הכשרה מקצועית והבטחת הכנסה

בשנים 2004 ו- 2006 קיבל הבטחת הכנסה ועבר הכשרה מקצועית של משרד העבודה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אך גם מקבלת את טענת הנתבעות כי התובע היה בגילופין במועד התאונה, ובשל כך מוצאת כי הנתבעת אחראית לתאונה, ברם יש להשית על התובע אשם תורם.

כאמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע כי מעד במדרגות שבאחריות הנתבעת 1 כמועצה מקומית, עקב ליקויים ושבר בשלחי המדרגות, אך לאור היותו בגילופין ולאור העובדה שהכיר את המדרגות בהן עבר פעמים רבות בעבר אני מוצאת לייחס לו אשם תורם משמעותי בשיעור של 30%, שכן יתכן כי לו היה צלול הנפילה הייתה נמנעת או למצער היו תוצאותיה קלות יותר.

באשר לעתיד, אני סבורה כי פיצוי בגובה 10,000 ₪ יהלום את שוו העזרה אשר לה הוא יכול להזדקק בעתיד.

ההפרש בין הנכויות הוא 6% (50-44) וחלקה היחסי של התאונה בנכותו היא 12% (50%/6%) מתוך כלל ניכויי המל"ל העומדים על פי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת על סך ל 927,131 ₪ (ר' רע"א 1459/10 ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סה(1) 1) מכאן כי ניכויי המל"ל הם 111,255 ₪ ובעניין זה אני מקבלת את טענות באשר לאופן ניכויי המל"ל. סך הפיצוי לו זכאי התובע, הוא אם כן, 42,990, ובמעוגל: 43,000 ₪ אני מורה כי הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 43,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 10,062 ₪, והוצאות משפט.

בחודשים 5/2004- 7/2004 קיבל התובע הבטחת הכנסה ובחודשים 7/2004- 8/2004 פנה להכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה.

...

שקלתי גם את נכותו הנפשית של התובע בעקבות אירוע קודם, אך איני מקבלת את טענת הנתבעת כי נכות זו "בולעת" את הנכות שנותרה לו בגין התאונה מושא תיק זה. הרכב הנכויות אשר נקבעו כנובעות מן התאונה כאן בפניי אין לו קשר לנכות הפסיכיאטרית וזו גם לא הפריעה לתובע, קודם לתאונה מושא תיק זה, לעבוד כנהג משאית ולהתפרנס כראוי.

מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה ללא פגיעה המוכחת באמצעות מומחה רפואי אשר יקבע כי התובע מוגבל בניידות, אין לפצות את התובע בראש נזק זה, אולם הוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים יבואו ליידי ביטוי בסעיף ההוצאות של התובע.

סוף דבר להלן ריכוז ראשי הנזק השונים: אבדן הכנסה לעבר – 90,000 ₪.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כדלקמן: "מטרת החוק המוצע היא לאפשר להורים יחידים שמשולמת להם גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה להישתלב בהכשרה מקצועית או לרכוש השכלה אקדמית בלי שתישלל מהם הגימלה בשל כך, ובכך לשפר את אפשרויות התעסוקה שלהם ולתרום לעצמאותם הכלכלית".וזו לשונו של התיקון החוק שהיתקבל ביום 22.7.08: "1. בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, בסעיף 3, במקום פיסקה (4) יבוא:

...

בין היתר, השתית בית הדין קמא את קביעתו, על דרך ההיקש, גם על האמור בתקנה 6(א)(5)(ב) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן - תקנות הבטחת הכנסה), שלפיה לעניין סעיף 3(4) לחוק העיקרי לא ייחשב 'מוסד לימודים' "מוסד... שמסלול הלימודים בו אינו עולה על 12 חודשים וכן מוסד המכשיר את תלמידיו להשלמת השכלה תיכונית, אף אם אין מתקיים בהם האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שלגבי זכאי לגמלה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק, בתנאי נוסף, שהלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב". ועל האמור בתקנה 6(ב)(2) לתקנות מס הכנסה שלפיה הסייג לזכאות לא יחול גם מקום שמדובר בזכאי "המטפל בהורהו החולה והלומד במוסד לימודים בשעות הערב לא יותר משתים עשרה שעות בשבוע לשם השלמת השכלה תיכונית או הכשרה מקצועית".מכאן, הגיע בית הדין קמא למסקנה, כי בכל הנוגע לחודשים בהם למדה המשיבה בשעות הבוקר, אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה, אך המליץ כי עניינה יובא בפני ועדת לביטול חובות של המוסד, על מנת לבטל את החוב שנצבר וכי המשיבה תתעניין כיצד להגיש בקשה לוועדה הנ"ל. בנוסף, קבע בית הדין קמא, כי בחודשים בהם תוכיח המשיבה כי למדה רק מספר שעות מועט בשעות הערב, כשלימודיה ממונים על ידי גורם חיצוני, תהא היא זכאית לגמלה בכפוף להתייצבות כנדרש בלשכת התעסוקה ולקבלת כל עבודה שתוצע לה. לוז טענות הצדדים בהליכי הערעורערעורו של המוסד - בערעורו, טוען המוסד, כי טעה בית הדין קמא בקובעו כי המשיבה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה באם תוכיח בפניו כי היא לומדת רק מספר שעות מועט בשעות הערב, כשלימודיה ממונים על ידי גורם חיצוני ובכפוף להתייצבות כנדרש בלשכת התעסוקה ולקבלת כל עבודה מתאימה שתוצע לה. לטענת המוסד, יש לראות במשיבה "תלמיד" כאמור בהוראת סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ולפיכך אין היא זכאית לגמלה כאמור ואין להקיש מהאמור בתקנות 6(א)(5)(ב) ו-6(ב)(2), המתייחסות לנסיבות ספציפיות אחרות, לעניינה של המשיבה.

לפיכך, חרף חשיבותן של הטענות שהושמעו על ידי המשיבה בערכאה זו ובערכאה דלמטה וחרף חשיבותם של העמדות הנ"ל, מפי השופט לוי ומפי שופטים בערכאות אחרות, נראה כי המצב הסטטוטורי ביום הגשת התביעה לא איפשר את קבלתה ודין הערעור להתקבל.

"בסיטואציה הנורמטיבית המפורטת לעיל, בה בינתיים השתנה החוק ביחס לנסיבות שנראה כי הן תואמות את עניינה של המערערת (לפי העובדות שהובאו על ידי בית הדין קמא היא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה כחמש שנים ברציפות טרם תחילת הלימודים), נראה כי פתוחה בפניה הדרך, בעתיד הקרוב והנראה לעין, לחזור לספסל הלימודים לשם השלמת חוק לימודים ומתוך תקווה כי הדבר אכן יאפשר לה להשתלב במעגל העבודה.סוף דבר - לו תשמע דעתי, יתקבל הערעור, במובן זה שלא היה מקום, בעבר, לחרוג מהמסגרת הסטטוטורית שהתווה המחוקק ושנקבעה בהלכה הפסוקה ביחס ללימודים במוסד להשכלה גבוהה.

סוף דבר הערעור מתקבל על דעת כל חברי המותב.

האשה טוענת כי מאחר שהיא הצד החלש ותומכת בילדים ועל מנת לאפשר שויון הזדמנויות אמיתי יש לקבוע חלוקה שאינה שווה בין הצדדים, אשר תאפשר לה להתחיל בחיים חדשים ולסייע ככל האפשר לילדיה הזקוקים לה. לעומתה, לשיטת האשה, פיתח האיש קריירה ונהנה מהכנסה חודשית גבוהה בתוספת מענקים שנתיים בעוד היא סובלת מנכות, חסרת הכשרה מקצועית ומתקיימת בדוחק ומשתכרת שכר זעום בתוספת הבטחת הכנסה שאינם מאפשרים קיום מינימלי בכבוד.

...

עתירת האישה לזכויות בפנסיה הרפואית של האיש – נדחית.

עתירת האישה להשבת חובות להוריה – נדחית.

עתירת האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין – נדחית.

לאחר העברת הבעלות בכלי הרכב, ביום 25.3.18 התובעת הגישה תביעה חדשה לגימלת הבטחת הכנסה, בנימוק של לימודים בהכשרה מקצועית.

...

כמו כן, בתרשומת צוין: "לגבי האופנוע – אין טסט, נמצא בשימוש של הבן עידן. עידן משתמש מעת לעת ברכב ובאופנוע – הוא עושה שבוע שבוע. שמגיע אחת לכמה ימים נוסע ברכב או באופנוע". לסיכום האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לדחות את התביעה לגמלת הכנסה, מקום בו הוכח כי לבנה של התובעת, שבמועדים הרלוונטיים היה חייל, כלומר נכלל בבחינת ההרכב המשפחתי המזכה לפי החוק, היו לכל הפחות שני כלי רכב בבעלותו, שגם עשה בהם שימוש.

מסקנה זו גם מתיישבת עם לשון סעיף 9א(ב1) לחוק, הקובע את סמכות השכר לנכות סכומים מגמלת תובע שבבעלותו רכב אחד ששוויו אינו עולה על תקרת שווי הרכב.

יחד עם זאת, משהתובעת היתה עקבית בגרסתה, לפיה פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה בסניף המטפל (ר' למשל גם בחקירתה נ/1 וכן בתרשומת שהוזכרה לעיל), מקום בו לא הובאו ראיות לסתור את עדותה החד משמעית בנושא, ראוי לחייב את הנתבע בהוצאות שיביעו את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות זו. סוף דבר - התביעה נדחית.