הליך הגשת ערעור על החלטת רשם הפטנטים

לפני ערעור על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: "רשם הפטנטים" או "הרשם") מיום 24.5.2018 לדחות בקשה למתן צו להארכת תקופת הגנה על פטנט (להלן: "ההחלטה" או "החלטת הרשם").

ביום 24.5.2018 ניתנה החלטת כב' הרשם לקבל את היתנגדותה של ההתאחדות ולדחות את הבקשה להארכה, בקובעו (כפי שיובהר בהמשך) כי הבקשה אינה מקיימת את הוראות סעיף 64ד(3) לחוק שכן תכשיר המערערת אינו הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות; הרישום הראשון היה – כפי שמצאה בשעתו סגנית הממונה - רשומו של התכשיר הקודם (החומר Lansoprazole) אשר הכיל את אננטיומר R. על החלטה זו הוגש העירעור דנן.

הערה וסיום לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תיקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018); רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור הטענה כי הרשם לא קבע כי רישום התכשיר הקודם הוא הרישום הראשון שאיפשר שימוש בישראל באננטיומר R (קיימת קביעה מספקת, ר' למשל כותרת מעל סע' 29 להחלטת הרשם); הטיעון לגבי היחס בין הקף הגנת הפטנט בסע' 64ח(ד) לבין פרשנות המונח "חומר"; הטענה לגבי הבדלים בתכונות בין הרצמט לבין אננטיומר R (הענין אינו רלוואנטי ודומה כי אף אינו שנוי במחלוקת); הנסיון ללמוד מפקודת הרוקחים ותקנות מכוחה (ור' הדיון בענין לונדבק); טענות נוספות שהעלתה המשיבה לגבי תום לבה של המערערת (לרבות היתייחסות של המערערת אל התכשיר הקודם, בהליכים בקנדה, כתערובת רצמית); ועוד.

...

אין במסקנה האמורה כדי לקבוע כלל ולפיו תמיד לא תהא לשינוי תצורה משמעות בנוגע למבחן ההכלה לצורך סעיף 64ד(3).

די לומר כי בנסיבות המקרה שלפנינו ועל רקע ממצאי הרשם המעוגנים בחומר הראייתי שהובא לפניו, אין במהות הרצמט ושינוי התצורה המבוצע לשם הפרדת האננטיומרים בו, השלכה על המסקנה כי תכשיר המערערת אינו הרישום הראשון של החומר הפעיל.

הערעור נדחה.

מאחר שתקנה 192 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח – 1968 (להלן: "תקנות הפטנטים") מחילה במפורש על הליכי ערעור על החלטות רשם הפטנטים את סדרי הדין הנהוגים בעירעור על פס"ד של בימ"ש שלום, הרי שממילא חלה גם תקנה 529 בעיניין הפגרות.

תקנה 191 לתקנות הפטנטים קוצבת רק את המועד להגשת העירעור לביהמ"ש. זאת כמו תקנות שונות בתקנות סד"א הקוצבות מועדים להגשת ערעורים לסוגיהם (ראו לדוגמה: תקנה 397 לתקסד"א – ערעור בזכות תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה; תקנה 398 לתקסד"א – ערעור ברשות תוך 30 יום מיום שניתנה הרשות; תקנה 399 לתקסד"א – המועד להגשת בר"ע הוא תוך 30 יום ממתן ההחלטה; תקנה 400 לתקסד"א – המועד לערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט הוא 20 ימים מהיום שבו נתנה ההחלטה).

...

בית המשפט קבע, כי   'השיקול המרכזי שמביאנו למסקנה בדבר תחולתה של תקנה 529 על ההליך בבית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי הינו הצורך בקביעתו של כלל פשוט, אחיד וכללי.

מאחר שהמשיבה לא הגישה ערעור שכנגד על קביעה זו של הפוסקת, די בכך על מנת לדחות טענה זו. הוצאות באשר לטענות המערערת כנגד פסיקת ההוצאות וגובהן - מאחר שהגעתי למסקנה כי יש לבטל את החלטת הפוסקת ולהחזיר את הדיון לפוסקת, לצורך דיון מחדש ולצורך מתן החלטה חדשה, ממילא מתבטלת החלטת הפוסקת גם באשר לחיוב בהוצאות, והפוסקת תדון מחדש בשאלת ההוצאות בהתאם לתוצאות החלטתה החדשה.

סיכום אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, במובן זה שאני מורה להחזיר את הדיון לפוסקת, על מנת שתאפשר למערערת יומה בערכאה הדיונית, באשר לשני הפרסומים הקודמים שנקבע כי מהווים את האמצאה המבוקשת.

לכלל הדברים האמורים לעיל, מוצא אני חזוק בדבריו של המלומד פרידמן בספרו, אשר השאלה למי מוקנית הזכות לערער על החלטות רשם הפטנטים, לא נעלמה מעיניו, וכך הוא כותב: "בעל פטנט, מגיש בקשת הפטנט, גורם שמתנגד לרישום הפטנט וכל גורם אחר שהיה צד להליכים שהתבררו בפני רשם הפטנטים, רשאי להגיש ערעור לערכאת העירעור המוסמכת ביחס להחלטות רשם הפטנטים, בתוף תקופה של חודשיים ממועד קבלת החלטת רשם הפטנטים." (עמוד 491) .

...

לאור יתר השיקולים אשר הביאו אותי למסקנה כי יש לדחות את הפרשנות המוצעת על ידי המערערת, ניתן למצוא את ההרמוניזציה המתבקשת אם נאמץ פרשנות האומרת כי לאור השימוש במונחים מגוונים - "צד", "מבקש" ו"מתנגד" - בתקנות הסמוכות לתקנה 75, כשלכולם ניתנת זכות ערעור בתקנה 75, העדיף מחוקק המשנה להשתמש במילה "מערער" כהגדרה אחידה לסוגי המערערים השונים שלהם מעמד כבעלי דין בתקנות הקודמות כצד, מבקש או מתנגד, במקום שיצטרף לפרט את כל סוגי המערערים האמורים אחד לאחד; ולאור סמיכות התקנות האחרות לתקנה 75 האמור, לא היה צורך לציין במפורש בתקנה, כי בעלי דין אלו בלבד הם הרשאים להגיש ערעור על החלטת הרשם.

בהקשר זה, אציין עוד, כי אין בידי לקבל את ההשלכות שביקשה המערערת ללמוד מחוק ההגבלים העסקיים לענייננו.

" (עמודים 494- 495) [ההדגשות אינן במקור, ב.ג.] סוף דבר למערערת אין מעמד להגיש ערעור על החלטת הפוסקת שהתקבלה באשר לאי-שימוש בסמכותה לפי הוראת סעיף 34 לחוק הפטנטים, ולפיכך, אני מורה על מחיקת הערעור על פי תקנה 421 לתקנות סדרי הדין.

בהקשר זה טוענת המשיבה, כי ככל שלאחר ההליכים בפני רשם הפטנטים (וערעור עליהם, ככל שיוגש) יוותר הפטנט בתוקף, הרי שבית המשפט יצטרך לידון בשאלת הפרתו, שגם היא מצריכה הבנה מסוימת במטריה הטכנולוגית, וייתכן שתצריך מינוי יועץ מדעי.

כך, גם ככל שיוגש ערעור על החלטת רשם הפטנטים, הרי שבית המשפט ביושבו כערכאת ערעור על החלטות רשם הפטנטים, ייאלץ לידון בעירעור.

...

לעניין זה אציין אף, כי מקובלת עלי עמדת המבקשים, לפיה ההליכים בפני רשם הפטנטים אינם צפויים להיות ממושכים יותר מאלו המתנהלים בבית משפט זה. בהקשר זה יש להדגיש כי, בעוד שבפני רשם הפטנטים כבר הוגשו, כנדרש בהתאם לתקנה 103 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח – 1968, ראיות המבקשת 1, וכעת יש להמתין לראיות המשיבה, אזי בהליך שבפני טרם הושלמו ההליכים המקדמיים, ואף הועלה הצורך בתיקון כתבי הטענות, דבר שעלול לעכב בירור ההליכים זמן רב. גם שיקולים של זהות הצדדים מחזקים את מסקנתי, לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים, שעה שהבקשה לביטול פטנט הוגשה על ידי המבקשת 1, אשר כלפיה מופנות טענותיה העיקריות של המשיבה בתביעתה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים כמקובל.

ביום 1.7.04 הגישו המבקשים בקשה לביטול הפטנט לרשם הפטנטים ובבקשתם לבית המשפט מיום 12.9.04, עותרים המבקשים ליתן היתר לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, לידון בבקשתם לביטול הפטנט נשוא התובענה, וכן להורות על עיכוב ההליכים שבפני בית המשפט בתובענה, עד למתן החלטת הרשם בבקשת הביטול.

לטענת המשיבה, ראוי כי בית המשפט יידון במאוחד בשאלת תוקף הפטנט ובשאלת הפרתו, שכן כל עוד תלויה ועומדת בפני בית המשפט תביעה בגין הפרת פטנט, לא ניתן לערוך דיון אצל רשם הפטנטים, בעיניין תקפו של הפטנט, באשר ההכרעה בעיניין תקפו של הפטנט היא הכרעה שיפוטית, אשר בית המשפט מוסמך לידון בה עפ"י העקרונות וכללי הפרשנות שגובשו בפסיקה, כשם שהוא גם דן כערכאת ערעור על החלטות רשם הפטנטים.

...

מקובלת עלי ההנחה שנקבעה בפסיקה, לפיה יש להימנע ממצב בו מתקיימים שני הליכים מקבילים בבית המשפט ובלשכת רשם הפטנטים, באופן העלול לגרום לפסיקות סותרות מבחינה עקרונית.

כמו כן, לדעתי, יש לבחון באילו נסיבות הוגשה הבקשה, והאם מבחינה דיונית, יש להעתר לבקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בבית המשפט ולהורות לרשם הפטנטים לדון בבקשה לביטול הפטנט.

דהיינו, איני מטיל ספק בכנות כוונותיה של המבקשת 1, אך לאור העובדה שהמשיבה הגישה את תביעתה ב-25.3.04, סבור אני כי היה בידי המבקשת 1 פרק זמן ראוי לברר האם ניתן להשיג הסכמה בין הצדדים, או שמא עליה להגיש בקשה לביטול פטנט, כפי שאכן טענה בפני המשיבה.