך בי... אני רוצה להמשיך לחיות ביחד איתו". ביום 27.1.2013 הודיעה המשיבה למערערת ולבעלה כי "לאור היותכם זוג כעת, למרות שעלולים בעתיד להפרד אין מנוסח מלהמשיך בהליך המדורג לשם כך הוא קיים". בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 16.7.2013 מסר הבעל לנציג המשיבה כי בני הזוג חיים ביחד.

ביום 6.7.2017 ניתן בערר האמור פסק דין, ולפיו בשל פגם שנפל בהחלטת הועדה הבינמישרדית, מבוטלת ההחלטה על מנת שייערך למערערת ראיון בהתאם לנוהל הפסקת הליך מדורג כתוצאה מאלימות, ולאחר מכן הועדה הבינמשרדית תימסור מחדש את המלצתה.

על פי מדיניות המשיבה רק במקרים חריגים יוענק לזר רישיון ישיבה.

המערערת כבת 50.

...

המערערת הוסיפה "איני רוצה להתגרש ממנו. אני אמרתי לו שאנו צריכים להציל את נישואינו". את בקשתה מיום 10.1.2013 להתגרש מבעלה הסבירה המערערת בכך ש "איני יודעת מדוע הגעתי אני במצב לא טוב מבחינה נפשית באותה עת... בעלי אינו תומך בי... אני רוצה להמשיך לחיות ביחד איתו". ביום 27.1.2013 הודיעה המשיבה למערערת ולבעלה כי "לאור היותכם זוג כעת, למרות שעלולים בעתיד להיפרד אין מנוסח מלהמשיך בהליך המדורג לשם כך הוא קיים". בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 16.7.2013 מסר הבעל לנציג המשיבה כי בני הזוג חיים ביחד.

גם בעניין תקינותו של ההליך דינן של טענות ב"כ המערערת להידחות.

משכך נדחות טענות אלה.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפיכך הורה בית המשפט על החלת ההליך המדורג למתן רישיון ישיבה אירעי מסוג א/5 לגב' דואה והחלת ההליך למשך 6 שנים לפי הנוהל בקיזוז תקופה בת שנה מהתקופה.

בהנתן שהשניים עמדו באותם תנאים ולא נמצאה מניעה ביטחונית או פלילית, יינתן תחילה לבן הזוג הזר רישיון ישיבה לביקור מסוג ב/1 ויחל לגביו ההליך המדורג במהלכו יינתן רישיון ישיבה אירעי מסוג א/5.

על הנוהל ותכליתו מצינו בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן, פ''ד סא (1) 211, 231:"הרציונל שבבסיס מדיניות ראויה זו הנו ההכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ, ובילבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס". עם זאת, שומה על שר הפנים לוודא כי לא עסקינן בקשר למראית עין וכי לא נעשה שימוש לרעה בזכות לכינון תא משפחתי שלא למטרה לשמה היא ניתנה.

...

התארכות, שאין לתובעים להלין כנגד המשרד עליה אף שהוכח בסופו של דבר, במסגרת אותו ריאיון כי התובעים בני זוג.

לאור האמור ולאחר ששקלתי את הדברים ואת דרישתה של התובעת שהעמידה בסיכומיה את נזקה להפסד השתכרות למשך 27.5 חודשים, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי לתקופה בת 18 חודשים בלבד בשיעור 70% משכר המינימום, שעמד על סך של 4,300 ₪, המגיע לסך כולל של 54,180 ₪.

נדחית התביעה לפיצוי עבור הוצאות משפט בגין ההליכים הקודמים שעניינם הוכרע כבר במסגרתם ובפרט לאור ההסכמות בעתירה השנייה שהושגו, על דעת זאת שלא יהיה צו להוצאות.

, גם אם המשיב לא העלה את הכורת על ההליך המדורג באיבו אלא נתן למשיג ולבת הזוג אפשרות לבחון את יחסיהם.

טענות העותר העותר טען כי נפלו מספר פגמים בהליך המדורג: ראשית, טען העותר, כי חצי שנה לאחר שניתנה לו אשרה ב/1 צריך היה לקבל אשרת שהייה של תושב זמני מסוג א/5 (בפועל, הוארכה אשרת שהייתו מסוג ב/1 עד לדצמבר 2005); שנית, טען, כי לפי הנוהל ההליך המדורג צריך היה להסתיים בשנת 2009, אז היה העותר זכאי לתושבות או אזרחות, לפי בחירתו; שלישית, המשיך העותר, כי לא היה מקום לעוצרו בעת שעדיין היה במסגרת ההליך המדורג.

סעיף 6 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע תנאים למתן אשרה או רישיון ישיבה, כמו גם תנאים להארכה או החלפה של רישיון ישיבה.

כן קובע סעיף ה בנוהל זה, כי בתום חצי השנה, ובכפוף לכך שהמבקש עמד בכל התנאים הקבועים בסעיף, תאושר הבקשה לתחילת ההליך לפי הנוהל המדורג ויינתן לו רישיון אירעי מסוג א/5.

...

בסוף דבריו, טען המשיב, כי רשאי היה להפסיק את ההליך המדורג לאור הראיות המינהליות באשר לביצוע עבירות פליליות של העותר.

סוף דבר העתירה נדחית.

עם זאת, נוכח תקופת שהייתו הארוכה של העותר בארץ, מורה אני כי לא יינקטו נגד העותר הליכי גירוש קודם ליום 31.12.14.

.(( החדשה", דין ודברים ו' (תשע"ב), בעמוד פסק הדין בעיניין בני הזוג ממט-מגד וטבק-אבירם הוא פסק דין מרכזי ומהותי שבו הכיר בית המשפט העליון, הלכה למעשה בנתיב של "צו הורות פסיקתי" לצורך הכרה במעמדו של בן הזוג הלא- ביולוגי כהורה לילד שבא לעולם בהליך של פונדקאיות חו"ל. חשוב לעמוד על הקביעות שניתנו במסגרת פסק דין זה לצורך המשך דיונינו.

המבקשות מצויות בעיצומו של ההליך המדורג לשם קבלת רישיון לישיבת קבע בארץ לבת הזוג הזרה.

...

התוצאה היא אותה תוצאה.

ברוח זו, סבורני כי ככל שתוכר זכותו להורות של בן הזוג הלא-ביולוגי, לא ניתן יהיה להפלות משפחות אלטרנטיביות או יחידים, שכל רצונם הוא להביא ילד לעולם.

סוף דבר כחלק מזכותו של הפרט לכבוד נגזרת אף זכותו לאוטונומיה וחופש הרצון.