ע"פ 24469-03-19 בוקין נ' מדינת ישראל (28.10.2019) – הנאשם, בעל הרשעות קודמות, הורשע בהכרעת דין שניתנה ע"י מותב זה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה חמורה על רקע סיכסוך דרכים.
ע"פ 1508/16 אמסלם נ' מדינת ישראל (18.08.16)- הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שהלם במתלונן, דר רחוב, ברגליו באמצעות מוט ברזל, הכה בפניו בשתי מכות אגרוף, ולאחר שנפל ארצה הלם בו עם המוט בראשו.
...
לטענת המאשימה, אמנם חלקו היחסי של הנאשם 2 באירוע האלים הינו מצומצם יותר מזה של בנו, הנאשם 1, אך לטענת המאשימה העובדה שהורשע בעבר, בין היתר, בעבירות אלימות, הגם שמדובר בהרשעות ישנות, מובילה למסקנה כי אין להקל בעונשו ביחס לעונש שיגזר על הנאשם 1.
לפיכך ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואת ההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי אף שאין ענייננו מצדיק קביעת מתחם ענישה שונה ונפרד לכל אחד מהנאשמים, הרי השוני המהותי בחלקם באירוע, כמו גם עיקרון הענישה האינדיבידואלית, יבואו לידי ביטוי בגזירת העונש, בתוך המתחם (ר' לעניין זה, למשל ע"פ 7006/14 תורג'מן נ' מדינת ישראל (23.03.15) [פורסם בנבו])
לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם ככזה הנע בין 9 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.
סופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לרבות שיקולי גמול והרתעה, סברתי כי יש למקם את הנאשם 1 בשליש התחתון של המתחם, תוך הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
סוף דבר:
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשם 1:
14 חודשי מאסר בפועל;
9 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע;
6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג עוון;
קנס ע"ס 2,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.