הכרעת דין: עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים רע"ס 35087-06-20 מדינת ישראל נ' מול החומה בע"מ ואח' בפני כבוד השופט ערן טאוסיג בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד אריק קמחי המאשימה 1.מול החומה בע"מ 2.יהודה פרץ ע"י ב"כ עוה"ד אילן בומבך הנאשמים הכרעת דין

רקע דיוני כתב האישום שהוגש ביום 15.6.2020 מייחס לנאשמים עבירה של עיסוק בעסק הטעון רשוי ללא רישיון לפי סעיפים 4, 14, ו-15 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רשוי עסקים").

...

סבורני, כי גם המטרה העומדת בבסיס חוק רישוי עסקים אינה מביאה למסקנה כי קיום אירוע חתונה חד פעמי בעסק שקיבל היתר ל-"מסעדה" מחייב רישיון עסק ל-"אולם או גן לשמחות ולאירועים". ב-עע"מ 4436/02‏ תשעים הכדורים – מסעדה, מועדון חברים נ' עיריית חיפה, פ''ד נח(3) 782 (2004), בעמ' 803, נקבע לעניין פירוש המילה "עיסוק" בחוק יסוד: חופש העיסוק כדלקמן: "היעדר הגדרה למונח "עיסוק" בחוק-יסוד: חופש העיסוק התפיסה המקובלת במשפט הישראלי בפרשנותו של חוק היסוד הינה כי "עיסוק" הוא פעילות מתמשכת.

יחד עם זאת, שעה שנסתיימה פרשת התביעה ולא הובאה כל ראייה לתמוך בטענה כי התקיים יותר מאירוע חתונה אחד במקום, אני קובע כי לא הוכח כי במקום נערכו דרך קבע אירועים כמקובל ב-"אולם או גן לשמחות ולאירועים". על כן, אין מקום להרשיע את הנאשמים בניהול "אולם לאירועים" ללא רישיון עסק מתאים.

אני מורה על זיכוי הנאשמים בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

  הקדמה ורקע ההליך: כנגד הנאשם הוגש ביום 17/02/2020 כתב אישום המייחס לו עבירה של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון, בנגוד לסעיפים 4 ו- 14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח- 1986 (להלן: "חוק רשוי עסקים").

כך שטענותיו של הנאשם ביחס למסמך (רנ/5) מקומן להבחן בשלב הכרעת הדין, לאחר שתתקבל הגרסה העובדתית והמשפטית של הנאשם בעניינים אלו.

...

סיכומי הצדדים לעניין זה הוגשו בכתב ב- 02/08/2022 ו- 24/08/2022, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים: לטענת הנאשם, המאשימה לא הצליחה להוכיח ולו לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום של הפעלת עסק ללא רישיון כדין.

לעמדת המאשימה, טענתו של הנאשם בדבר אכיפה בררנית נטענה בעלמא וללא כל בסיס עובדתי, ולפיכך דינה להידחות.

לאור האמור, ובהינתן המבחן ואמות המידה שנקבעו בהוראות החוק ובפסיקת בית המשפט העליון להכרעה בטענת נאשם שאין להשיב לאשמה, אני קובע כי הונחה בפניי מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את נטל הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן המאשימה אל הנאשם, שיצטרך להשיב לאשמה.

לא שוכנעתי בשלב זה של הדיון כי הנסיבות שבסיס הנטען נגד הנאשם זהים לנסיבות המקרים הנוספים שנטענו בסעיפים 19 ו- 20 לסיכומי הנאשם.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים ותזמנם לדיון שנקבע.

בהתאם להכרעת הדין, החל מיום 1.1.19 ועד ליום 22.8.22 הנאשמים עסקו בעסק מסוג בית מלון ומסעדה, ששמו המסחרי הוא "קלאב רמון", הממוקם ברחוב נחל גרופית 5 במצפה רמון, שהוא עסק הטעון רשוי, מבלי שהיה בידיהם רישיון עסק כדין.

ביום 26.11.07 בב"ש 2068/05 מועצה מקומית מצפה רמון נ' חברת קלאב רמון ואח' ביהמ"ש הרשיע את חברת קלאב רמון בעבירת עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון והורה על סגירת העסק עד ליום 26.5.08, ככל שלא ינתן רישיון עסק עד למועד שנקבע (מוצג ת/34).

...

ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט, נדחה, תוך שנקבע בין היתר: "הטענות המושמעות על ידי המערערים במהלך השנים, דומות להפליא. המערערים יוצרים מצג חסר בסיס ממשי, לפיו האישורים הנדרשים עומדים בפתח, תוך שימוש בטענות משתנות וחסרות בסיס ראייתי אף הן". (מוצג ת/33) בית המשפט התייחס בהחלטתו לטענת הנאשמת כי המקום הושכר לשוכרת בשם קפה ג'ון 13 בע"מ וקבע: "חילופי מחזיקים אינה עילה לאי קיום צווים שיפוטיים". בסיפת ההחלטה נקבע ביחס למבקשת, מלונות מור נעמה בע"מ ולמנהלה, מר משה מזרחי (הנאשם): "מכל המקובץ עולה כי הבקשה מחוסרת כל בסיס, הן עובדתי והן משפטי, שכן נמצא כי המבקשת שבה והעלתה טענות אשר, כפי שציין כב' השופט צלקובניק, כבר נטענו בעבר וכי ההליכים בעניינה נמשכים מזה כעשור שנים מהם עולה תמונה קשה לפיה הן המבקשת והן מנהלה, מר משה מזרחי, ממשיכים לנהל את המלון נשוא הבקשה בין אם בפועל ובין אם על ידי שמאפשרים לאחרים לעשות כן, תוך הפרה בוטה של הוראות חוק התכנון והבניה וניסיונות בלתי נלאים להתחמק מקיום צווים שיפוטיים בדרך הראויה לכל גינוי, אשר על פניו כל מטרתם "דחיית הקץ" במימוש צו לסגירת החצרים והמבנה בו מנוהל המלון אינו נראה לעין".

רע"ס 68874-12-15 מדינת ישראל נ' תמרה טורס 2014 בע"מ (נבו, 31.12.19), אליו הפנתה ב"כ המאשימה – בית המשפט גזר קנס כולל בסך 30,000 ₪ בגין הפעלת מלון בשטח 900 מ"ר ללא רישיון עסק משך 5 שנים עד למועד מתן גזר הדין, הבקשה סורבה ע"י משרד הבריאות.

בענייננו, לא מצאתי כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא התוצאה בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 25,000 ₪.

בשל ההתקדמות לקראת קבלת רישיון עסק, כדי לאפשר השלמת הדרישות וקבלת הרישיון, אני דוחה את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.

הנאשם זוכה מעבירות של הפעלת תחנת מעבר ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, בנגוד לסעיפים 2, 3, 4, 5, ו-6 לתקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח – 1998, ועיסוק בהפעלת אתר פסולת ללא רישיון או היתר זמני בנגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ביחד עם פריט 5.1(ד) לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג – 2013.

דיון והכרעה הנאשם נותן את הדין בגין 3 אירועים של שפיכת פסולת ברשות הרבים, לצד ניהול עסק ללא רישיון עסק.

העירעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

לאור כל האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 120,000 ₪ ועד לקנס בסך 300,000 ₪.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 160,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תמורתו.

דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם ריבוי עבירות: לטענת ב"כ המאשימה, כתב האישום מיפרט 24 אירועים של השלכת פסולת, אלא שבהכרעת הדין קבעתי כי ביחס לחלק מהשלכות הפסולת, לא הוצגה תשתית ראייתית שיש בה כדי לקשור את השלכת הפסולת שנצפתה על ידי עדי התביעה, למי מהנאשמים שבכתב האישום.

· עפ"ג (חיפה) 40095-01-19 מובילי המעיין ואח' נ' מדינת ישראל (14.5.19): המערערים 1-3 הורשעו בשתי עבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, ובשתי עבירות של עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון עסק, ואחד המערערים הורשע בעבירות על חוק שמירת הניקיון, בגין איסור ליכלוך והשלכת פסולת ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה.

...

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשמים לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

ועם זאת, אין בידי לקבל את עמדת ההגנה כי משך הזמן שהתנהל תיק זה מצדיק הקלה בעונש.

עונשם של הנאשמים לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1: קנס בסך 300,000 ₪ .