הכרעת דין: התפרצות למקום מגורים וגניבת כרטיס חיוב

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום, המונה שני אישומים, שעניינם התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב); הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב; וכן, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בכל הנוגע להכרעת הדין, טוען המבקש, כי הרשעתו מבוססת "כל כולה" על סירטון ממצלמת אבטחה שהוצבה בסמוך לכספומט, המהוה ראיית זהוי "אחת ויחידה". לטענת המבקש, הכרעת הדין בעיניינו מעלה שאלה משפטית באשר לנכונותה של ההלכה, לפיה ניתן לבסס הרשעה על סמך ראיית זהוי יחידה, במקרים בהם הזיהוי נתון להשפעה חיצונית.

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' רון – נשיאה), בת"פ 30706-05-12, מיום 16.9.2015, ועל גזר דינו, מיום 2.3.2016.

בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי, בציינו כי ההיכרות הקודמת בין המבקש לשוטר בסל, שוללת כל חשש לקיומה של טעות בזיהוי.

סוף דבר, הנני מצטרף לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי "במקרה דנן התגבשה תשתית ראייתית מספקת להרשעתו של המערער [המבקש] בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון". בנוגע לטענת המבקש בעניין גזר דינו, בית משפט זה פסק, לא אחת, כי בקשת רשות ערעור הנסבה על חומרת העונש לא תתקבל, אלא אם מדובר במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית מרף הענישה הנוהג והמקובל בעבירות דומות (רע"פ 10116/16 דסוקי נ' מדינת ישראל (24.1.2017); רע"פ 4512/15 הרוש נ' מדינת ישראל (6.7.2015); רע"פ 4265/15 דדון נ' מדינת ישראל (22.6.2015)).

עמדה זו, שאושרה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מקובלת עליי, ולא מצאתי טעם מבורר להתערב בה. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

פתח דבר בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט השלום ברחובות בת"פ 30706-05-12 שבו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של התפרצות למקום מגורים - לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, גניבה - לפי סעיף 384 לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב - לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986, הונאה בכרטיס חיוב -לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

...

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

לאור כל האמור, אין מקום להתערב בגזר הדין.

בית משפט קמא התחשב, אפוא, כהלכה בכל השיקולים, הן לחומרא והן לקולא, והעונש שהטיל בסופו של דבר על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת ולפיכך אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

טיעונים לעונש מטעם הצדדים: טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרשעות קודמות (ת/1) ממנו עולה כי לחובת הנאשם חמש (5) הרשעות קודמות (החזקת אגרופן/סכין, שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה ) כשבגין העבירה האחרונה שעבר ניתן גזר דין ביום 27/03/2005.

בעפ"ג (מח' מרכז- לוד) 30105-07-12 אפנסייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.10.12), נדחה עירעורו של נאשם, בעל עבר פלילי מועט, אשר הורשע בבית משפט השלום, בשני תיקים, בבצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, היזק בזדון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית, ונדון לעונש של 11 חודשי מאסר בפועל.

ערעור שהוגש על הכרעת הדין וחומרת העונש (ע"פ 38973-05-16 (מחוזי נצרת) רחמני נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים (19/7/16)) נדחה תוך שבית המשפט המחוזי מאמץ מיתחם העונש ההולם והעונש שהוטל על הנאשם.

...

לאור כל האמור מבקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה הצופה פני עתיד ולכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 18/02/2020 באופן שהמאשימה עותרת להשתת מאסר בפועל בן 14 חודשים, מאסר על תנאי והתחייבות.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), הינו החל מ – 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל-20 חודשים וכן עונשים נלווים של מאסר מותנה, התחייבות , קנס כספי שינוע בין 1000 ₪ ל – 5000 ₪ ופיצוי המתלונן בסכום זהה.

לאור כל האמור לעיל , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 11 חודשים.

אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים החל מהיום.

מבוא בהכרעת דין, מיום 11.7.18, הורשע הנאשם, לפי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן בארבעה אישומים כדלקמן: · באישום הראשון, הורשע הנאשם בעבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ובעבירה של גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986.

...

לאור כל האמור, עתרה באת כוח התביעה להטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 36 חודשים, להפעיל המאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים במצטבר, כך שסך הכל יוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 42 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים.

סוף דבר לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים, בקיזוז ימי מעצרו מיום 22.5.17 ועד יום 5.7.18, ככל שלא קוזזו; יופעל המאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים מת"פ 3528-06-17, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שסך הכל יוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 30 חודשים.

כתב אישום הנאשם הודה בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו ולכן הורשע בביצוען של העבירות הבאות: התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

המתלוננת צעקה "גנב גנב" והכתה בגבו של הנאשם אשר בתגובה היכה באמצעות מרפקו במותנה של המתלוננת, הפילה על המיטה ונמלט מהדירה דרך הדלת כשהוא נוטל עימו תיק ובו סך של 3,000 ₪, שרשרת ותליון זהב, זוג עגילים, טלפון מסוג גלאקסי 3, כרטיס חיוב ומסמכים שונים.

לאחר חלוף כששה חודשים ממועד מתן הכרעת הדין המרשיעה, הנאשם הודיע לבית המשפט שהתיק הנוכחי לא צורף לתיק האחר ובקש לאפשר לו לחזור בו מהודייתו.

...

מאחר ולא שוכנעתי שקיימים טעמים מיוחדים לאפשר את החזרה מההודאה, בקשתו נדחתה (ראו החלטתי בפרוט' מיום 12.12.16).

לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בכלל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכללן, ביצוע העבירה בצוותא הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה אותה ביצע הנאשם שבפני, נע בין 7 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל וזאת במצטבר לכל עונש אחר אותו נושא הנאשם כיום.