מן הכלל אל הפרט
יישום מבחני העזר עליהם הצבעתי לעיל, מוביל, לטעמי, למסקנה כי העבירה של גרימת חבלה של ממש לא "נבלעת" בעבירה של תקיפת שוטר ואינה יכולה לשמש אך כנסיבה, כהצעת ב"כ הנאשם, כפי שאבהיר להלן:
א. היסוד העובדתי – אמנם הרכיב ההתנהגותי בשתי העבירות זהה, אולם בעוד העבירה של תקיפת שוטר הנה עבירה התנהגותית, העבירה של גרימת חבלה של ממש כוללת רכיב תוצאתי.
אמנם הנאשם, באותו מקרה הועמד לדין רק בגין גרימת החבלה לשוטרת ולא יוחס לו בגין מעשה זה עבירה של תקיפת שוטר, אולם המדובר היה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה שהעונש בצידה 20 שנות מאסר, כשחומרת המעשים הצדיקה היתמקדות דוקא בתוצאה שנגרמה ולאו דוקא במיהות הקורבן, שבמקרה זה היתה השוטרת, אך בנסיבות אותו עניין יכול והיה כל אדם אחר (ראה בעיניין זה את פירוט נסיבות ביצוע העבירה בסעיף 2 להכרעת הדין).
...
יוצא, אפוא, כי המאשימה רשאית להגיש כתב אישום, הכולל מספר אישומים בגין אותו מעשה.
למותר לציין, כי דווקא הפסיקה אליה הפנתה המאשימה התייחסה באופן ספציפי למקרה דומה בו הועלתה טענה דומה, ויש בה כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי, כי אפשר גם אפשר להעמיד לדין את הנאשם בגין שתי העבירות, במקום בו השילוב בין שתי הוראות החוק משקף באופן נאמן יותר את שהתרחש באירוע.
כאמור, לעיל, הטענה המקדמית נדחית.
המזכירות תודיע תוכן החלטתי לצדדים.