הכרעת דין: תקיפה הגורמת חבלה ממשית על רקע סכסוך משפטי

בגדריו של גזר הדין הורשע המערער על פי הודאתו בבצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ונפסקו לו ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור שוב עבירת אלימות כלפי גוף, פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪, וכן התחייבות בסך 2,000 ₪ להמנע במשך שנתיים מבצוע עבירת אלימות כלפי גוף.

לכך יש לצרף את העובדה כי נסיבות ביצוע העבירה, כעולה מתסקיר שירות המבחן, מלמדות על ארוע אליו נקלע המערער, ולא כזה אשר יזם מבעוד מועד, תוך שמעשיו הנפסדים בוצעו על רקע רצונו הנטען להתערב בסכסוך הניטש בין אחיו הקטן לבין המתלונן.

ר' לעניין זה ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מ"י (14.10.2014), בו נבחנה השאלה "האם רשאי בית המשפט, בשלב גזירת העונש, להזקק לנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, שאינן נזכרות בכתב האישום עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון?", ולאחר בחינת המצב המשפטי לפני ואחרי תיקון 113 נפסק: "הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום מבטאת את הסכמתו לעובדות ולנסיבות האמורות בו. יש בה משום הצהרה כי אין בעובדות ובנסיבות המתוארות בכתב האישום יותר מאשר עשה וכן, בהתאם, כי לא נשמטה מכתב האישום עובדה או נסיבה שיכולה היתה להיות לו לעזר או להקל עמו. לכן, משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום – לרוב לאחר שיח ושיג עם גורמי התביעה ובמסגרת הסדר טיעון – משקף כתב האישום את הסכמת הצדדים לאמור בו. לפיכך, נהיר כי כל חזרה מהסכמה זו, שינוי שלה או הוספה לה בבחינת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, תידרש לעמוד בתנאים מחמירים יותר – כפי שקובע סעיף 40י(ב)(2), שלא כסעיף 40י(ב)(1)". ר' לעניין זה ע"פ 7349/14 מ"י נ' פלונית (14.5.2015) - שם נקבע כי המשיבה העלתה טענות חדשות לעניין הנסיבות שברקע כתב האישום נגדה, לראשונה בדברים שמסרה לשירות המבחן במסגרת התסקיר שנערך לה, ואין לקבל זאת.

השופט לוין הפנה לקוים המנחים בהם מסתייע שירות המבחן לצורך גיבוש המלצתו בשאלת ביטול ההרשעה, וסבר שקווים מנחים אלו, עשויים בהתאמה הנדרשת ומבלי למצות הסוגיה, לשמש גם את בית המשפט כמבחני עזר בבואו להכריע בשאלת ביטול ההרשעה.

...

כך, ברע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מ"י (24.3.2019), בעניינו של מבקש אשר טען כי "ככל הנראה" לא יחודש רישיון התיווך שלו, או כי עיון במרשם הפלילי עשוי להוביל לכך שלא תינתן לו הרשאה לעיסוק כמדביר, נפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתו של המבקש לשמש מתווך או מדביר, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים הטעון רישוי, מן הראוי כי הדבר יהיה גלוי בפני גורמי הרישוי המוסמכים בעניין (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (21.10.2018))". ברע"פ 923/19 פלונית נ' מ"י (2.4.2019) נפסק כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כעורכת דין יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך, תוך הפניה לרע"פ 5018/18 וכך נפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש עורכת דין, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים". ברע"פ 5478/19 נטע לוין נ' מ"י (25.8.2019) נפסק, בעניינה של מפקדת בצה"ל, כי יש להשאיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך, תוך הפניה לרע"פ 5018/18 ורע"פ 923/19, ונפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כמפקדת בצה"ל, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעיסוק מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.10.2018); רע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (2.4.2019))". ביחס להותרת שיקול הדעת לגופים הרלבנטיים, אפנה לפסיקה נוספת אשר במקרים של רופא, רוקח וכבאי, קבעה כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך.

ככל שמופעל שיקול דעת גם בעניינו של מי אשר מבקש לקבל רישיון רפואה, הרי שכל האמור לעיל בדבר הותרת שיקול הדעת בידי מי שאמור לקבלו, ישים גם לענייננו.

שימוש במבחני העזר שהוצעו מוביל למסקנה שהמערער צלח את שני המבחנים המרכזיים שהוזכרו לצורך ביטול ההרשעה, ומכאן שיש מקום להיעתר לערעור ולבטל הרשעתו של המערער.

לאחר שניתנה הכרעת הדין אין מקום וגם אין אפשרות משפטית – למעט בנסיבות חריגות שבחריגות, שאינן מתקיימות בעניינינו שכן למתלונן ניתנה האפשרות להביא את מלוא טענותיו לפני התביעה עובר לעריכת הסדר הטיעון – לשנות מעובדות הכרעת הדין או לקבוע עובדות נוספות בנוגע לארוע מושא כתב האישום (השווה גם לאמור בהוראות סעיף 40י לחוק העונשין).

ב"כ הנאשמים, מצדו, הדגיש במיוחד את ההודאה ונטילת האחריות, שנעשו בעיקר על רקע רצונם של הנאשמים להמנע מלהחריף את הסיכסוך המשפחתי ובמיוחד לחסוך מאביהם הקשיש של נאשם 1 ושל המתלונן את הצורך להעיד במשפט ולהיקרע בין שני בניו.

עיון בפסיקה מלמד כי עתירת ב"כ המאשימה משקפת נכונה את רף הענישה התחתון שנקבע בפסיקה בגין עבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

...

בהתחשב בכל אלה אני קובע את מתחמי העונש ההולמים במקרה זה כלהלן: בעניינו של נאשם 1 – בין 6 חודשי מאסר בפועל, שניתן לשאתם בדרך של עבודות שירות, לבין 16 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: (א) 7 חודשי מאסר בפועל.

המתלונן קלל את הנאשם ובתגובה, ניגש הנאשם אל הרכב ובקש מהמתלונן להתקרב אליו, אז הוציא הנאשם מתא המטען פטיש והניף אותו לכיוון המתלונן (בהכרעת הדין נקבע כי המעשה אינו עולה לכדי עבירת איום).

· ת"פ 18531-03-11 מדינת ישראל נ' אבו סלאח (16.04.12) – דובר בשני נאשמים אשר הורשעו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ונאשם 1 הורשע גם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.

בהתייחס לעבירה, הנאשם מסר כי הארוע תוכנן מראש על ידי המתלונן וענאן, בשל סיכסוך קודם מלפני 10 שנים.

יש לציין כי הומלץ כי יוטלו על הנאשם, בין יתר רכיבי הענישה, רכיב של פיצוי כספי משמעותי בעבור המתלונן אשר יהיה בו משום הכרה חברתית ומשפטית בפגיעותיו.

בנוסף, התקיפה כלפי המתלונן לא נעשתה על רקע התלהטות רגעית בלבד, ולמעשי הנאשם קדם תיכנון מסוים, כאשר לאחר הויכוח הראשוני, החליט לקחת את המתלונן לאיזור מבודד בטענה שהוא רוצה לשוחח עמו ורק אז תקף אותו מיד בהגעה למקום.

...

באותו מקרה נקבע שמתחם העונש נמצא בין 4-7 שנות מאסר בפועל, אולם נוכח המלצת שירות המבחן, גילו הצעיר של הנאשם ואפיק שיקומי הצדיקו חריגה מהמתחם, כך שבסופו של דבר נגזרו 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בסופו של דבר הוטלו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לערכים החברתיים שנפגעו, עוצמת הפגיעה בהם, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הפסיקה הנוהגת כעולה, בין היתר, מפסקי הדין שהציגו הצדדים (ואף פסקי הדין שהציגה ההגנה עצמה) אני קובע שמתחם הענישה במקרה זה נע בין 4-7 שנות מאסר בפועל.

בגין האמור, יוחסה למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

בשיקלול האמור, נגזר על המבקש עונש של 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים, למשך 3 שנים; התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח כי לא יעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים, למשך 3 שנים; קנס בסך 4,000 ש"ח; ופצוי המתלונן בסכום של 3,000 ש"ח. המבקש ערער על הכרעת דינו וגזר דינו לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה.

רשות ערעור "בגילגול שלישי" תנתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש כי נגרם לו אי-צדק מהותי או עוות דין (רע"פ 498/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (5.2.2023)).

בית משפט השלום קבע על בסיס הראיות שהונחו לפניו, כי על רקע סיכסוך המבקש שלף ברזל מסוג 'בזנ"ט' מהקרקע והכה את המתלונן בראשו.

...

עוד התבקש מינוי סנגור ציבורי למבקש, אולם לא מצאתי להורות כן. דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה, ושב וחיזק את קביעות בית משפט השלום.

הבקשה נדחית אפוא; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

ביום 4.1.2019 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, על רקע הסיכסוך, היתקשר הנאשם למתלונן, ובמהלך השיחה, החל הנאשם לאיים על המתלונן כי אם יפגוש אותו יפגע בו. בעקבות זאת ומאחר שהנאשם לא ענה לשיחותיו הטלפוניות של המתלונן, פנה המתלונן ליוסף סוקי (להלן: "יוסף"), מכרו של המתלונן ובן דודו של הנאשם, ובקש ממנו שיסייע לו לשוחח עם הנאשם.

מטעם הנאשם העיד מר וואל ראבי המשמש כיועץ המשפטי של עירית כפר קאסם ומתגורר בשכנות למשפחת הנאשם.

לשיטת המדינה ובהיתחשב במכלול הנתונים שצוינו, ניכר כי מידת הפגיעה משמעותית וממשית.

על פי הכרעת הדין, הנאשם איים על המתלונן משום שסבר שהמתלונן פגע בכבודו בכל הקשור לנקודה רגישה אצלו- יחסה של חנין אליו.

דיון והכרעה- בע"פ 3867/23 מדינת ישראל נ' שנקור נפסק על ידי בית המשפט העליון: " במקרים רבים עמד בית המשפט על החומרה היתרה שיש בעבירות אלימות חמורות המבוצעות באמצעות סכין, באשר המרחק התוצאתי בגדרן בין גרימת חבלה חמורה לבין גרימת תוצאה קטלנית הוא לעיתים קרובות עניין של מזל או ביש-מזל בלבד. על רקע זאת, הכירה הפסיקה בצורך להאבק בסוג זה של עבירות באמצעות ענישה תקיפה ומרתיעה....

...

הערעור נדחה.

מתחם העונש ההולם – לאחר סקירת הפסיקה, הנני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 20 ל – 40 חודשי מאסר בפועל.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל.