עפ"י הכרעת הדין, הורשעו שני הנאשמים בעבירה שבכתב האישום המתוקן, שעניינה בניית מבנה מקירות זכוכית ופרופיל מתכת בשטח כולל של כ-100 מ"ר, כשמעל המבנה גג רעפים.
נפנה לפסק דין אחד של בית - המשפט העליון, הגם שישנם רבים כאלה, בהם צוין כי:
"בית המשפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התיכנון והבנייה הן עבירות המבטאות זילזול בחוק וברשויות וכי בתי - המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבנייה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפרות"
(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטתו של כב' השופט סלים ג'ובראן).
...
בע"פ (ת"א) 1120/80 נקש נ' מדינת ישראל נדונה אותה השאלה ובית המשפט המחוזי חזר על הקביעות דלעיל:
"צו הריסה אינו עונש אלא אמצעי להחזרת המצב לקדמותו ...והנקיטה בו אינה מותנית בכך שהמורשע בדין הינו הבעלים או המחזיק דוקא. נושא אדם באחריות לבצוע עבודת בניה שלא כחוק – הרי הוא נוטל על עצמו את הסיכון שבית המשפט יצווה עליו דוקא להרוס את המבנה שהוקם שלא כדין, גם אם המבנה אינו נמצא ברשותו ועל אף הקושי הכרוך בבצוע ההריסה בשל כך. לא נעלם ממני, שבמקרה כזה יהיה על "הנשפט" למצוא דרך לחזור ולרכוש שליטה במבנה או להשיג את הסכמת מי שהמבנה מצוי ברשותו להריסה וכי הדבר כרוך, בהכרח, בקשיים מרובים אין בכך כדי לשנות את עמדתי".
כך עלה מדברי המתבטאים השונים באולם, לרבות עורכי הדין וכך עלה גם ממקצת ההתבטאויות של בתי משפט אחרים בסוגיה זו, כפי שהוצג לי.
אחר הדברים האלה, ובהתאם למתחמי הענישה שנקבעו לעיל, הואיל ומדובר בענייננו במבנה של 100 מ"ר ומכיוון שהמבנה כאמור לא הוכשר וכן לא הוחל בהליכים להריסתו, וכן הואיל ומדובר באנשים שנסיבותיהם הכלכליות האישיות אינם כאלה שמצדיקות התחשבות, אני דן את הנאשמים כדלהלן:
על נאשם 1 אני מטיל קנס בשיעור של 60,000 ₪ שיסולק בתוך 45 יום מתאריך היום.
אני מורה לרשום הערת אזהרה בפנקס רישום המקרקעין בגינו של צו הריסה זה.
ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ב, 12 יולי 2022, בנוכחות ב"כ הצדדים ובהעדר הנאשמים.
