יפים, בהקשר זה, דברים שאמרתי ב-רע"פ 9218/17 חבשי נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה [פורסם בנבו] (21/1/18):
"ככלל, במקרים מתאימים, עשוי בית-המשפט להורות כי צו הריסה ייכנס לתוקף בחלוף פרק זמן מסוים, בו תנתן למבקשים היזדמנות להכשיר את הבניה הבלתי חוקית. יחד עם זאת, יש לדחות מכל וכל את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל אימת שעומדים על הפרק הליכים תיכנוניים כלשהם, ויודגש כי סמכות זאת של בית-המשפט צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן."
עיין גם ב-רע"פ 9801/17 מוחמד ורדה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה (22/1/18), שם היתייחס כב' השופט קרא למקרה שבו ניבנה בית מגורים על קרקע שייעודה חקלאי, ללא היתר, וצו הריסה עוכב על-מנת לאפשר למבקש שם לפעול להכשרת הבניה, ובאותו עניין משרד השיכון ועיריית קלנסואה נרתמו להכין תכנית שנועדה לשנות את ייעוד המיתחם שבו מצוי המבנה, כך שהתכנית עשויה היתה להכשיר את המבנה, אולם משלאחר תקופה שנקצבה לא הושג ההיתר, נדחתה בקשה נוספת להאריך את עיכוב ביצוע הצוו.
...
דהיינו, אם לאחר הליך משפטי של כתב-אישום, שהינו ממושך יותר מהליך של צו הריסה מנהלי, יגיע בית-המשפט למסקנה כי יש להרוס את הבניה שבוצעה בלא היתר (וזאת לגבי כל הדיירים באותו בניין), ולא התקבל היתר עד לתום הדיון, הרי שהבניה הבלתי-חוקית לא תישאר על כנה.
בנסיבות אלה, אין בראיות הנוספות שצירופן מתבקש כדי לשנות ולהגיע למסקנה שהיתר מצוי בהישג יד.
ב-רע"פ 6742/17 מוחמד עלאווי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (27/12/17), נפסק:
"תמים דעים אני עם בית-המשפט המחוזי כי אין להכיר, ככלל, בקיומו של "אופק תכנוני", אלא אם הוצגה תכנית מפורטת שהופקדה, המתייחסת למבנה מגורים, וכאשר ברור כי אותה תכנית מתייחסת למקרקעין שניתן להכשירם לבניה.
"
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.