בחלוף כ-5 שנים הגיש המבקש את בקשתו הראשונה למשפט חוזר, שהתבססה על שתי עילות: קיומן של ראיות חדשות שנטען שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש; וכן חשש של ממש כי יש בהרשעתו כדי לגרום למבקש עוות דין.
בחלוף כשנתיים נוספות, הגיש המבקש בקשה נוספת לקיום משפט חוזר, היא הבקשה שלפניי.
קביעה זו נשענה, בין היתר, על כך שעדותה השתלבה בעדויות נפגעי העבירה ובמכלול הראיות, ועל כך שבשלב מתן העדות עדת המדינה נימנעה מלהרחיק את עצמה מהמעשים וסיפרה כי בעת האירועים הייתה נתונה להשפעת המבקש (ראו: סעיף 60 להכרעת הדין; וכן פסקה 115 לפסק הדין בעירעור).
...
מדובר אם כן בבקשה נוספת לקיים משפט חוזר באותה "עילה", ואיני סבור שיש להיעתר לה (ראו והשוו: מ"ח 4112/22 שקלים נ' מדינת ישראל רשות המיסים, פסקה 4 (3.7.2022); מ"ח 9530/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-7 (25.8.2020) (להלן: עניין פלוני)).
למעלה מכל זאת, לאחר שעיינתי במסמכים איני סבור כי המבקש הראה שמדובר במסמכים בעלי "משקל סגולי" מספק, שיש בו כדי לשנות מתוצאת המשפט (ראו והשוו: מ"ח 3551/22 שטיינברגר נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (31.5.2022)).
הבקשה נדחית אפוא.