הכרעת דין: תקיפה חבלנית של אב את בנו

כתב האישום ותשובת הנאשמים כנגד הנאשמים, אב ובנו, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413(ה) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 29(א) לחוק.

מחבל זה, כך נטען, ניסה לרצוח יהודים באמצעות זריקת אבנים על כלי רכבם, וכך דקות ספורות עובר להגעתו למקום, יידה המחבל אבנים לעבר רכבה של גננת גן הילדים בחברון הגב' רחל דנינו, לעבר אוטובוס, ולעבר שני ג'יפים של צה"ל. נאשם 1 המשיך וטען כי כאשר הותקף על ידי המחבל, הסתובב עם רכבו לעברו, עצר את הרכב, ירד ממנו והחל לרדוף אחר המחבל, אשר ברח לסמטה המובילה לשכונת ג'בל ג'ועם.

כשהגיעו לצומת, מחבל זרק עליהם אבנים, ועל כן, הוא ואביו ירדו מהרכב והחלו לרוץ לכיוונו, בשלב זה, הצטרפו אל האחר פורעים ערבים שצעקו לדרוס ולהרוג אותם, ונזרקו לעברם אבנים מכל מיני כיוונים.

אציין כבר עתה, כי לאחר שצפיתי בסרטונים, פעמים רבות, הן במהלך הדיונים והם במהלך כתיבת הכרעת הדין, אין כל מקום לספק, והמסקנה היא אחת וברורה, כי הנאשמים עוברים מרכב לרכב, ובאחדים מהם משמשה לשמשה, ומנפצים, ושבים ומנפצים שמשה אחר שמשה, כשניכר בעליל כי הם לא פועלים מתוך פחד, ולא מתוך כוונה למנוע סכנה כלשהיא, לא כפעולת הגנה , אלא רק מתוך כוונה לפגוע בכמה שיותר כלי רכב.

אכן, לוּ הנאשמים היו מצויים בסכנה ומעשיהם כלפי כלי הרכב היו בגדר פעולת היתגוננות, ברי כי מצופה היה שנאשם 2, לא יותיר את אביו לסכנה ויעזוב את המקום.

...

כמקור לכך יש שציינו את דברי התלמוד ירושלמי (עבודה זרה פרק ב, ב), שם נאמר: "ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמ' לו הרוג את איש פלוני, אלא אמ' לו חמוס את איש פל'". מכאן, שגם עבירת הגזל אינה נדחית מפני פיקוח נפש.

עמדת המאשימה, כי נעשתה חקירה לאיתור האחר, מיידה האבנים, והוא לא אותר, מקובלת עלי.

בשים לב לכל האמור, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של חבלה במזיד ברכב בצוותא שיוחסה להם בכתב האישום, לאחר שנדחו טענות ההגנה שהעלו.

הכרעת הדין הנאשמים, אב ובנו, הורשעו לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413(ה) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 29(א) לחוק, שיוחסה להם בכתב האישום.

מנגד, הנאשם הלין על היתנהלות המאשימה, כשהוא מצביעה על כך שאת מיידה האבנים, היא כינתה בכתב האישום "אדם שזהותו אינה ידועה", במקום לכנותו "מחבל" ואותו, שהיה קרבן לתקיפה, מתבקש לכלוא מאחורי סורג ובריח.

...

בנסיבות אלו אני סבור כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם במחצית התחתונה של המתחם, ולהשית עליו שעות של"צ בהיקף לא גדול.

אלא שבפועל, הנאשם לא שיתף פעולה באופן מלא עם הפסיכיאטר, והדבר נמשך אף לאחר שנשלח מספר פעמים, לפנים משורת הדין, על-מנת להשלים מהלך זה. בנוסף, בין חודש נובמבר 2016 עד לחודש נובמבר 2017, שהה הנאשם בחו"ל ולא התייצב לדיונים, הוצא נגדו צו מעצר וההליכים הותלו בשל כך. בסופו של יום, נשמעו הראיות בתיק, וחברתי, כב' השופטת עינת אבמן-מולר, הכריעה את דינו של הנאשם, תוך שהיא מזכה אותו מבצוע עבירת האיומים, ומרשיעה אותו בבצוע עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

הנאשם כבן 45, גרוש, אב לחמישה ילדים, כאשר בנו הצעיר ביותר, כבן 4.5 שנים, סובל מתסמונת דאון (נא/1).

בגין תיק זה נגזרו על הנאשם מאסר מותנה וקנס; בשנת 2015 הורשע בעבירת סחר בסמים משנת 2009 וגם כאן הסתיים ההליך במאסר מותנה, קנס וצו מבחן; בשנת 2015 הורשע בגין עבירת איומים מאותה שנה וההליך הסתיים במאסר מותנה והתחייבות; בשנת 2013 נדון הנאשם למאסר של שישה חודשים בגין הרשעתו בעבירות של תקיפה חבלנית והיזק לרכוש (עבירות משנת 2009); בשנת 2010 הורשע בעבירת ניסיון איומים (משנת 2006) ונגזר עליו עונש של מאסר מותנה; בשנת 2000 נגזר דיון למאסר בן 10 חודשים בגין עבירות של הריגת בעל חיים, איומים, תקיפת בת-זוג, החזקת כלים להכנת סמים לצריכה עצמית ותקיפה (אירועים משנת 1999); בשנת 1999 הוטל עליו צו מבחן בגין הרשעה בעבירות סחר בסמים וגניבה (עבירות משנים 1994-1995); בשנת 1995 נגזר עליו מאסר על תנאי וענישה נלווית בגין עבירת שבל"ר מאותה שנה, וקיים רישום פלילי של עריקות משנת 1993 בית הדין הצבאי.

...

הנאשם מטעמים שיפורטו בהמשך, לא הוזמן תסקיר בעניינו של הנאשם, ועל-כן מן הראוי להרחיב על אודותיו במקצת.

לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: חודש ויום מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה – חישוב שב"ס הוא שיכריע.

כנגד המבקשים, אב ובנו, הוגש (ביום 25.2.2001) כתב אישום לבית-משפט השלום בקריות, המייחס להם עבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירת תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין.

בבקשתם מעלים המבקשים טענות לעניין הכרעת הדין, וטוענים לקיומן של עילות לפי סעיף 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

...

הבקשה אינה מגלה עילה למשפט חוזר ודינה להידחות.

משכך, אין בידי לקבל את הטענה לפיה נגרם למבקשים עיוות דין בשל הימנעות ערכאת הערעור מלהתערב בממצאי המהימנות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

רקע הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג), לפי סעיפים 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנאשם הנו בן 24, אב לבן יחיד.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; ניכר כי הנאשם תקף את המתלוננת על רקע תיסכול שהוא חש בכל הנוגע לכך שנימנע ממנו, לשיטתו, לראות את בנו במשך תקופה ארוכה (נע/2).

...

הרכיבים הכספיים לנוכח הפגיעה במתלוננת ועוגמת הנפש שנגרמה לה, סבורני כי מן הראוי לפסוק לה פיצוי כספי.

כמו-כן, סבורני כי ראוי לפסוק קנס כספי מתון.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו (18.4.12-23.5.12).