הכרעת דין: פריצה, גניבה, איומים והתפרצות

הרקע להחלטות בית משפט קמא ולערר שלפניי כתב האישום ביום 13.5.2019 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים / תפילה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

כך גם אין דינה של עבירת ההתפרצות למקום מגורים כדינן של עבירות של הסגת גבול וגניבה.

נדבך נוסף להצבת רף מסוכנותו של המשיב בשלב גבוה טמון בעברו הפלילי המכביד, הכולל 5 הרשעות, כשרובן כוללות מיגוון רחב של עבירות מתחומים שונים, בהן עבירות רכוש, סמים, איומים, הונאה, קבלת דבר במירמה, פריצה וגניבה מרכבים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, היתחזות, עבירות כלפי עובדי ציבור ועוד.

כידוע, משנמצא כי נגד נאשם קיימות ראיות לכאורה להרשעתו במיוחס לו וכשקיימות עילות למעצרו, עדיין שומה על בית המשפט לבחון האם ניתן להגשים את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר שבה הפגיעה בחירות הנאשם היא פחותה, בשים לב שזכות החפות עומדת לרשותו, כל עוד לא הוכרע דינו לחובתו.

...

מכאן, באתי למסקנה כי אין מקום להותיר את החלטת בית משפט קמא על מכונה, ועל כן תבוטל.

הערר מתקבל.

הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בישיבת בית משפט קמא (בפני כב' השופטת הבכירה (בדימוס) יעל אבירם) מיום 27.9.16 צורף גם כתב-האישום הנ"ל שבת"פ 19788-01-14, לאחר שיורם הודה גם בעובדותיו ולפיכך ניתנה הכרעת דין לפיה מורשע יורם בתיק זה, בנוסף לשני התיקים שבהם כבר הורשע קודם לכן.

לכן, כך קבע בית משפט קמא, אין יורם רשאי להנות מן השהוי הגם שמדובר בנסיבה שיש מקום להיתחשב בה. באשר לפריצה לרכב משנת 2014 ציין בית משפט קמא, שיורם התפרץ לרכב חונה כשהוא מצויד בשַלָט אלקטרוני הפותח מערכות נעילה אלקטרוניות של כלי רכב מסוגים שונים דבר המצביע על ניצול היזדמנות, אך גם על תיכנון מראש, מה גם שמדובר בחניון הסמוך לאוניברסיטה, ולא במרכז העיר.

מציינת המדינה, שאמנם יחידת התביעות המשטרתית לא הגישה ערעור על שני התיקים שבסמכותה (הפריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, ואיומים והעלבת עובד ציבור כלפי השוטרת) ואולם, העונש הכולל שגזר בית משפט קמא בגין 33 עבירות זיוף, 33 עבירות של שימוש במסמך מזויף, 31 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ולרבות עבירות של פריצה לרכב, החזקת מכשירי פריצה, איומים והעלבת עובד ציבור (בגין עבירה אחרונה זו היה תלוי ועומד כנגד יורם מאסר על-תנאי בר הפעלה של 4 חודשים והתחייבות על סך 2,500 ₪), הסתכם בסופו של יום ב-15 חודשי מאסר בפועל מבלי שהוטל עליו קנס, וענישה זו, כך נטען חורגת באופן קצוני לקולא.

...

לאחר שהצבנו לנגד עינינו את כל השיקולים הרלוונטיים, את הנסיבות הנוגעות לעניין, את תסקירי שירות המבחן, ואת טיעוניהם המפורטים של באי כוח הצדדים בכתב ובעל-פה, החלטנו שלא להחמיר במתחמי הענישה שקבע בית משפט קמא וזאת בשים לב לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של יורם, גילו, הודאתו בעובדות שלושת כתבי האישום שחסכה מזמנם של העדים ומזמנו של בית-המשפט, חלוף הזמן, העובדה שזהו מאסרו הראשון, אם כי לחובתו ארבע הרשעות קודמות, ומאסר מותנה בן 4 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין העלבת עובד ציבור לא הרתיעו מלבצע עבירה זו כלפי השוטרת (מושא כתב-האישום בת"פ 19788-01-14).

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה בע"פ 52174-10-21, וחלף 12 חודשי המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא דנים אנו את יורם ל-15 חודשי מאסר בפועל, ומפעילים את המאסר המותנה בן ארבעת החודשים שהוטלו בת"פ (שלום נצרת) 29065-06-11, מתוכם שלושה חודשים במצטבר וחודש אחד בחופף, כך שבסה"כ יהא על יורם לרצות 18 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס).

נוכח האמור לעיל, אנו מורים על דחיית ערעורו של יורם בעפ"ג 48711-10-21.

לפי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 27.03.2019, בסמוך לשעה 22:37, ברחוב בן יהודה 28, בחיפה, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק ברשותו, בכיס מכנסיו השמאלי – הקידמי, בתוך קופסא שחורה, סם מסוכן מסוג הרואין, באופן הבא: אריזה אחת מפלסטיק המכילה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.3917 גרם נטו; ושבע אריזות נוספות של הסם במשקל נטו מחושב 0.1743 -/+ 6.6535 גרם נטו.

גיליון הרשעותיו הפלילי מחזיק 9 הרשעות קודמות, הנפרשות על פני עבירות שבוצעו משנת 2005, אז נדון עליהן (שורה של עבירות של גניבה, איומים, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, היזק לרכוש במזיד, העלבת עובד ציבור ועוד, עליהן נדון בבית משפט לנוער בחיפה), ועד לעבירה של תקיפת עובד ציבור, עליה נדון הנאשם ביום 28.10.18 וריצה עונש מאסר בפועל בגינה.

מדובר בסם המכיל רכוז גבוה של חומרים פסיכואקטיביים, הוא ממכר, פוטנציאל הנזק הטמון בו גבוה במיוחד, שימוש בו עלול לגרום להתפרצויות פסיכוטיות, חוסר שקט, ואף לסכן חיים.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בנסיבות העניין שבפניי, בשים לב לערך המוגן שנפגע, מידת הפגיעה בו, האשם שהפגין הנאשם בביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנוהגת, ונסיבות ביצוע העבירה, אני קובע את מתחם העונש ההולם, כנע בין עונש מאסר בפועל של 8 חודשים, ועד לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

הוא נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל ולעונשים נלווים; ובעפ"ג (חיפה), 4757-09-12 דהן נ' מדינת ישראל (2013), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירה של החזקת סם מסוג קוקאין, במשקל של כ-3 גרם נטו, מחולק לשש אריזות, החזקה שלא לצריכה עצמית.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו – 27/3/19.

לאחר שעיינו בהודעת העירעור, בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט קמא, לרבות בגזר הדין שבהליך קודם (ת"פ (שלום חדרה) 62836-06-15 מיום 15.6.2016), בתסקירי שירות המבחן, בחוות דעת הממונה על עבודות שירות, בטיעוני הצדדים בעל-פה בישיבות שהתקיימו בערכאת העירעור, ובהשלמות הטיעון בכתב מטעם באות כוח הצדדים, מסקנתנו היא שדין העירעור להיתקבל.

כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין הפנה לדברי כב' השופט א' לוי ז"ל בעיניין דבורה, והוסיף וכתב שם (בפִסקה י"ח), כי: "אלימות יכולה להיות פיסית ויכולה להיות מילולית. איום, על פניו, הוא אלימות מילולית - מי שכלפיו הופנו דברי האיום חש מצוקה וסכנה לחייו, לגופו או לרכושו". אולם, צודקת ב"כ המערער, שבעניין סלסנר בית המשפט העליון לא נידרש להכריע בעיניין זה, שכן באותו עניין קבע כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין (שם): "כי לא ניתן להפריד בין ביצוע מעשה האלימות לבין האיום בו; הלא המה שתי חלופות הסעיף". בעיניין דזנשוילי, אליו הפניתה ב"כ המערער, הורשע המבקש (שם) בזיוף ועבירות נילוות נוספות לזיוף, בהחזקת פריטים אסורים לרבות כסף מזויף, אקדח ותחמושת לאקדח, חומר המשמש להעתקת מפתחות לצורכי פריצה ומספר פריטים שנחשדו כגנובים.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע, כי עבירת ההתפרצות לרכב בה הורשע המבקש בלביסי דומה לעבירת התפרצות לבניין בגינה הושת עונש המאסר על תנאי.

...

סבורים אנו, כי נוכח התסקיר החיובי מיום 11.11.2020, המצביע על אופק שיקומי ממשי של המערער, שהחל בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, נראה שקיים סיכוי ממשי לשיקומו של המערער, אשר השכיל להבין כי מקור התנהגותו האלימה כלפי רעייתו הוא בצריכת האלכוהול.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, מאמצים את המלצת שירות המבחן בתסקיר העדכני מיום 11.11.2020 (אך מעמידים את תקופת המבחן על 18 חודשים), ומורים כדלקמן: אנו מורים על ביטול 3 חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המערער בבית משפט קמא (בפִסקה 15(א) של גזר הדין), וכן על ביטול עונשי המאסר על-תנאי שהטיל בית-משפט קמא.

אנו מורים על חידוש המאסר על תנאי בן חמישה חודשים, שהושת על המערער ב-ת"פ (שלום חדרה) 62836-06-15 (מיום 15.6.2016), וזאת למשך שנתיים מהיום.

ביום 2.3.2023 היתקיים דיון בהליך המעצר במסגרתו נקבע, בין היתר, כי הדיון מתייתר בשים לב לקביעות האמורות בהליך העקרי ולבקשה לביטול הכרעת הדין, שטרם הוכרעה באותה עת. במסגרת ערר על ההחלטה האמורה ניתנה החלטה ביום 9.3.2023, מפי כב' השופט ע' גרוסקופף (בש"פ 1942/23) המורה על מתוה, שהיה מקובל על שני הצדדים, ואלה עיקריו: הנאשם חזר בו מהבקשה לחזרה מהודאה והבהיר כי אין בכוונתו להגיש בקשה כזו בעתיד.

ביום 20.3.2001 נגזרו על הנאשם בבית המשפט לנוער מאסר בפועל למשך 4 חודשים ומאסר מותנה, בגין הרשעתו בעבירות שיוחסו לו בעשרה תיקים מצורפים: פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה; 6 עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה; 2 עבירות של תקיפת עובד ציבור; 2 עבירות של איומים; 4 עבירות של החזקה / שימוש בסמים לצריכה עצמית; הדחה בחקירה; התפרצות לבית מגורים או בית תפילה לבצע עבירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

בהקשר זה, מקובלת עלי טענת המאשימה כי מעיון בכתב האישום כלל לא עולה כי הרקע למעשי הנאשם הינו התמכרותו לאלכוהול או לסמים קשים.

בפסק הדין נאמר: "רשמנו בפנינו את הדרך המרשימה שעשה המערער בין כתלי הכלא, לרבות הליך הגמילה שעבר, ואנו מקווים כי יתמיד בדרך השיקום". סוף דבר מכל הטעמים שמניתי באתי כאמור למסקנה כי בשלה העת לגזור את דינו של הנאשם, באופן שיינתן ביטוי הולם לכלל שיקולי הענישה הכלליים והפרטניים בעניינו.

מכלל הנתונים, לרבות מהעולה בתסקיר שירות המבחן, סבורני כי הטלת מאסר בפועל על הנאשם, במסגרת גזירת הדין, אינה עומדת, בהכרח, בסתירה לשיקולי השיקום בעניינו.

סבורני כי הנתיב בו החל לפסוע הנאשם בתקופת מעצרו עשוי בהחלט לקדם את שיקומו בתוך המסגרות הקיימות בין כותלי הכלא, ויש לקוות שכך אכן יהיה.