מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הכרעת דין ועונש בעבירות אינוס ותקיפת בת זוג

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי בתאריך 15.11.2013, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות)); תקיפת בת זוג (עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות)); הטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (מספר עבירות)); והיזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין).
ער אני לכך, כי אף אם אניח כי עירעורו של המבקש על הכרעת הדין יתקבל, והוא יזוכה מעבירת האינוס, עדיין לכאורה יתר עבירות האלימות האחרות בהן הורשע, ואשר בחלקן אין הוא כופר, יתכן והן מצדיקות בפני עצמן עונש מאסר.
...
סיכויי הערעור: בחינה לכאורית של טענות המבקש בנסיבות העניין מובילה למסקנה כי אכן עומדות בפניו משוכות משמעותיות.
בהקשר לכך, גם במקרים בהם הושתו עונשי מאסר ממושכים בגין ביצוען של עבירות מין חמורות – נעתר בית משפט זה, במקרים המתאימים לכך, לעיכוב ביצוע העונש (ראו: ע"פ 9497/08 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2008); ע"פ 4443/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.06.2010); פרשת קצב, בפיסקה 40).
לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את עיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש, וזאת כדי לאפשר לו למצות בשלב זה את הליך הערעור, כשהוא איננו נתון במאסר בכפוף להחלטה אחרת של ההרכב שישמע את הערעור לגופו.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי בתאריך 15.11.2013, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות)); תקיפת בת זוג (עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות)); הטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (מספר עבירות)); והיזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין).
ער אני לכך, כי אף אם אניח כי עירעורו של המבקש על הכרעת הדין יתקבל, והוא יזוכה מעבירת האינוס, עדיין לכאורה יתר עבירות האלימות האחרות בהן הורשע, ואשר בחלקן אין הוא כופר, יתכן והן מצדיקות בפני עצמן עונש מאסר.
...
סיכויי הערעור: בחינה לכאורית של טענות המבקש בנסיבות העניין מובילה למסקנה כי אכן עומדות בפניו משוכות משמעותיות.
בהקשר לכך, גם במקרים בהם הושתו עונשי מאסר ממושכים בגין ביצוען של עבירות מין חמורות – נעתר בית משפט זה, במקרים המתאימים לכך, לעיכוב ביצוע העונש (ראו: ע"פ 9497/08 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2008); ע"פ 4443/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.06.2010); פרשת קצב, בפיסקה 40).
לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את עיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש, וזאת כדי לאפשר לו למצות בשלב זה את הליך הערעור, כשהוא איננו נתון במאסר בכפוף להחלטה אחרת של ההרכב שישמע את הערעור לגופו.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער בגין האישום הראשון והשלישי, בעבירות של הפרת צו פקוח, לפי סעיף 22(א) לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין) (שתי עבירות); בגין האישום השני בעבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בגין האישום השלישי בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; בגין האישום הרביעי בעבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; ובגין האישום החמשי בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) בנסיבות סעיף 333 לחוק.
במסגרת גזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע מיתחם ענישה של ארבע עד תשע שנות מאסר בפועל בגין עבירות האינוס והאלימות, ותקופה של ארבעה עד שמונה חודשי מאסר בפועל בגין העבירות של הפרת צו פקוח.
...
בהקשר זה קבעתי בעבר: "בית משפט זה כבר הדגיש לא פעם כי מעטים המקרים בהם עדות נפגע תהא חפה לחלוטין מפגמים, במיוחד כאשר אמור הדבר בעדות העוסקת בשחזור חוויה טראומטית כעבירת מין. לכן, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק" [עניין אטיאס, פסקה 96].
כל אלו מחייבים ענישה הולמת ומרתיעה ולא מצאנו כי נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותנו.
סוף דבר, אציע לחברי לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

השופט א' שהם: ביום 1.9.2014, הורשע המערער, לאחר ניהול משפט הוכחות, בבצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ובמספר עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
המערער, אשר יוצג בערכאה קמא על ידי עוה"ד אריאל הרמן ואסתי פארי, החליף את ייצוגו, וערעורו על הכרעת הדין ולחילופין על חומרת העונש הוגש באמצעות באת כוחו דהיום, עו"ד מעיין חיימוביץ'.
בהכרעת דינו, ציין בית משפט קמא, בין היתר, כי "המתלוננת הותירה רושם חיובי, ענתה בפשטות, באופן ישיר וענייני לשאלות, הסבירה שהיה לה קשה לחשוף מיד את הסיפור המיני". מתן האמון במתלוננת ודחיית גירסתו של המערער, בצרוף ראיות תומכות נוספות, הביאו להרשעתו של המערער בעבירות שפורטו בפיסקה 1 לעיל.
...
ביום 23.7.2014, שלח עו"ד הרמן הודעת דוא"ל אל התובעת, שבמסגרתה הוא פירט את תוכן השיחה בין המתלוננת לעו"ד פארי, והוסיף את הדברים כדלקמן: "שינוי לבבות זה של א' יכול להיות משמעותי בתיק, והייתי רוצה לשמוע ממך האם אמנם א' פנתה אלייך, ואם כן מה היה תוכן שיחתה איתך". בתשובה, כתבה התובעת את הדברים הבאים, שיובאו להלן כלשונם: "היא פנתה אליי. ביקשה לבטל את התלונה, אף כי דבריה אמת, שכן 'אין טעם בכך'. אמרתי לה כי הדבר בלתי אפשרי, שאלתי אותה האם מישהו פנה אליה, והיא הכחישה. לא בטוחה שזה נכון, אבל כך מסרה. מבחינתי, התיק נמשך ואין כל שינוי לבבות, הייתי מציעה כי תשוחח עם מרשך ותזהיר אותו לבל ישוחח עימה, או יעביר לה מסרים, בכל דרך שהיא, גם לא באמצעות חבריו". בדיון שהתקיים לפנינו טענה עו"ד חיימוביץ', כי אין מקום ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת בבית משפט קמא, כאשר המסקנה בדבר חוסר מהימנותה מתחזקת באמצעות הראיות החדשות שפורטו לעיל, דבר המחייב את קבלת הערעור וזיכויו של המערער.
לאחר שבחנו את הראיות החדשות והאזנו בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי נכון יהיה, עם כל הקושי וההכבדה הכרוכים בדבר, להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לשמוע את עדותה של המתלוננת, בהקשר לראיות שפורטו לעיל.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

על פי המתואר בעובדות כתב האישום וכפי שעולה מהכרעת הדין, הנאשם, יליד 1969, ביצע בבתה של בת זוגו מנישואיה הקודמים (להלן: המתלוננת), ילידת 2002, עבירות מין רבות, במועדים שונים ורבים, חלקן חרף היתנגדותה, וחלקן ללא היתנגדות מצִדה לאחר שהבטיח לה מתנות בתמורה לשיתוף פעולה.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה קשורות כפי הנראה ברצונו לספק את דחפיו המיניים, תוך ניצול המתלוננת, שהיתה קטינה באותה עת. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים, שבהם הורשעו נאשמים בריבוי עבירות מין בתוך המשפחה, נגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל לשנים ארוכות, כמפורט להלן: בע"פ 1419/19 פלוני נ' מדינת ישראל (31.12.2020), דחה בית המשפט העליון ערעור נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בריבוי עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים.
כמו כן הורשע בעבירה של תקיפת קטין בכך שבעט ומשך בשערה של בתה השנייה של זוגתו.
...
בסופו של דברים המעשים פסקו רק כאשר הנאשם אמר למתלוננת שהוא יחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ואז המתלוננת התנגדה ומנעה את המשך ביצוע המעשים.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-18 שנות מאסר בפועל.
בנסיבות המקרה הנוכחי, מצאנו כי יש להשית על הנאשם פיצוי ברף המרבי לטובת המתלוננת.
באיזון בין השיקולים השונים, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בחלקו המרכזי של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי לנפגעת העבירה בגין הנזקים שגרם לה. סוף דבר אשר על-כן, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר בפועל אשר מניינן מיום מעצרו 16.6.20.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו