הכרעת דין: איומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה

צוין, כי המערער אפשר את יציאת הכלב מחוץ לתחומי חצריו ללא רצועה, באופן שלא יכול היה לשלוט בו; במעשיו המתוארים נהג המערער בדרך נמהרת ורשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, תוך שהוא איננו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו; על פי עובדות האישום השני, ביום 11.8.13, בסמוך לשעה 19:00 לערך, טייל המתלונן עם כלבתו באותו הפארק והבחין במערער שטייל עם כלבו, שוב כשאיננו קשור באמצעות רצועה.

בנוסף, משהמערער הורשע על סמך הודאתו בבית המשפט קמא בביצוען של העבירות שעניינן החזקה, לפי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 והתקנות שהוצאו מכוחו, מיתמקד עירעורו על הכרעת הדין בהרשעתו בעבירות שעניינן איומים ותקיפה סתם, בלבד.

...

סוף דבר יוצא, אפוא, כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות, ודין הערעור בהתייחס לגזר הדין, להתקבל.

לאור המפורט לעיל ומטעמי צדק אנו מורים כי עונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר על המערער - יבוטל.

חלף עונש המאסר מצאנו לנכון להגדיל את סכום הקנס שהוטל על המערער בבית המשפט קמא ולהעמידו על סך של 15,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו (ראו לעניין התערבות ברכיב הקנס וביטול מאסר : רע"פ 2903/03 רינגורט נ' מדינת ישראל, פסקאות 5-6, ניתן ביום 20.12.05).

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הגיש את גיליון הרשעותיו של הנאשם (עת/1) – לחובתו שלוש הרשעות קודמות: הרשעה משנת 2015 בעבירות רכוש, שלאחריה הופקע צו של"צ בשנת 2018 (אירועים משנת 2010); הרשעה משנת 2013 בעבירות אלימות כלפי בת זוג – תקיפה סתם ותקיפה גורמת חבלה של ממש (ארוע משנת 2011); הרשעה משנת 2009 בעבירות העלבת עובד ציבור ואיומים (ארוע משנת 2007).

הפנה להכרעת הדין ממנה ביקש ללמוד על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהנאשם, ובהעדר אינדיקאציה שיקומית ביקש לגזור את עונשו של הנאשם בשליש העליון של מיתחם הענישה, לצד רכיבים נלווים בדמות מאסר על תנאי, קנס ופצוי למתלוננת.

...

ערעורו נדחה.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך שנתתי דעתי להתנהגותו הברוטלית של הנאשם, שאינה "מתחילה ונגמרת" בקללה יחידה, מכה אחת או בעיטה בודדת – כי אם באלימות פיזית ומילולית, שהותירה את המתלוננת כשידה האחת שבורה והאחרת חבולה, מוטלת כאוּבה על הרצפה ונאלצת לספוג עלבונות מפי הנאשם, שבאדישותו (האלימה אף היא) התפנה לעסוק בענייניו והתעלם מהפצרותיה כי יזמין עבורה אמבולנס, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 30-12 חודשי מאסר.

במסגרת השיקולים לזכותו של הנאשם לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהובאו מפי בא כוחו, את מצוקתו הכספית, את הקושי שנגרם לו ולאמו כתוצאה מהמעצר הממושך ומעונש המאסר שייגזר עליו, כמו גם את פרק הזמן המשמעותי בו הנאשם נתון במעצר, ללא חופשות וללא מי שיבקר אותו או יתמוך בו. תוצאה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו – 6.3.20.

כתב האישום ורקע הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של איומים, תקיפה סתם, תקיפה סתם כלפי בת זוג וניסיון לתקיפה סתם כלפי בת זוג.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם, כי אמנם הנאשם לא לקח אחריות, אך ישנן נסיבות לקולא מדובר בארוע נקודתי, ללא תיכנון מוקדם ומבלי שניגרם נזק כתוצאה מהארוע, חלוף הזמן, ארוע ברף נמוך, ללא חבלה וטיב הסכין לא נודע.

דיון והכרעה האם יש מקום לבטל את הרשעת הנאשם ב"כ הנאשם ביקש לבטל את הרשעת הנאשם בשל הפגיעה הקונקרטית שתיגרם לתעסוקתו ובתמיכה לכך הפנה לת"פ 830-01-17 מדינת ישראל נ' בן-אבו (3.1.19) (להלן: "עניין בן-אבו").

חזית אחידה זו דוקא מעידה על כוחו והשפעתו של הנאשם על בני משפחתו, עד כי כולם שינו מהעדות במישטרה, כמפורט בהכרעת הדין, והכל כדי לסייע לנאשם במשפטו.

...

בעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם, כי דוח ועדת דורנר (2015) קבע שכליאה ממושכת לא תורמת להרתעה, ואין להטיל ענישה מסוג זה בנסיבותיו של התיק והנאשם, נעדר עבר פלילי.

בנסיבות אלה אני סבורה שיש לקבוע, כי מתחם הקנס הוא בסך אלפי שקלים ויש למקם את שיעור הקנס ברף בינוני.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל אותם יישא הנאשם בעבודות שירות.

הכרעת הדין, כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון שלושת הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בכתב האישום המתוקן ב-תקיפה סתם ע"י שניים או יותר, בהתאם לסעיף 382(א) ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונאשמים 1 ו-2 הורשעו בנוסף גם ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין.

כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננים חבלות חמורות, שכללו שברים וחתכים בראשם ובפלג גופם העליון; רע"פ 558/17 בן עמי נ' מדינת ישראל (18.1.17) (להלן: ענין בן עמי) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע בעבירות איומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

ברע"פ 4008/20 מירוצ'ניק נ' מדינת ישראל (30.6.2020), הורשע נאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים, תקיפה סתם כלפי בת זוג, תקיפה סתם כלפי בתו וניסיון תקיפה סתם כלפי בת זוג בכך שזרק לעבר בתו מגבת, הכה אותה וזרק בקבוק מים על קיר.

ערעור שהגיש הנאשם על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו, וכך גם בקשת רשות.

...

ואולם, אני סבורה שהותרת הרשעת הנאשם על כנה מתבקשת לנוכח חומרת המעשים שביצע, ההסלמה שלהם, וביצועם בכיכר העיר, ללא כל מורא, כמו גם בשל תוצאותיהם ופוטנציאל הסיכון שלהם.

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בנסיבותיהן, מצאתי לנכון לאמץ את מתחם העונש לו עתרה המאשימה, ואני קובעת כי זה חל ממספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 15 חודשים.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים, אותם יישא הנאשם בעבודות שירות.