השופט א' שהם:
ביום 1.9.2014, הורשע המערער, לאחר ניהול משפט הוכחות, בבצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ובמספר עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
המערער, אשר יוצג בערכאה קמא על ידי עוה"ד אריאל הרמן ואסתי פארי, החליף את ייצוגו, וערעורו על הכרעת הדין ולחילופין על חומרת העונש הוגש באמצעות באת כוחו דהיום, עו"ד מעיין חיימוביץ'.
בהכרעת דינו, ציין בית משפט קמא, בין היתר, כי "המתלוננת הותירה רושם חיובי, ענתה בפשטות, באופן ישיר וענייני לשאלות, הסבירה שהיה לה קשה לחשוף מיד את הסיפור המיני".
מתן האמון במתלוננת ודחיית גירסתו של המערער, בצרוף ראיות תומכות נוספות, הביאו להרשעתו של המערער בעבירות שפורטו בפיסקה 1 לעיל.
...
ביום 23.7.2014, שלח עו"ד הרמן הודעת דוא"ל אל התובעת, שבמסגרתה הוא פירט את תוכן השיחה בין המתלוננת לעו"ד פארי, והוסיף את הדברים כדלקמן: "שינוי לבבות זה של א' יכול להיות משמעותי בתיק, והייתי רוצה לשמוע ממך האם אמנם א' פנתה אלייך, ואם כן מה היה תוכן שיחתה איתך". בתשובה, כתבה התובעת את הדברים הבאים, שיובאו להלן כלשונם:
"היא פנתה אליי. ביקשה לבטל את התלונה, אף כי דבריה אמת, שכן 'אין טעם בכך'. אמרתי לה כי הדבר בלתי אפשרי, שאלתי אותה האם מישהו פנה אליה, והיא הכחישה. לא בטוחה שזה נכון, אבל כך מסרה. מבחינתי, התיק נמשך ואין כל שינוי לבבות, הייתי מציעה כי תשוחח עם מרשך ותזהיר אותו לבל ישוחח עימה, או יעביר לה מסרים, בכל דרך שהיא, גם לא באמצעות חבריו".
בדיון שהתקיים לפנינו טענה עו"ד חיימוביץ', כי אין מקום ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת בבית משפט קמא, כאשר המסקנה בדבר חוסר מהימנותה מתחזקת באמצעות הראיות החדשות שפורטו לעיל, דבר המחייב את קבלת הערעור וזיכויו של המערער.
לאחר שבחנו את הראיות החדשות והאזנו בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי נכון יהיה, עם כל הקושי וההכבדה הכרוכים בדבר, להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לשמוע את עדותה של המתלוננת, בהקשר לראיות שפורטו לעיל.
