הכרעת דין: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בתחנת דלק

בית משפט השלום בקריות ת"פ 51326-08-20 מדינת ישראל נ' דהן בפני כבוד השופטת סימי פלג קימלוב בעיניין: מדינת ישראל המאשימה ידין מיכאל דהן הנאשם הכרעת דין

במהלך הנסיעה, בסמוך לתחנת הדלק "מנטה" שבאלונים, העירה המתלוננת לנאשם באשר לכך שהוא עושה שימוש בפלפון סלולארי בזמן נהיגה ומשכך השיב לה הנאשם "אל תשגעי אותי אני עצבני" ואף איים על המתלוננת בפגיעה בה באומרו : "תיזהרי אני לא אחראי למעשים שלי אני ייתן לך פצצה". בהמשך לאמור, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בידה בחוזקה וכן היכה בפניה באמצעות ידו אשר היתה מאוגרפת.

המתלוננת המשיכה וסיפרה בעדותה שבהמשך פתחה את דלת הרכב במהלך הנסיעה והחלה לצעוק לעבר העוברים ושבים "הצילו". המתלוננת סיפרה שהנאשם האט את נסיעתו ועצר את הרכב והמתלוננת ירדה ממנו ואז לדבריה ביקשה מהנאשם דרך החלון שיחזיר לה את הטלפון הנייד כיוון שהיא רוצה להיתקשר למישטרה והוסיפה "הוא איים עלי שאם אתלונן עליו הוא יביא לי עבריינים וימצא אותי. לאחר מכן תוך כדי שאני מול החלון הביא לי את הפלפון דרך החלון, יצא מהרכב, הישתולל על כל עוברי האורח, צעק על אשה עם עגלה, מה את עושה פה, תכנסי הביתה, ממש ככה. לא הציע עזרה לא ציע סיוע, התניע את הרכב וברח מהמקום. לאחר מכן בדרכי לתחנת המישטרה הוא היתקשר בלי סוף לפלפון שלי ואיים שימצא אותי שוב, אמר שכל השוטרים חרא וקילל את כל השוטרים. היתלהם עלי בטלפון". באשר לחבלות שנגרמו לה סיפרה המתלוננת: "נסעתי למיון שם קבלתי שבע שמונה זריקות לשפה, היה לי חור מטורף שם למעלה מעל השפה. שם קבלתי שמונה זריקות, תפרים שהייתי עמם במשך שבועיים, לאחר שבועיים הורדתי את התפרים". במהלך חקירתה הראשית של המתלוננת הוצגו בפניה תצלומים (ת/12) והמתלוננת אישרה כי היא צילמה אותם והוסיפה : "רואים החור שנהיה לי בשפה, מההדף מהמכה נהיה לי חור בשפה. צילמתי זאת במעמד המקרה כדי לתעד זאת. בהתחלה לא ידעתי שזה היה לי, הסתכלתי במראות, ראיתי הכל דם וצילמתי. בתמונה השניה הרמתי את השפה כדי שיראו יותר את הפגיעה. בתמונה השלישית זה כבר בתפרים. יש פה תפרים. צילמתי זאת לאחר שעשו לי תפרים". במהלך חקירתה הראשית של המתלוננת אפשר בית המשפט לב"כ המאשימה לרענן זכרונה של העדה לאמירות נוספות של הנאשם כך שאמר לה: "מעיין תיזהרי, אני לא אחראי למעשים שלי, אני אתן לך פצצה" והמתלוננת התייחסה ואמרה: "זה משפט מאיים ומפחיד, זה היה כביש ראשי, היה חסר סבלנות, אמר לי אני לא אשלוט בעצמי אתן לך פצצה, אני לא אחראי למעשים שלי. זה היה ממש נראה בן אדם אחר. פחדתי מאד.

סיכום אשר על כן, לאור כל האמור והמפורט לעיל שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ואני מרשיעה אותו בעבירות של איומים (2 עבירות) – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

...

גם אם אבחן הרבה למעלה מן הדרוש להכרעה בתיק זה, את תנאי הסייג, אני סבורה שהנאשם כלל אינו עומד בתנאים המצטברים הקבועים בחוק.

נוכח כל האמור, מצאתי לדחות טענות ההגנה מראשיתן ועד סופן, ואני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

סיכום אשר על כן, לאור כל האמור והמפורט לעיל שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ואני מרשיעה אותו בעבירות של איומים (2 עבירות) – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

הכרעת הדין, כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון שלושת הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בכתב האישום המתוקן ב-תקיפה סתם ע"י שניים או יותר, בהתאם לסעיף 382(א) ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונאשמים 1 ו-2 הורשעו בנוסף גם ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין.

בנוסף, הושת על המבקשים 6 חודשי מאסר מותנה ל-3 שנים, לבל יעברו עבירת אלימות ופצוי למתלונן; רע"פ 8388/19 שלאעטה נ' מדינת ישראל (18.12.19) (להלן: ענין שלאעטה) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על מיתחם 12-6 בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועבירות תעבורה ועל 10 חודשי מאסר בפועל, שהושתו תוך היתחשבות בהודאתו, מצבו המשפחתי והעובדה כי לא הורשע בעבר בעבירות אלימות.

המבקשים, אב ובנו, הגיעו לתחנת דלק, צפרו למתלונן שניקה שמשת רכבו, דיברו אליו בבוטות ויצאו מהרכב.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 25289-02-21 מדינת ישראל נ' איינהורן בפני כבוד השופט ביאלין אלעזר בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד המאשימה סול איינהורן ע"י ב"כ עוה"ד הנאשמים הכרעת דין

נוכח המתואר, סבורה המאשימה כי הנאשם תקף את המתלונן שלא כדיו וגרם לו לחבלה של ממש.

השאלות השנויות במחלות אם כן, ונוכח המפורט לעיל, השאלות שטעונות הכרעה הן אלו: מי תקף ראשון ? האם הנאשם תקף את המתלונן תחילה או שמא המתלונן תקף את הנאשם? האם גירסתו של המתלונן מהימנה ונתמכת בראיות נוספות כפי שטוענת התביעה או שמא אין לה תימוכין שטוענת ההגנה? מסכת הראיות מטעם התביעה העידו המתלונן ופרץ.

בחקירתו הנגדית עומת המתלונן עם טענת הנאשם כי ארוע התקיפה היתרחש לאחר שהנאשם הזיז את שני כלי הרכב והוא נסוב בעקבות ויכוח על כך שהמתלונן התערב בהחניית אחד מכלי הרכב בחניית נכים שעובדת תחנת הדלק פינתה.

...

בתחילת הסרטון, מקטע 1 רואים בבירור שריצת האמוק של הנאשם לעבר המתלונן, לא הייתה תחילת האירוע אלא, המשכו של האירוע והמסקנה המסתברת היא שלפני ריצתו של הנאשם קדמה ככל הנראה תקיפה.

נוכח נתונים אלה, אני סבור שהנאשם עורר ספק סביר באשר לשאלה השנויה במחלוקת ועל פיה ביקשו הצדדים להכריע בתיק.

נוכח כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו מחמת הספק.

האח ובן המשפחה הנוסף אכן הגיעו לפגשו, ושלושתם הותקפו, על ידי הנתבעים כולם, בתחנת הדלק פז ביציאה מכפר דבורייה, תקיפה אשר הסתיימה בשתי דקירות בחזהו ובגבו של התובע (התאור להלן ייקרא "הארוע השני").

כאשר ביחס לפגיעות עצמן, אומר בית המשפט המחוזי בסעיף 11 להכרעת הדין: "בעניינינו, לא הוכח כי מעשה התקיפה גרם למי מהמתלוננים חבלה של ממש. יתרה

...

סעיף 42א לפקודת הראיות, קובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". הצדדים כולם הפנו לפסק הדין אשר ניתן בהליך הפלילי וביקשו להסתמך על ממצאיו.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי יש לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני, ונזק זה בלבד.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 38441-12-12 מדינת ישראל נ' אבטה בפני שופט חגי טרסי בעיניין: מדינת ישראל המאשימה יוסף אבטה ע"י ב"כ עו"ד אלי לוי הנאשם הכרעת דין

בין הנאשם למתלונן הייתה הכרות מוקדמת על רקע סיכסוך וכתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות פצע שטחי במצחו והוא טופל על ידי מד"א. בהמשך, כאשר נימלט המתלונן לתוך חנות מכר סמוכה, כשהוא מדמם, והעובד בחנות נעל את דלתה, השליך הנאשם כיסא על חלון החנות על מנת לנפצו.

עבירת התקיפה: בחינת זירת המחלוקת בין הצדדים בפרשה זו מגלה כי אין למעשה חולק על כך שבמהלך הלילה המדובר היתנהל עימות פיזי בין המתלונן לבין אחרים, בשטחה של תחנת דלק הממוקמת באיזור התעשייה החדש בנתניה וכן על כך שבמהלך אותו עימות ניפצע המתלונן כמתואר בכתב האישום.

אשר על כן, השאלה המרכזית העומדת להכרעה הינה מה היה, אם בכלל, חלקו של הנאשם באותו עימות אלים, והאם נטל הוא חלק במעשי התקיפה ובגרימת החבלה.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות בעניינו של המתלונן ועל יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית ממנו, אני סבור כי אין מקום לקבל את טענת ההגנה לפיה מדובר בעד בלתי אמין ולטעמי ראוי לתת אמון בתיאור הכללי של האירוע שמסר המתלונן.

מסקנה דומה עלתה גם מדברי השוטרים, אלא שגם אלה אינם בגדר עובדה מוצקה אלא אך סברה, המעוגנת אולי בניסיון מצטבר אך אינה בגדר סוף פסוק.

קשה לחלוק על הטענה כי הטחת כסא בחלון החנות יש בו כדי לקיים את היסוד הפיזי הדרוש לשם הרשעה בעבירה של ניסיון היזק לרכוש בזדון, אך בנסיבות המיוחסות של המקרה שלפני אני סבור כי הנאשם זכאי ליהנות מהספק בכל הנוגע לקיום היסוד הנפשי של עבירה זו. על פי הוראת סעיף 25 לחוק העונשין, על מנת שתקום עבירת ניסיון על הנאשם לבצע את היסוד הפיזי, החורג ממעשה הכנה גרידא, "במטרה לבצע" את העבירה המושלמת.

לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה בצוותא וגרימת חבלה של ממש, ומזכה אותו מהעבירה של ניסיון גרימת היזק בזדון.