הכרעת דין: נהיגה בשכרות (ריכוז אלכוהול 470 מיקרוגרם)

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז תת"ע 8918-01-18 מדינת ישראל נ' דנון בפני כבוד השופטת בכירה אטליא וישקין בעיניין: מדינת ישראל המאשימה נסים דנון הנאשמים הכרעת דין

נטען כי בעת נהיגתו היה שיכור ובדגימת אויר נשוף נמצא כי רכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הנו 417 מ"ג, רכוז העולה על הכמות הקבועה בתקנות.

השוטר ניגש אליו, זיהה את הנאשם וערך לו בדיקת נשיפון שתוצאתה הייתה 470 מ"ג, לפיכך הודיע לנהג כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה בשיכרות.

דיון למעשה עליי להכריע בשתי שאלות האחת – האם הנאשם אכן היה שיכור, השנייה, האם בוצעה נהיגה.

...

אציין כי מקובלת בעיני כאמינה גרסתם של עדי התביעה גרסה שהועלתה בכתב בזמן אמת, ואני מאמצה במלואה, מנגד איני מקבלת את גרסתו של הנאשם.

מצאתי להעדיף את עדות השוטרים על פני עדות הנאשם ועל סמך עדותם אני קובעת כי הנאשם נהג ברכב טרם שנעצר ע"י השוטר מזרחי.

אשר על כן, לאחר ששמעתי את עדות הנאשם, עדותם של השוטרים ולאחר ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט, עמידתם בחקירה הנגדית, מצאתי כי עדויותיהם של עדי התביעה אמינות ותואמות את נסיבות האירוע.

<#3#> הכרעת דין כללי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשיכרות, עבירה בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו- 39א לפקודת התעבורה וכן בנגוד לתקנה 169(א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 01.06.13 בשעה 18:47, נהג הנאשם ברכב פרטי ברח' דוד אלעזר לכיוון צפון בחיפה כשהוא שיכור, לאחר שבבדיקת נשיפה נמצא בגופו רכוז של 470 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

<#5#> גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשיכרות, עבירה מיום 1.6.2013 בכך שבתאריך זה נהג כשבגופו כמות של 470 מקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

...

לאחר ששקלתי את חומרת העבירה, נסיבות ביצועהּ, האינטרס הציבורי שנפגע והפסיקה הנהוגה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם צריך לכלול פסילה בפועל שלא תפחת מ-24 חודשים ולא תעלה על 28 חודשים וקנס משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשם כדלקמן: - אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך  750  ש"ח.   הקנס ישולם ב- 3  תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 15.3.15  ובכל  15  בחודש שאחריו.

 - הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי  לתקופה של   2  חודשים שלא יעבור בתוך 2   שנים עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ו/או נהיגה בפסילה.

העובדות הצריכות לעניין: ביום 20.6.20 הוגש כנגד מר יוני מיכאל (להלן: "המבקש") כתב אישום בהקשר לדו"ח מספר: 38250148012, המייחס למבקש עבירה של נהיגה בשיכרות, לאחר שבגופו נימצאו 470 מקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובנגוד לתקנה 169א(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

סעיף 130(ח) לחוק קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע". כלומר, תחילה יש לבחון אי מתי הומצא לנאשם פסק הדין ואם טרם חלפו שלושים ימים ממועד ההמצאה כאמור.

...

אולם, אף בחינת הבקשה לגופו של עניין מובילה למסקנה כי דינה להידחות.

אולם, אף בחינת הבקשה לגופו של עניין מובילה למסקנה כי דינה להידחות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי הנאשם נהג במכונית בתאריך 6.7.13 בשעה 5:20 לפנות בוקר ברחוב ארלוזרוב בת"א בהיותו שיכור וזאת לכשבדגימה של אוויר נשוף שלו נמצא עפ"י הטענה רכוז של 470 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

השוטרת מריה גומזוב (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותה הוגשו פלטי כיול מכשיר הינשוף (ת/5), פלטי בדיקת ינשוף (עצמית) (ת/6) פלטי בדיקת ינשוף (נאשם) (ת/7 ת/8), דין וחשבון בדיקת שיכרות (ת/9) ועותק תעודת בלון כיול (ת/10).

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות, לראיות, ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו. ואלה הם נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין: לא היתה כאמור מחלוקת על דבר הנהיגה של הנאשם במכונית במקום ובזמן כמפורט בכתב האישום.

לאור כל אשר נסקר ופורט לעיל אין מנוס מלקבוע כי הוכחה כדבעי העבירה של נהיגה בשיכרות ע"י הנאשם, וזאת עפ"י המימצא המדעי ולחילופין עפ"י ההיתנהגות והמאפיינים , או כי לכל הפחות תומכים אלה האחרונים (ההיתנהגות העליזה, ההתנדנדות בעמידה, הריח החזק של האלכוהול מהפה ודבר השתיה של בירות) ומחזקים את דבר המימצא המדעי.

...

. אין בידי לקבוע שהיה לשוטרות ענין לכתוב דברים שלא נאמרו מפי הנאשם (כגון ששתה שתי בירות גולדסטאר בשעה 5:00 "ושלא אכלתי כלום ודבר אחרון ששתיתי זה היה בירה וזה היה לפני המקרה").

לאור כל אשר נסקר ופורט לעיל אין מנוס מלקבוע כי הוכחה כדבעי העבירה של נהיגה בשכרות ע"י הנאשם, וזאת עפ"י המימצא המדעי ולחילופין עפ"י ההתנהגות והמאפיינים , או כי לכל הפחות תומכים אלה האחרונים (ההתנהגות העליזה, ההתנדנדות בעמידה, הריח החזק של האלכוהול מהפה ודבר השתיה של בירות) ומחזקים את דבר המימצא המדעי.

הנאשם מורשע לפיכך בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 7281-12-19 מדינת ישראל נ' אדם רפאל בפני כבוד השופטת עידית פלד בעיניין: מדינת ישראל המאשימה אדם רפאל הנאשמים הכרעת דין

" השוטר רון בצלאל, גם ערך את דוח על עיכוב (ת/3); ודו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות (ת/2), וציין: כי הרכב נעצר לבדיקה אקראית בשעה 01:23; בוצעה בדיקת נשיפון ונמצאה אינדיקאציה לשכרות בערך של 470 מק"ג; בשיחה ראשונית הנהג טען כי החל בנסיעה מהיקב, שתה אלכוהול בשעה 23:00 מסוג בירה, ביקב, בכמות של בירה וחצי, לא נטל תרופות, ולא השתמש בסמים; השוטר ציין ריח אלכוהול מהפה, הופעה מסודרת, ומגיב לעניין; בוצעה בדיקת מאפיינים, והנהג היה יציב במבחן עמידה ובמבחן הליכה על קו, וביצע בהצלחה מבחן הבאת אצבע לאף; ובסעיף 8 לדו"ח ת/1 השוטר סימן כי דרש מהנהג לבצע בדיקת נשיפה לשם איתור אלכוהול, וסימן את הרובריקה לפיה הסביר לנהג כי "נהג רכב או מורה נהיגה המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשיכרות, שעונשה פסילה בפועל של שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק, וכי גם טעמים רפואיים אינם עילה מוצדקת לסרב להבדק"; והנהג חתם בפני השוטר, כי הוסברו לו מטרת נטילת הדגימה ומשמעות הסרוב להבדק, וכי לאחר שהוסברו לו הדברים הוא מסכים למסור את הדגימה המבוקשת לבדיקה; והשוטר גם סימן, כי הנהג היה תחת משמורתו מרגע עצירת הרכב והוא וידא כי כל העת מרגע שנעצר ועד שהעבירו לנטילת דגימה, הנהג לא אכל, לא שתה, לא עישן, לא הקיא, לא גיהק, ולא הכניס דבר מה לפיו או לאפו; והוא העביר את הטיפול בנהג לצורך נטילת דגימה בשעה 01:55 לשוטר חנא עיסאוי; ובתחקור חשוד באזהרה, לאחר שנימצא בבדיקת נשיפה אלכוהול בריכוז של 368 מק"ג, מסר הנהג כי נהג מהיקב לחריש, לאחר שבשעה 23:30 בערך שתה ביקב, בנוכחות אישתו, בקבוק וחצי בירה, והוא לא לקח תרופות, ואכל לאחרונה אתמול בלילה מלווח; וכשנשאל מה ההסבר שלו לכך שבבדיקת ינשוף נמצא שיכור, השיב הנהג: "אין לי הסבר מגיע לי"; ולא ביקש להוסיף דבר מעבר לכך.

...

וגם אינני מקבלת את טענת ב"כ הנאשם לפיה עצם הפער בין מספרי בדיקת הינשוף (בדיקות 1479, ו1482) מעיד כי השוטר רון בצלאל היה עסוק בעצירה של חשודים נוספים ולא שמר על קשר עין, - שכן בניגוד לנטען על ידי ב"כ הנאשם, השוטר בצלאל לא העיד כי "באותו אירוע נכחו במשמרת 2 שוטרים בלבד" (סעיף 5ב. לסיכומים מטעם הנאשם); אלא אישר את השאלה "תאשר לי שבמשמרת הזו הייתם שני שוטרים במקום אתה והעד הנוסף עיסאוי?" (עמוד 5 שורות 7-8); ולא נשאל האם היו רק 2 שוטרים בלבד; וזאת בניגוד לשאלה שנשאל השוטר עיסאוי "תאשר לי שהייתם רק שני שוטרים במשמרת אתה ורון בצלאל?", והשיב "אני לא יכול לאשר לך, אני לא יודע כמה שוטרים היו במשמרת בסה"כ ... אני לא יודע להגיד לך כמה שוטרים היו בסה"כ במשמרת" (עמוד 9 שורות 28-31); ועל פי עדות הנאשם, היו במקום לפחות 3 שוטרים: "בתחילה עמד שוטר אחד ... כמה מטרים אחרים היה עוד שוטר, השוטר רון, ... וחיכינו שיבוא השוטר שהיה פה כרגע (חנא)..." (עמוד 14 שורות 18-22); ועל פי עדות אשת הנאשם, היו במקום לפחות שתי ניידות: "עצרה אותנו ניידת. ... כמה מטרים אחרי עצרה אותנו עוד ניידת ..." (עמוד 18 שורות 9-10); וב"כ הנאשם לא ביקשה ולא הציגה דוח עיסוק ממנו ניתן היה ללמוד את מספר השוטרים באותה משמרת; וכאמור לעיל, השוטר בצלאל נחקר והעיד, ועדותו לא נסתרה: "כשאני מטפל בחשוד אני רק עם החשוד, אני לא יום ולא יומיים במערכת, אני עושה את התפקיד שלי, שאם החשוד איתי אני רק איתו ואני לא מטפל בדבר אחר עד שאני מעביר אותו. מהתחלה ועד לבדיקת הינשוף ועד לשחרור. ... הסברתי קודם שאני לא מטפל באף אחד אחר עד שאני מסיים עם החשוד. ברגע שיש תוצאה אני ממשיך איתו לחקירה תחת אזהרה. ... ציינתי שהייתי איתו בקשר עין בזמן ההמתנה" (עמוד 8 שורות 1-13).

לפיכך, אני דוחה את טענת הנאשם, כי בניגוד לגרסת השוטרים, הוא לא היה תחת השגחה, ושתה ועישן בין הבדיקות.

וראו דברי בית המשפט בעפ"ת (מחוזי מרכז) 27364-08-10 מדינת ישראל נ' אהרון רועי (פורסם בנבו, 13.02.2011): "כך גם בנסיבות האמורות אין לייחס משמעות רבה לעובדה שבדיקת המאפיינים הייתה תקינה שכן כאשר יש ראיה מדעית בדבר שכרותו של אדם אין משמעות רבה לבדיקת המאפיינים.". לסיכום  לנוכח כל האמור לעיל, יש לקבוע כי תוצאת בדיקת הנשיפה היא תוצאה אמיתית ונכונה, אשר משקפת את ריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם, ומהווה הוכחה מעל לכל ספק סביר למיוחס לו. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירת השכרות, כמיוחס לו בכתב האישום.