הכרעת דין: גידול, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים

דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם 10.

א.         רע"פ 1787/15 אדי עמר נגד מדינת ישראל (24.03.15), המבקש הודה והורשע בעבירות של גידול, הכנה וייצור סמים מסוכנים, החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית.

...

בסופו של דבר, שרות המבחן, לאחר שהתרשם מנזקקות טיפולית גבוהה אצל הנאשם, המליץ על העמדתו של הנאשם בצו מבחן למשך שנתיים, תוך טיפול במסגרת רופפת יותר, אשר לגביה הנאשם שיתף פעולה.

החלטתי איפוא לאמץ את המלצתו של שרות המבחן ולהסתפק בהטלת מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות יחד עם ענישה נלווית.

       נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.         שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 54560-02-18 מדינת ישראל נ' טביב בפני כבוד השופט עמית מיכלס בעיניין: מדינת ישראל – באמצעות עו"ד מור מלכה, שלוחת תביעות ראשל"צ המאשימה אילן טביב – באמצעות ב"כ עו"ד שי גבאי, הסנגוריה הציבורית הנאשם הכרעת דין

וכדברי בית המשפט העליון בבש"פ 3341/15 טמיר אוזנה נ' מדינת ישראל (18.5.2015): "עבירה זו (גידול – ע.מ) שעניינה בשלבי ההכנה של ייצור הסמים, לקראת השלבים המתקדמים יותר העשויים לכלול החזקה; שימוש; סחר בסמים מסוכנים; או ביצוע כל פעולה אחרת בהם. היינו, העבירה מתייחסת לפעולות המקדמיות, אשר יש לבצע על מנת להגשים את המטרה העומדת מאחורי ייצורם של הסמים המסוכנים (גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ד 273-274 (2010)). היסוד העובדתי בעבירה זו, איננו מחייב הוכחת שימוש, החזקה או סחר בסמים מסוכנים, "ודי בעצם פעולות ההכנה דלעיל כדי לספק את דרישות היסוד העובדתי" (שם).

...

אינני מקבל טענה זו. כידוע, כל מקרה נבחן לגופו ואין דומה מצבו של מי שלא עלה בידו להוכיח צורך רפואי לצריכת סם, לבין אדם שהוכיח צורך שכזה.

סוף דבר הנאשם נתפס בשלב ההכנה של ייצור הסמים.

לפיכך משעלה בידי הנאשם לסתור את החזקה ולהוכיח צריכה משמעותית של הסם, ובנוסף העדר צורך במקורות מימון משמעותיים, אני מרשיע אותו בעבירות של גידול סם מסוכן ועבירה של החזקת כלים להכנת סם לשימוש עצמי.

כתב האישום והכרעת הדין ביום 13.11.18 נתפס בבית בו התגורר הנאשם בראשון לציון (להלן: הבית) סם מסוכן מסוג קנביס – 12 שתילים במשקל 900 גרם נטו, אותם גידל הנאשם בתנאי מעבדה בה החזיק ציוד ששמש אותו בבצוע העבירה: עציצים, אוהל, מפוחים, מנורות, חומרי דשן, שרוולי אויר, מאווררים, רפלקטורים, מד חום ולחות.

מנגד, בהכרעת הדין (סיפא לפסקה 9) נקבע: "העבירה המיוחסת לנאשם – החזקת 12 שתילים קטנים של סם מסוג מריחואנה, אותם גידל לטענתו לשימושו העצמי (הטענה מקובלת עלי). מבלי להקל ראש, מדובר ברף נמוך של עבירות גידול סמים". למסקנה זו הגעתי, בין השאר, על סמך דבריו של הנאשם בחקירתו, מהם עולה באופן מובהק כי מדובר במי שמכור לקנביס מזה שנים רבות, עדויותיהם של הנאשם ובת זוגו, תפיסת כלי לעישון סמים על שולחן בסלון, העדר אינדיקאציות כלשהן למטרות סחר, והאופן בו גודלו הסמים, באוהל באחד מחדרי בבית (לא במבנה שנשכר במיוחד לשם כך ולא בחדר/חדרים שיועדו אך למטרה זו).

...

בכל הנוגע למתחם העונש הראוי מצא בית המשפט המחוזי להבחין בין גידול סמים לשימוש עצמי, לבין גידולם למטרות סחר: "איננו מקבלים את טענת המערערת בכל הקשור למתחם הענישה בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל באשר לגידול הקנבוס ע"י המשיב.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך מתן משקל למטרת גידול הסמים כפי שנקבעה בהכרעת הדין, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם סירב לבצע עבודות שירות, ומשכך אין מנוס מריצוי העונש במאסר ממש, מאחורי סורג ובריח.

כתב האישום, הסדר הטיעון, הכרעת הדין וההליכים ב-31.10.21 הוצג הסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), הנאשמת הודתה בו והורשעה על פי הודאתה ב-סיוע למסחר בסמים מסוכנים, בהתאם לסעיפים 31 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), 13 ו-19א ל-פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים).

8) עפ"ג (י-ם) 67452-12-18 מדינת ישראל נ' בוזגלו (7.4.19) - נדחה ערעור על פסק הדין ובית המשפט המחוזי קבע כי בגין הספקת סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, סיוע לסחר בסם מסוכן - 0.5835, 10.26 ו-9.33 גרם MDMA וכן החזקת סם לשימוש עצמי ניתן להורות על ביטול ההרשעה והמשיב נדון ל-420 שעות של"צ ומבחן לשנה, הגם שנקבע כי תנאי הילכת כתב לא מתקיימים, שכן מדובר במי ש"עסק בסחר בסמים והיה ידוע לחבריו ככזה.

עולה מהמקובץ כי בנסיבות מסוימות, גם בהחזקת סמים מסוכנים וקטלניים מאלו שלפניי, לרבות קוקאין ו-MDMA, ואף בעבירות חמורות מאלו שלפני, לרבות גידול, אספקה וסחר, לרבות בסמים קטלניים מאלו שלפניי ובעבירות נוספות, כגון עבירות אלימות ופגיעה בטוהר המידות ובסדר הצבורי- ניתן לסיים הליך בבטול ההרשעה.

...

כן ניתן לבחון באמצעות הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, קיום התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבות ביצועה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי במעשיה פגעה הנאשמת בערכים מוגנים של שמירה על שלום הציבור ובריאותו וכי נגע הסמים הוא אחד ממחוללי הפשיעה.

"   כך, הסתייעות ב"מקבילית הכוחות" ב-ענין קיזר הובילה למסקנה כי גם באותם מקרים בהם לא הוכח נזק קונקרטי, אולם מדובר במי שנעדר עבר פלילי, נכון וראוי להורות על ביטול ההרשעה, כשהעבירה, בנסיבותיה, לא הובילה לפגיעה חמורה בערכים המוגנים, וכלשונו של כב' הש' ברסלר-גונן -   "ההליך אינו נקמני, וכאמור יש לעודד אפשרויות חרטה במהלך מעשה עברייני. האופן שבו פעל המערער במהלך חייו והתנדבותו ושירותו בקהילה, בהחלט צריכים לעמוד לזכותו בעת שהוא נותן את הדין על עבירה שביצע. המקרה שלפנינו מדגים לטעמי את האיזון הנכון במקבילית הכוחות שבה יינתן משקל רב יותר לכך שמדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את אורח חייו של המערער, לחרטה המוכחת במהלך האירוע. כך יש לתת משקל לדימוי העצמי של המערער בעייני עצמו ובעייני קהילתו,... הכל מבלי להקל ראש מחומרת העבירה עצמה.

  גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".   וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה.

בהתאם לקביעת כב' הש' דנינו ב-ענין אבו מדיעם לגבי קיומה של "מקבילית כוחות" בין שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב,  "במובן זה שככל שמעשה העבירה... קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". גם ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן כי ניתן להיעזר ב"מקבילית הכוחות" כפי שנקבע ב-ענין אבו מדיעם וכי "ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות סמים - לבין אינטרס הנאשמת, נוכח נסיבותיה הייחודיות, החשש שהרשעה תפגע בתעסוקה ובעתידה המקצועי כפי שקרה בעבודה ממנה פוטרה כעולה מ-ה/1, בהתחשב בעברה הכמעט נקי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני.

בהמשך לכך, ביום 18.9.23, ניתנה הכרעת דין, אשר במסגרתה נקבע שעובדות כתב האישום מבססות עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 402(א) לחוק כפי שייחסה המאשימה, והנאשם הורשע גם בעבירה זו. עניינו של נאשם 2 טרם הסתיים, והוא קבוע להשלמת טיעונים לעונש ביום 4.2.24.

עוד צוין, כי ביום 3.10.23 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, המייחס לו החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית.

הנאשם ביטא בשיחתו עם שירות המבחן עייפות מאורח חייו העברייני, והביע רצון מילולי לחיים יציבים הכוללים עבודה מסודרת ואת גידול בתו.

לטענתה, היתנהגות זו מעידה על המסוכנות העולה מהנאשם, ומדפוס היתנהגותו אשר כוללת את מעשיו בשעת לילה, כשהמתלוננים יושבים לתומם ומשוחחים.

...

סופו של דבר, עתר ב"כ הנאשם למתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה דנן, כמתואר לעיל, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם, נע בין 10 ועד ל-30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

בנוסף, לדברי ב"כ נערכה סולחה בין הנאשמים לבין המתלוננים, אך הוא לא יכול להביא ראיות לדבר, כך שלא ניתן משקל של ממש לעניין זה. אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולה, אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן: 18 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).