הכרעת דין: הרשעה בניסיון לרצח, חבלה חמורה והחזקת סכין

]השופט י' עמית: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 25.6.2017 (תפ"ח 42094-10-14, כב' השופטים מ' דיסקין, ר' בן יוסף, וצ' קאפח), בגדריו נגזרו על המערער בעקבות הרשעתו בניסיון לרצח ובגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, 18 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ופצוי למתלונן בסך 150,000 ₪.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין מיום 3.4.2017 הרשיע בית המשפט את המערער במיוחס לו בכתב האישום.

עסוקו האובססיבי של המערער במוות ואלימות נלמד מהתמונות המחרידות שהחזיק במחשבו; באוסף הסכינים שבחדרו; בסרטי ה"סנאף" בהם צפה; באומרו כי ביכולתו ללכת לפנימייה בה מתגוררים 300 ילדים ולהרוג את כולם באותו הלילה; באומרו לחברו בשלוש הזדמנויות "בוא נרצח את האנה" ידידתם מגרמניה, כנקמה בגרמנים; ובהתבטאותו על אדם שמסוכסך עמו כי "אני רוצה לקלף לו את העור מהפנים". המניע החולני הזה לרצח נאמר על ידי המערער באופן מפורש במסגרת התסקיר, במהלכו שיתף את שירות המבחן כי העניין שגילה לאורך השנים בתכנים אלימים ופוגעניים הסבו לו תחושות של התרגשות, ובתקופה בה ביצע את העבירה חש ריקנות ו"התעורר בו רצון לפגוע באחר".

...

עבירה של ניסיון לרצח היא עבירה חמורה עד מאד, ואציין כי במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה, הוצע להחמיר את העונש המירבי בגין עבירה זו ל-30 שנות מאסר אולם בסופו של דבר סעיף 305 נותר במתכונתו הנוכחית (ראו הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח הממשלה 972, עמ' 179); מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה [2019] 343-340 (2020)).

זאת, בהתאם לסעיף 40יא(4) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להתחשב בגזירת העונש בנסיבה שעניינה "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב". אין בידי לקבל טענה זו. לאורך כל ההליך בעניינו של המערער, החל מחקירתו במשטרה וכלה בערעור שלפנינו (כאמור, רק בפתח הדיון חזר בו המערער מהערעור על הכרעת הדין), המערער עמד על טענתו כי עומד להגנתו הסייג של היעדר שליטה בשל ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל.

אפנה לדברי השופט מ' חשין (כתוארו אז) בעניין מוסקוביץ: "חברה מתוקנת אינה יכולה להתיר לעצמה כי מעשים כמעשה המערער ייעשו בקירבה. מעשהו של המערער - מעשה לאופולד ולב - מעשה הוא הנוגד את טבע אנוש. ואם יש משמעות לאמירה כי שומה עליו על בית-המשפט להגן על החברה מפני מעשים פורעי חוק וסדר, בעניינו של המערער מקבלת משמעות זו את תוכנה העמוק ביותר". סוף דבר, הערעור נדחה.

השופטת י. רז-לוי - אב"ד הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות לאחר שהודה במרבית עובדות כתב האישום המתוקן (שלא במסגרת הסדר טיעון) בעבירות של ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) וסעיף 335 (א1) לחוק; וכן בעבירה של היתעללות בקטין - עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.

זאת לאחר שהמערער הורשע בעבירות של ניסיון לרצח וחבלה בנסיבות מחמירות, כאשר הגיע עם המתלוננת, עימה ניהל קשר אינטימי במשך שנתיים, לדירה, שם השניים שתו אלכוהול וקיימו יחסי מין, עד שבשלב מסוים המערער נטל סכין מטבח, שיסף את גרונה, בהמשך דקר אותה וגרם לחתכים עמוקים בפניה ובפיה.

בתפ"ח 7832-02-18 מדינת ישראל נ' טדסה סלומון (18.4.21) – הנאשם שעסק באבטחה והחזיק נשק, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של ניסיון רצח, לאחר שירה במתלונן בראשו בשל כך שהרעיש בשעה מאוחרת ולא נענה לפניותיו לחדול; והמתלונן נותר מרותק לכסא גלגלים ונימצא במצב סיעודי.

עוד יצוין, כי בחינה מדוקדקת יותר מלמדת כי הנאשם למעשה לא אישר את אותן עובדות אשר לא היו מתועדות, כמו למשל העובדה שלחש למתלוננת "תמותי כבר", וכי כפי שציינו בהכרעת הדין "כחוט השני גם מחקירותיו במישטרה וגם מעדותו בפנינו עולה כי הנאשם מודה במעשים עצמם, אך באופן שניתן לכנותו טכני. בפועל הוא מסביר כי הוא הקרבן, כי שירה היא האלימה בעלת דפוס ההיתנהגות הקשה, כי הוא זה שניסה להשכין שלום בית ואף הביא לה פרחים"; וכי הטעות הכי גדולה שעשה היא שהוא ניסה להשכין שלום בית (עמ' 22 להכרעת הדין).

...

דחינו את טענת הנאשם כי לא התכוון לגרום למותה של המתלוננת – אשתו באותה עת, וקבענו כי "מכאן עולה בבירור המסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שלנאשם הייתה כוונה להמית את המתלוננת, וכי דברי הנאשם כי לא רצה במותה ו"חס וחלילה" שכך יקרה, הם לא יותר מאמירות בעלמא שהופרחו לחלל אולם בית המשפט, העומדות בניגוד מוחלט למעשיו" (עמ' 42 להכרעת הדין).

אשר לרכיב הפיצוי מצאנו כי במקרה זה, נוכח הנזק הרב אשר נגרם למתלוננת ובנה הפעוט, במישורים פיזיים ונפשיים, אנו סבורים שיש מקום לפסוק את הפיצוי המקסימלי בחוק.

וזאת כאשר מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מהווה שיקול לאומדן הפיצוי ואף לא הובאה ראיה במקרה זה למצב כלכלי קשה, וכאשר לא מצאנו כי יש להתחשב בטענות ב"כ הנאשם ביחס לכספים אותם גייסה המתלוננת במסגרת הליך של גיוס המונים.

מכאן אנו קובעים כי הנאשם יפצה את המתלוננת בסך של 258,000 ₪; כאשר ב"כ המאשימה תודיע לבית המשפט בתוך 14 יום את פרטי המתלוננת לצורך העברת הפיצוי.

השופטת מ' ליפשיץ-פריבס: בהכרעת דין מיום 21.3.23 הורשע הנאשם 1 על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו באישומים 2, 3 ו-4 בכתב האישום שתוקן בשנית.

העבירות באישום השני הן של נשיאה והובלת נשק ואביזר נשק עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; והחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק האמור; באישום השלישי מעשה טירור של חבלה בכוונה מחמירה עבירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק הנ"ל בצרוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, תשע"ו – 2016; ובאשום הרביעי, מעשה טירור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור; פעולה או עסקה בנשק, לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור; ובהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

כדוגמת, 16 שנות מאסר בפועל בתפ"ח 12970/11/15 מדינת ישראל נ' באהה עוויסאת (23.10.217) שעניינו בעבירות של ניסיון רצח והחזקת סכין; 15 שנות מאסר בגין ניסיון לידקור חייל בתפ"ח 703/01/17 מדינת ישראל נ' עיישה אפגאני (18.2.2017) ובערעור על גזר הדין (ע"פ 2377/19) (להלן-"עניין אפגאני") הופחת עונש המאסר ל-14 שנים; ע"פ 9917/02 אכראם זהרה נ' מדינת ישראל (15.7.2007) שעניינו בתכנון ע"י חבורה לביצוע של מספר פיגועים נגד כוחות הבטחון והוטלו על המעורבים עונשי מאסר בפועל של 14, 18 ו-19שנים.

הירי נעשה במרחק של 150 מ' מכוחות הבטחון ולפיכך לא יוחסה לנאשם עבירה של מעשה טירור בניסיון רצח כי אם חבלה חמורה על הסיכון הרב הכרוך בה. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרה מיוחדת של המעשה שבא על רקע עימותים קשים עם כוחות הבטחון והיה בו משום פוטנציאל להסלמה של המצב באיזור.

...

מתחם הענישה אתו אנו קובעים בעבירת הנשק נע בין 12-36 חודשי מאסר.

על יסוד כל האמור ובהתחשב במכלול שיקולי הענישה, ולאור הסדר הטיעון לפיו הוסכם כי המאשימה לא תחרוג מטיעוניה מעונש מאסר בפועל של עד 16 שנים, נטילת אחריות והכרה של הנאשם בחומרת העבירות, הודאתו בכתב האישום המתוקן שחסך את ניהול ההליך וכן הסיוע של הנאשם לפיענוח הפרשייה, ולאחר שעיינו בתיעוד הרפואי בנוגע לחולי ממנו סובל הנאשם, אשר מצנעת הפרט לא יפורט, ובהתחשב בגילו הצעיר הגענו למסקנה כי יש להטיל על הנאשם עונש שיבטא חפיפה כמעט מלאה של העונשים.

על יסוד כל האמור אנו גוזרים על הנאשם עונשים כדלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 14.5 שנים מיום מעצרו.

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, במסגרת הכרעת הדין, כלהלן: נאשם 1 הורשע בשתי עבירות ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, בעבירת החזקת סכין, לפי סעיף 187(א) לחוק.

המיתחם הראוי בנוגע עם הנאשמים הינו כלהלן: נאשם 1: 14-22 (מציעה 13-18) שנות מאסר (ראו ענישה בעבירות דומות: בפרשת אגאהו שעניינו ירי בניסיון על רקע סיכסוך עסקי נגזרו 11 שנות מאסר; עפ 2721/11 ‏ ‏ מדינת ישראל נ' שלומי אוחיון (3.09.2012) בהרשעה בעבירות של ניסיון לרצוח וחבלה חמורה בצוותא על רקע סיכסוך עסקי, נדחה ערעור על עונש מאסר לתקופה של 11 שנים; ע"פ 413/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.2010) ניסיון לרצוח בת זוג נגזרו 14 שנות מאסר בפועל; ע"פ 4347/05 בשקירוב נ' מדינת ישראל (20.9.2006) עבירה של ניסיון רצח וחבלה בנסבות מחמירות (של בת זוג) בעירעור המדינה הוחמר העונש ל-16 שנות מאסר חלף 13.5 שנות מאסר).

...

ה. כן אנו גוזרים על נאשם 2 מאסר מותנה לתקופת 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ז. על נאשמים 3-4 אנו גוזרים מאסר בפועל לתקופת שלושה חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, ובניכוי ימי מעצרם, זאת בהתאם לחוות דעת הממונה.

ח. כן אנו גוזרים על נאשמים 3 ו–4 מאסר מותנה תקופת 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעברו עבירה בה הורשעו בתיק זה בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר.

במקרה שלפנינו, הנאשם פעל לבדו, ללא שיוך אירגוני כלשהוא, אולם כפי שנקבע בהכרעת הדין, אופן היתנהלותו של הנאשם במהלך יום הארוע מלמד על תיכנון, תושיה ופעולות מחושבות: הוא תיכנן את ההסתננות המזויינת לישראל, הצטייד מבעוד מועד בשתי סכינים גדולות, מצא את הפרצה בגדר לעבור בה, התחבא במגדל עד החשיכה, המתין לשעת כושר עד להותרת השער פתוח על ידי החיילים, הלך לכיוון הכביש ולאחר מכן על הכביש לאיזור היישובים, ואף ניסה להיתחמק מהנפגע שאותו זיהה כשוטר.

הסניגור הפנה למספר פסקי דין אולם לטעמנו הם אינם משקפים את מדיניות הענישה הנוהגת לנסיבות הדומות לענייננו: בתפ"ח (ב"ש) 7117-01-15 מדינת ישראל נ' אדנני (13.10.2016) אליו הפנה הסניגור, נדון עניינו של נאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ושיבוש מהלכי משפט.

...

לאחר ששקלנו את כל הנימוקים לקולה ולחומרה החלטנו להעמיד את עונשו של הנאשם במחצית המתחם שקבענו לעיל.

בנוסף, מצאנו לפסוק פיצוי הולם לנפגע, אשר נדרש כמענה לתמונת הנזק החמורה העולה מתסקיר נפגע העבירה, וכהכרה בנזקו של הנפגע וזכותו לשקם את חייו.

סוף דבר נוכח כל האמור, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 20 שנים, שיימנו מיום מעצרו.