הלוואות צמודות למדד יוקר המחיה

La w רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 21.9.1992, נחתם הסכם שכירות בין הלוואה וחיסכון ירושלים אגודה שיתופית בע"מ (להלן: המשיבה) לבין בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: המבקש או הבנק), לפיו התחייבה המשיבה להשכיר למבקש את הנכס ברח' יחזקאל 11 בירושלים (להלן: המושכר), לתקופה של עשר שנים, לצורך הפעלת סניף הבנק (להלן: הסכם השכירות המקורי).

במסגרת ההסכם להארכת תקופת השכירות, מיום 10.6.2007 (להלן: הסכם השכירות השלישי), הוסכם, כי תקופת השכירות תוארך לתשע שנים נוספות, וכי דמי השכירות השנתיים יעמדו על סך 969,000 ₪ (להלן: דמי השכירות), כאשר החל משנת השכירות השנייה, סכום זה יהיה צמוד למדד יוקר המחיה.

...

בית משפט קמא דחה את טענת הבנק, כי השמאי מונה כבורר בין הצדדים, בקובעו, כי "אין בוררות בלא הסכם בוררות. ההסכם שעשו הצדדים ב-2007 וההסכמים שקדמו לו, אינם מלמדים ואינם רומזים על הסכמה בין הצדדים להכרעת איזו מן המחלוקות ביניהם בבוררות". בהתייחס לשאלה האם חוות-הדעת נעשתה בהתאם לתכליתו של סעיף 7 להסכם השכירות השלישי, קבע בית משפט קמא, כי: "לא נראה כלל ועיקר כי סעיף 7 להסכם בא לעולם על מנת לאפשר לבנק 'לפתוח את החוזה', ולשפר את תנאיו במלאות לו 4 שנים, כך שהמחיר החוזי יופחת גם אם לא יחול כל שינוי בתנאי השוק...בהתאם, נראה כי תכליתו החוזית של סעיף 7 הינה עדכון של תנאי ההסכם על פי השינויים בתנאי השוק. בניגוד לאמור בחוות דעתו של השמאי מר אבני, הצדדים ביקשו לעדכן את המחיר על פי 'תנאי השוק', ולא הסמיכו את השמאי לקבוע את התעריף על פי 'דמי שכירות ראויים'" לנוכח האמור, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה, והורה על בטלותה של חוות-הדעת, תוך הפניית הצדדים אל יו"ר לשכת השמאים, על מנת שימנה שמאי חלופי שיישום את גובה דמי השכירות, החל מיום 1.7.2011.

תגובת המשיבה בפתח תגובתה, טענה המשיבה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות "על שני ראשיה". לשיטתה של המשיבה, מאזן הנוחות כלל אינו נוטה לטובת הבנק, שכן לא הוכח, כי מצבה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר לה להשיב לבנק כל סכום שישולם לה על-ידו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

ניתן לומר, בהקשר זה, כי העובדה שהמושכר, אשר שוויו עומד על מיליוני שקלים, הינו בבעלות המשיבה – יש בה כדי ללמד על יכולתה הכלכלית של המשיבה להשיב לבנק את התשלום הכספי בעתיד, ככל שתידרש לעשות כן. לאור האמור לעיל, אינני מוצא צורך לחוות את דעתי בנוגע לסיכויי הערעור, שהוגש על ידי הבנק לבית משפט זה. סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע התשלום הכספי ולעיכוב ביצוע מינוי שמאי חלופי.

החוזה כולל מספר חיובים שהוסכמו בין הצדדים, ביניהם החיובים הרלבאנטיים לתובענה זו – כי הסכום של 5,400 ל"י שנקבע בפסק הדין כפצוי לשי יושקע בקבוץ כהלוואה צמודה למדד יוקר המחייה; כי הקבוץ רשאי להשקיע את הכסף ופירות ההשקעה ישמשו כהשתתפות של שי בהוצאות החזקתו בקבוץ; כי כספי ההלוואה בצרוף הפרישי הצמדה למדד יוחזרו לשי כשימלאו לו 18 שנים (קרי, ביום 16.9.1971) או לפני מלאת לו 18 שנים, אם יעזוב את הקבוץ.

...

סיכום לאור כל האמור אני קובעת כי מדובר בעילת תביעה 'ישנה נושנה' שהתובעות לא הוכיחו כי קיימות נסיבות ייחודיות המשעות את מרוץ ההתיישנות.

משקבלתי את טענת ההתיישנות הכה מובהקת בעניין דנא, ומשהגעתי למסקנה כי כוח התביעה הקונקרטי היה בידי שי בהגיעו לגיל 18, שוב אין צורך להידרש לטענות אחרות של התובעות שאף הן נטענו בעלמא על בסיס תשתית ראייתית דלה ביותר.

לאור האמור אני דוחה את התביעה.

התמונה המתקבלת מכתב ההיתחייבות בכללותו היא אפוא שהלווה ישתחרר מחובו הצמוד למדד יוקר המחייה רק על-ידי תשלום בכסף.

...

- ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' דורנר: חולקת אני על דעתו של חברי, המשנה-לנשיא לוין, הסובר כי דין הערעור להתקבל.

לדעתי, יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר הצהיר כי הבנק גבה מן המושב ריבית שלא כדין ואלה טעמיי.

מסקנתי היא איפוא כי גם אם בסעיף 19(ד) הוסכם על פרעון ההלוואה הצמודה על-ידי חיוב החשבון הדביטורי ומתן הלוואה בריבית חופשית, הרי שהסכם זה הוא שלא כדין ואין לו כל תוקף.

הסכום של 240,000 ₪ ששייך לאביטל יהיה צמוד למדד יוקר המחייה שפורסם ביום 15.4.04 פייר מתחייב להחזיר לאביטל סיני את סכום הקרן במלואו כשהוא צמוד כאמור למדד.

לדבריה, התובע לא רצה שהמונית תהא רשומה על שמו והיות שאביה נשא בתשלומי ההלוואה נערך הסכם הממון (עמ' 12 ש' 30 – עמ' 13 ש' 13 לפרוטוקול).

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שבתיק, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

התובע נהג בכספים כמנהג בעלים כמקובל בין בני זוג והטענה כי די בעובדה שהרכב רשום על שם הנתבעת על מנת שיחסי הצדדים יחשבו כיחסי עובד-מעסיק, דינה להידחות.

על יסוד האמור, התביעה נדחית.

צו זה מיתמקד בסוג יחיד של הלוואה: "מילווה צמוד ערך". פרושו של מונח זה, כקבוע בסעיף הראשון לצוו, הוא: "מילווה שסכומו, כולו או מקצתו, צמוד למדד יוקר המחיה או לעליית מחירו של כל דבר אחר אך למעט מילווה צמוד לשער מטבע חוץ" (ההדגשה הוספה).

...

לאחר עיון בַּכתובים ועם שמיעתם של הצדדים באולם-הדיונים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתיר התגוננות.