הכרעת דין: נסיון התפרצות למקום מגורים והחזקת סכין

על פי כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, ביום 9.3.2020 בשעת צהריים, הגיעו הנאשמים ברכבו של נאשם 2, מסוג "סוברו B4" שמספרו 17-356-75 (להלן: "הרכב"), אל רחוב שמעון אבידן 18 בחולון (להלן: "המקום" או "הזירה"), שם התגורר אלי דהן (להלן: "אלי"), עמו היה לנאשם 1 סיכסוך שטיבו אינו ידוע.

כל זאת, בעקבות הרשעתו בבצוע עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, 4 עבירות של איומים, שתי עבירות של שימוש בכוח או באיומים במטרה למנוע מעצר, תקיפת שוטר כדי להכשילו, 2 עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הסגת גבול פלילית, 4 עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, תקיפת עובד ציבור, 4 עבירות של הפרת הוראה חוקית, התפרצות למקום מגורים / תפילה לבצע עבירה, ניסיון גניבה, העלבת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

...

בנסיבותיו של הנאשם 2 נחה דעתי כי יש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

במסגרת רע"פ 4105/06 באסל גאבר נ' מדינת ישראל (2.1.2007) עמד בית המשפט תכליתן של הוראות אלה: "הוראות אלה תכליתן הכוללת כפולה – מחד גיסא מניעת עבירות והעמדה לדין על מעשי עבירה, ומאידך גיסא ענישה... הוראת סעיף 39, בה עסקינן, היא ההוראה העונשית, ועניינה הרשות הנתונה לבית המשפט לחילוט החפץ ששימש לעבירה או כשכר עבירה; ועל החלטת בית משפט לעניין זה ניתן לערור לפי סעיף 38א לבית המשפט המחוזי, וברשות לבית משפט זה. יש להטעים כי סמכות בית המשפט לפי סעיף 39 היא סמכות שבשיקול דעת". במסגרת ע"פ 6234/03 מדינת ישראל נ' מראד זיתאווי (9.3.2005) עמד כב' השופט א' א' לוי על התנאים להפעלת סמכות החילוט: "השילוב שבין הסעיפים מלמד כי הפעלתה של סמכות החילוט מותנית בקיומם של תנאים מצטברים אלה: בחפץ שנתפש בוצעה עבירה או עומדים לבצע עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו (ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג 523, (3); ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). סעיף 39(א) לפקודה אשר נועד לפגוע בזכות קניינו של העבריין קובע כי דינו של החילוט כדין עונש שהוטל על הנאשם, וככל הוראה עונשית יש להעניק לה פרשנות מצמצמת, הואיל והיא נועדה לפגוע במעורבים במעשה הפלילי עצמו, ולא באלה שאין להם זיקה אליו או שזיקתם רופפת (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238)". עוד נקבע שם כי משמדובר באחד מרכיבי הענישה, בית המשפט נדרש לשקול את השלכות החילוט והשתלבותו בענישה הכוללת הנגזרת על נאשם: "אכן, המכונית שימשה בידי המערער כלי בלעדיו היה מתקשה להפיל את המתלוננת ברשתו ולבצע בה את העבירות בהן הורשע. אולם, אותה סמכות חילוט היא סמכות שברשות, ובטרם יעשה בה בית המשפט שימוש, הוא מצווה לתת את דעתו גם על השלכותיה, וכיצד היא משתלבת במערך רכיביו האחרים של העונש. אכן, בנסיבות אחרות ראוי גם ראוי היה להורות על חילוט המכונית, אולם משנגזר למערער עונש מאסר, אותו אני מציע להאריך, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי בחילוט גלומה הכבדה מעבר לנדרש, ועל כן נכון להימנע ממנה". ראו גם ע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' דוד טבצ'ניקוב (4.3.2021), שם קבע כב' השופט י' אלרון כי: "...סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט רכוש על פי סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, היא סמכות שבשיקול דעת, אשר הפעלתה תלויה בין היתר בהשלכות חילוט הרכוש ובהשתלבותו במערך הענישה הכולל שיושת על הנאשם". לעניין בחינת מהותה ועצמתה של הזיקה בין הנכס לבין ביצוע העבירה ראו ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (3.7.2015).

היות שרכבו של נאשם 2 (מ.ר 17-356-75) שימש את הנאשמים לביצוע עבירות נשיאת הנשק, אני מורה על חילוטו לטובת אוצר המדינה.

הנאשמת נכנסה לתוך הבית, ניסתה להסות את הכלב שנבח, נקשה וקראה.

טיעונים לעונש מטעם הצדדים: טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרשעות קודמות (ת/1) ממנו עולה כי לחובת הנאשם חמש (5) הרשעות קודמות (החזקת אגרופן/סכין, שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה ) כשבגין העבירה האחרונה שעבר ניתן גזר דין ביום 27/03/2005.

במקרה זה הורשע המערער בבצוע עבירות התפרצות למקום מגורים, גניבה והחזקת סמים לצריכה עצמית.

ערעור שהוגש על הכרעת הדין וחומרת העונש (ע"פ 38973-05-16 (מחוזי נצרת) רחמני נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים (19/7/16)) נדחה תוך שבית המשפט המחוזי מאמץ מיתחם העונש ההולם והעונש שהוטל על הנאשם.

...

לאור כל האמור מבקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה הצופה פני עתיד ולכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 18/02/2020 באופן שהמאשימה עותרת להשתת מאסר בפועל בן 14 חודשים, מאסר על תנאי והתחייבות.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), הינו החל מ – 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל-20 חודשים וכן עונשים נלווים של מאסר מותנה, התחייבות , קנס כספי שינוע בין 1000 ₪ ל – 5000 ₪ ופיצוי המתלונן בסכום זהה.

לאור כל האמור לעיל , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 11 חודשים.

אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים החל מהיום.

רע"פ 8987/16 מונתסאר אבו חסין נגד מדינת ישראל (21.11.16): המבקש הורשע בעבירות התפרצות למקום מגורים, ניסיון להתפרצות, החזקת כלי פריצה והיזק לרכוש במזיד, בכך שהגיע לבית יחד עם שני נאשמים אחרים ועם כלי פריצה, האחרים ניסו לשבור את אחד מהסורגים, הבחינו בהם, הם ברחו, ניכנסו לרכב, הנאשם נתפס נוהג ברכב וכלי הפריצה בתוכו.

בית המשפט נתן משקל מכריע לשיקומו וגזר עליו צו מבחן לשנתיים ושל"צ בהקף 220 שעות.

ע"פ 2844/14 חיים אפללו נגד מדינת ישראל (23.5.16): התפרצות לדירה, יושבי הבית נוכחים, הצטייד בסכין יפנית, בעל עבר פלילי מכביד – מיתחם שבין 24 – 60 חודשים – נדון 4.5 שנים.

...

ראו: ע"פ 6466/18 ואיל ראגאבי נגד מדינת ישראל (01.05.2019)‏‏: "עקרון אחידות הענישה מורנו, כי יש להשית עונשים דומים על מי שביצעו עבירות דומות, ולהימנע משרירות בענישה. בייחוד הדברים אמורים, מקום שבו מדובר בעבריינים שלקחו חלק באותה עבירה". וכן בע"פ 315/20 אבו טהא נגד מדינת ישראל – 7.6.20: "אכן, ככלל יש לשאוף להחלת שיקולי ענישה דומים על נאשמים אשר הורשעו בעבירות דומות ובמערכת נסיבתית דומה, בעיקר כאשר הם מורשעים במסגרת "פרשה אחת". כזכור, נאשם 3 נדון בהסדר טיעון מוסכם ל – 13 חודשי מאסר בפועל, יחד עם ענישה נוספת.

מסקנה: על כן, מסקנתי היא ברורה: בהתאם לכלל האחידות בענישה יש לקבוע את עונשו של נאשם 1 מנקודת המוצא המזערית, כפי עונשו של נאשם 3 (13 חודשים) וממנה להמשיך הלאה את המסע, להוסיף לו חודשים ספורים, הנובעים מן ההבדל הקל המצוי בעבירה הנוספת (ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו) ומן ההבדל הנוסף הטמון בעבר הפלילי.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על נאשם 1 את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר לריצוי מיום מעצרו ה – 9.7.20.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 10977-09-19 מדינת ישראל נ' טלה ואח' ת"פ 54661-02-16 מדינת ישראל נ' אצבהה לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה נ ג ד הנאשמים: 1. אברהם טלה – נדון 2. דרג'ה אצבהה 3. גטנך אמביה בשם המאשימה: עו"ד קורל טובל בשם הנאשם 2: עו"ד דפנה רינסקי בשם הנאשם 3: עו"ד יזהר קונפורטי הכרעת דין משלימה לנאשם 2

בגין העבירות שיוחסו לו בתיק המצורף הנני מורה על הרשעתו של הנאשם 2 בעבירות התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

הם לא הסתפקו בפריצות או כניסות לבתים, והמשיכו בניסיונות לבצע שימוש בכרטיסי אשראי שגנבו, ניסיונות שחלקם צלחו.

...

כן לקחתי בחשבון את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות בתיק זה. מקובלת עליי טענתו של ב"כ הנאשם 3, לפיה בגזירת עונשו של הנאשם 3 ראוי לצאת מנקודת מוצא של כמחצית העונש שנגזר על הנאשם 1 (4 שנים בטרם הופעלו מאסרים על-תנאי במצטבר), ולהתחשב בנוסף במאפיינים הייחודיים לנאשם 3.

בהתחשב בכך שבית המשפט אינו משים עצמו קטגור מן הקטגור, ומנגד תוך שמירה על זכויותיהם של נפגעי העבירה הזכאים לפסיקת פיצויים לטובתם, החלטתי לפטור את הנאשמים מקנס כספי, ובצד זאת לחייבם בפיצויים לקורבנותיהם ובהתחייבות צופה פני עתיד.

בנסיבות אלה ועל מנת לשמור על יחס שווה לנאשמים, החלטתי שלא להיעתר לבקשת החילוט.

סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 2: 12 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת רכוש מסוג פשע או קשירת קשר לפשע.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 34159-04-17 מדינת ישראל נ' גאון(עציר) לפני כבוד השופט שמואל מלמד בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד טל הוד ועו"ד הדר פרשר המאשימה אליהו גאון ע"י ב"כ עו''ד ניר אלפסה הנאשם הכרעת דין

כעבור כ- 10 דקות, שב הנאשם לבניין דירתה של המתלוננת וניסה לפתוח את דלת הדירה מול דירתה של המתלוננת, אך ללא הצלחה.

נוכח כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום, בעבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; החזקת רכוש חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

...

סוף דבר בהעדר כל ראיה לדבריו של הנאשם אני מוצא לדחות טענות הנאשם.

סוף דבר, הנאשם לא עשה עלי רושם טוב במהלך עדותו.

נוכח כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום, בעבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; החזקת רכוש חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.