הכרעת דין: החזקת ונשיאת נשק שלא כדין

הסניגור הפנה לפסיקה הבאה: · ע"פ 5124/08 טארק ג'אבר נ' מדינת ישראל (4.7.11); באותו מקרה נדחה ערעור המערער על הכרעת דין לאחר שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק והתקבל העירעור באשר לגזר הדין.

על פי כתב האישום, יוחס למשיבים ביצוע עבירות של החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, ירי באיזור מגורים וחבלה בנסיבות מחמירות.

...

מכל האמור הגעתי למסקנה שיש להטיל עונשים כדלקמן: על נאשמים 1, 2 ו-5: · 4 שנות מאסר בפועל, כאשר מתקופה זו תנוכה תקופת המעצר לכל אחד מהנאשמים.

ביחס לנאשם 1 אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי שהוטל עליו בתתע"א 7911-08-16 במצטבר.

נוכח הסכמת הנאשמים אני מורה על חילוט רכב שברולט מספר רישוי 70-620-56 אשר שימש לביצוע חלק מהעבירות המתוארות בכתב האישום.

כפי שאוזכר בהכרעת הדין, משמעות הדבר היא – בהתאם להלכה הפסוקה – כי מדובר בעבירה של החזקת נשק המצויה כימעט ברף החומרה הנמוך ביותר (ר' בפסקות 30-29 להכרעת הדין).

עם זאת, יש לשים כי העבירה דנא – דהיינו: העבירה של החזקת נשק שלא כדין – היא עבירה שמעצם טיבה וטבעה חובקת בחובה מיגוון רחב של מצבי-חומרה שונים, שביניהם קיימים הבדלים ניכרים; והכל כפי שנקבע עוד בב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (3) 668, 671 (1982).

...

המסקנה המתבקשת היא, אם כן, כי יש להותיר את הרשעת הנאשם בדין על כנה.

על רקע זה – ובהתחשב בנסיבות הקולה של עבירת ההחזקה במקרה זה, שכבר צוינו בפסקה 14 דלעיל – אני קובע את מתחם העונש ההולם במקרה דנא בין ענישה צופה פני עתיד לבין 9 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה של החזקת נשק שלא כדין.

הנאשם הורשע על פי הכרעת דין מיום 10.5.22 בעבירת ניסיון החזקת/רכישת נשק שלא כדין- עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") + סעיף 25 לחוק העונשין ובעבירת רכישת/ החזקת חלק של נשק או תחמושת- עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין.

כבר נפסק לא אחת, כי "התופעה של החזקת נשק שלא כדין, וכל שכן השמוש בו, מהוים איום על שלום הציבור ותשתית למגוון רחב של עבירות, ומחייבת הירתמות גם של בתי המשפט על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה"[ע"פ 6277/20 קנאו **** היילי נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 24.3.21) על כלל אזכוריו.

...

ערעורו נדחה.

ערעורו נדחה.

לאור כל האמור הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלהלן: מאסר לתקופה של 12 חודשים החל מיום מעצרו 12.10.21.

כפי שיובהר, סבורים אנו כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר ואנו מורים להרשיעו בעבירת רצח עבירה לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, ביחד עם עבירות של קשירת קשר- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ועבירה של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין-עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ראו לעניין זה פסק דינה של כב' הנשיאה חיות בע"פ 6937/17 מדינת ישראל נגד יוסף (11.10.2018): "בית משפט זה פסק לא אחת כי מימצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בהליך פלילי אחד אינם יכולים לשמש כראיה בהליך פלילי אחר וזאת גם כאשר הנאשמים באותם הליכים היו שותפים לדבר עבירה ועומדים לדין בגין אותם האירועים...עוד נפסק כי עצם העובדה שניתנו הכרעות סותרות בהליכים שונים העוסקים באותו המקרה, אף שאינה רצויה, אינה מצדיקה היתערבות של ערכאת העירעור, מקום שבו השוני בתוצאה נובע משוני בתשתית הראייתית שנפרסה בכל אחד מן ההליכים". מיותר לציין כי התשתית הראייתית שונה בשני ההליכים מעצם העובדה כי הנאשם לא העיד בהליך האחר, וסתירה בין הכרעות הדין לא קיימת עת לא שלל בית המשפט בהליך האחר קיומו של רצח, אלא רק את אחריותו של אמל שלא ירה ולא ידע על פי עדותו כי הנאשם עומד לירות באותו מעמד.

...

באשר לשאלה מי היה היורה, אמל או הנאשם – אף כאן סבורני כי המאשימה אכן הצליחה להוכיח בתום ההליך הארוך שבפנינו שהנאשם היה היורה ואמל היה הנהג.

המדובר ב-3 יריות עוקבות, ובהקשר זה הקביעה לגבי 3 עד 4 יריות מבוססת על העדויות של השניים אשר היו ברכב במועד ביצוע הירי ולמרבית המזל לא נפגעו כפי שנפגע המנוח, ובאלו הנסיבות סבורני שהוכח מעבר לכל ספק סביר שאכן הייתה כוונת קטילה (וראו את ע"פ 2202/08 פסקו נ' מדינת ישראל, פסקה 41 ((07.03.2012, באשר לשימוש בכלי נשק קטלני כגון אקדח וביצוע ירי מטווח קצר).

הערה אחרונה מתייחסת לכך שאמל הורשע בהריגה "בלבד", וזאת לעומת המסקנה אשר אליה אנו מגיעים בתיק זה. אינני סבורה שיש מניעה זו או אחרת לגבי האפשרות להגיע למסקנה האמורה.

           הנאשם הורשע, בהכרעת דין מיום 14.12.23, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של החזקת נשק שלא כדין (שני מקרים), על פי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

עפ"ג (מחוזי חיפה) 40594-07-21 מדינת ישראל נ' מוחמד קעדאן (2.11.21) - ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לפיו המשיב הצעיר נדון בין השאר ל-8 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שרות בגין החזקת נשק שלא כדין, לאחר שנתפס מחזיק בארון ביתו בנשק תת מקלע מאולתר בהיותו בן 19.5 שנים.

...

כאן, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב בסוג הנשק, וכן מקום ונסיבות החזקתו - נע בין 20 חודשי מאסר בפועל לבין 36 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר 20.

          נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:        א.       28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בתיק זה, מיום 16/5/20 ועד 4/8/20.